ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
93078-05,40145-05
22/09/2005
|
בפני השופט:
דוד רוזן
|
| - נגד - |
התובע:
1. לוינשטיין אליצור
2. לוינשטיין הראל
עו"ד אשר אוחיון
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אליהו שוורץ
|
| החלטה |
בקשה לעיון חוזר בבקשת ביהמ"ש מחוזי ת"א, ב"ש 91711/05, מיום 28.5.05 לפיה הורה ביהמ"ש על מעצרם עד תום ההליכים של המבקשים.
כנגד שני המבקשים הוגש כתב-אישום המייחס להם עבירות לפי סעיפים 332 (1) ו- (2) (כולל נסיון לעבור את העבירה וקשירת קשר לביצוע פשע במסגרת אותה עבירה) ו- 413 (ט) לחוק העונשין. המבקשים הואשמו על כך שבחודש מאי 2005 קשרו קשר ביחד עם אברהם לבקוביץ להצית כלי רכב ב"נתיבי איילון" בת"א, בשעות הבוקר בהן קיים עומס תנועה רב, תוך שימוש בחומרים דליקים. כתב האישום גולל כלל פועלם של כ"א משני המבקשים. כתב האישום מתאר את רכישת שני הרכבים, רכב מסחרי מסוג פיאט ורכב וולבו סטיישן. המבקשים הצמידו לוחיות רישוי מזוייפות לכלי הרכב וניסו למחוק את טביעות אצבעותיהם תוך שימוש בכפפות גומי. הרכבים הועמסו, לשם מימוש מטרת הקשר, במזרון וצמיגים עליהם שפכו המבקשים חומרים דליקים. בשל תקלה טכנית לא יצאה תוכניתם של המבקשים מן הכח אל הפועל והמה נלכדו, יחד עם לבקוביץ, כמעט בכפם ע"י משטרת ישראל בסמוך לנתיבי איילון.
בית המשפט - כב' השופט חאלד כבוב - הורה על מעצרם עד תום ההליכים לאחר שקבע כי קיימות בחומר החקירה ראיות לכאורה כמו גם עילת המעצר.
כב' השופט חאלד כבוב ציין בהחלטתו, כי המעשים המפורטים בכתב האישום, מעידים על מסוכנותם. כב' השופט ציטט מחוו"ד של מומחה התביעה, קטע האומר כי החומרים שנמצאו ברכבים מאופיינים באנרגיה פוטנציאלית: "תוצאה של ארוע כזה, היא שחרור מהיר של אנרגיה גבוהה שמקורה במטען האש של חומר הדחק, הרכב, של מיכלים, של חומר דלק נוסף והיא יכולה להיות מלווה בהעפת חפצים בוערים ואף להדלקתם של רכבים סמוכים או פציעות אנשים הניצבים בסמוך ...".
בסיום החלטתו סבר בית המשפט שיהא זה אך נכון לשקול את נקודת האיזון פעם נוספת, לאחר השלמתה של תוכנית ההינתקות עליה החליטה הממשלה.
היום, משרוחות ה"הינתקות" שככו, הונחה לפני הבקשה לעיון חוזר. פרקליטם המלומד של המבקשים, עו"ד אשר אוחיון, טען לשחרורם של המבקשים לחלופת מעצר.
הפרקליט המלומד ציין, שמדובר במבקשים שכוונתם לא היתה לפגוע. כל כוונתם היתה להביע מורת רוחם מהחלטת הממשלה והמה לא חפצו לפגוע באיש.
לא מדובר באנשים מסוכנים מטבעם. אדרבא מדובר ב"מלחי ארץ", שקיימת חלופת מעצר ראויה וטובה בעניינם. הסניגור נסמך על פנייתה של חברת הכנסת גב' פינקלשטיין שהאירה את הטוב במבקשים ובבני משפחתם. הפרקליט המלומד, שלטובתו, ניתנה לו האפשרות לטעון, לאחר ששמע בתמצית דברי התובע, ציין את ההבדל הקיים בין המבקשים לבין עבריינים מן השורה המבקשים לבצע עבירות של הצתה. לגישת הפרקליט, כב' השופט כבוב הזמין בסיפא החלטתו, בקשה לעיון חוזר, עם שינוי הנסיבות בגין סיום ההתנתקות.
הפרקליט המלומד, תמך דבריו באסמכתאות משפטיות המצדדות בעמדתו.
הנה נא, שני צעירים, שעברם מעיד בעדם, קשרו קשר לבצע עבירה מסוג פשע, במהלכו ביצעו עבירות קשות ומסוכנות, שצויינו בפרוטרוט עלי כתב האישום.
המבקשים ביקשו להצית מכוניות ספוגות בנזין ודלק בטבורה של דרך ראשית, עמוסה בעשרות רבות של כלי רכב בהם נוסעים אנשים, נשים וטף.
עבירת הצתה, לעצמה, באמצעותה סיכנו המבקשים, לכאורה, נתיב התחבורה הינה עבירה חמורה המעידה על המסוכנות הטמונה במבצעה.
בבש"פ 6764/99 ,
תייסיר מחאמיד נ' מדינת ישראל, (תק-על 2001(1) 1045 ) קבע בית-המשפט העליון מפי כב' השופט חשין:
"עבירת ההצתה הינה מן החמורות שבעבירות, שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה. אדם כמתיר לעצמו לסכן על דרך של הצתה רכושם וחייהם של אחרים, ראוי שיורחק מחברת בני תרבות ולו מן הטעם שעלול הוא להוסיף ולסכן את זולתו."
בבש"פ 282/00
עמרם אלול נ' מדינת ישראל, (תק-על 2000(1) 865). ציטט בית- המשפט העליון מ"הלכת מחאמיד" ואימץ הקביעה, כי בנשוא ענייננו: "חזקת המסוכנות יוצרת גם חזקה כי שחרור הנאשם מן המעצר כרוך בסכנה. חזקה כזאת פועלת נגד האפשרות של חלופת מעצר".
[ראה עוד: בש"פ 1610/01 ; בש"פ 3347/05 מיום 18.4.05 ; ע"פ 9222/03 כב' השופט אדמונד לוי, מיום 25.5.05].
עינינו הרואות, ההלכה שיצאה מלפני בית-המשפט העליון עקיבה וברורה.
אדם השולח אש ברכוש יודע תחילת המעשה, אך אינו יודע את סופו. הבערה האוחזת ברכוש מעצם טבעה וטיבה, מתפשטת ומכלה כל אשר בדרכה, רכוש ולעתים מקפחת חיי אדם.
אדם השולח אש ברכוש מעיד על המסוכנות הטבועה בו.