ב"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
93047-06
10/09/2006
|
בפני השופט:
זאב המר סג"נ
|
| - נגד - |
התובע:
עידית בת עמי אליטוביץ
עו"ד סימון שטיינברג
|
הנתבע:
מדינת ישראל - על-ידי פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
עו"ד ניסים מרום
|
| החלטה |
-
בתאריך 28.05.06 הגישה המבקשת ערעור על גזר הדין של בית משפט השלום בתל-אביב יפו, בו נגזרו עליה שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וקנס.
יחד עם הודעת הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.
המבקשת היא עורכת דין במקצועה אשר הורשעה, לאחר תיקון כתב האישום, בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.
- בתאריך 05.07.2006 הוגשה הבקשה הנוכחית שהוכתרה בכותרת "בקשה לתיקון כתב ערעור וחזרה מהודיה". כפי שעולה מניסוח הבקשה היא מתייחסת לשני הליכים נפרדים: הליך של בקשה לתיקון הודעת הערעור באופן שיכלל בה גם ערעור על הכרעת הדין, וההליך האחר של בקשה מבית משפט זה לאפשר למבקשת לחזור בה מהודייתה בבית משפט קמא.
- בפתח הדיון היום הבהרתי לב"כ המבקשת כי סמכותו של בית משפט זה היא סמכות של ערכאה דיונית לדון בהודעת ערעור ואין לו סמכות לדון בהליך נפרד של בקשה להרשות למבקשת לחזור בה מהודייתה בבית משפט השלום.
לפיכך ביקש בא כוח בעל-פה כי הבקשה תראה כבקשה לכלול בהודעת הערעור עתירה להורות על ביטול ההרשעה ועל החזרת הדיון לבית משפט קמא לשמיעת ראיות.
- המבקשת צרפה לבקשתה שני תצהירים המוכיחים, לטענתה, כי היא שילמה למתלונן כספים אותם הכחיש.
- הגעתי למסקנה כי אין מקום להעתר לבקשה. לתצהירים שצרפה המבקשת לבקשתה אין משמעות אלא אם כן ייחקרו העדים בבית המשפט. השאלה המרכזית היא האם יש סיכוי כי המותב שישמע את הערעור יורה על ביטול ההרשעה והחזרת הדיון לבית משפט קמא.
לענין זה יש לפרט את העובדות הבאות: המבקשת נחקרה במשטרה בשנת 2002. בתאריך 07.11.05 הגישה המבקשת, שלא היתה מיוצגת באותו שלב, תשובה מפורטת לכתב האישום. בתאריך 15.01.06 נשמעו הראיות ונסתיימה פרשת התביעה. משלב זה ואילך היתה מיוצגת המבקשת על-ידי עו"ד רזניק. בתאריך 03.04.06 תוקן כתב האישום, לאחר משא ומתן בין בא כוחה לבין הפרקליטות, והמבקשת הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן (לאחר השמטת העבירה של גניבה בידי מורשה). לאחר זאת נתקיימה ישיבה בה נשמעו עדי תביעה והגנה לעונש, ישיבה נוספת לשמיעת הטיעונים לעונש, וגזר הדין ניתן בתאריך 30.04.06.
בשום שלב לא נתבקש בית משפט קמא לאפשר לה לחזור בה מהודייתה.
הבקשה עלתה לראשונה בבית משפט זה על-ידי בא כוחה הנוכחי. עו"ד רזניק איננו מייצג אותה בהליכים בבית משפט זה.
עלי להדגיש כי אין טענה בדבר יצוג פגום בבית משפט קמא.
- המבקשת טוענת כי נפל פגם ברצונה החופשי, ובשל מצבה הנפשי היא "הרימה ידיים" והודתה בעובדות כתב האישום בניגוד לאמונתה המוחלטת בחפותה.
בנסיבות הללו, כאשר המבקשת היא עורכת דין והיתה מיוצגת על ידי פרקליט ותיק ומנוסה בתחום הפלילי, כאשר ההודיה באה לא במחטף אלא לאחר ניהול משא ומתן עם הפרקליטות ולאחר שהיו למבקשת הזדמנויות לא מעטות, מהיום שבו הודתה בבית המשפט ועד למתן גזר הדין לבקש מבית משפט קמא לחזור בה מהודייתה, מפאת "אמונתה המוחלטת בחפותה" - לא יהיה מקום להעתר לכך כעת, בערכאת הערעור, לאחר שניתן גזר הדין שהטיל עליה מאסר בפועל.
הגישה המקלה שהובעה על-ידי חלק משופטי בית המשפט העליון יוחדה למקרים בהם נאשמים מבקשים לחזור בהם לפני מתן גזר הדין. ראה גם יתר השיקולים בע"פ 3991/04
מאהרן רגבי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 805.
נוסיף עוד כי אם בקשה לחזרה מהודיה לאחר מתן גזר הדין תינתן רק "בנסיבות נדירות", כאמור בפסק דין רגבי הנ"ל, רשות כזו, כאשר הבקשה מועלית לראשונה בערכאת הערעור בלי שתידון קודם בערכאה הדיונית - על אחת כמה וכמה.
הואיל וסיכויי הערעור בנושאים אותם מבקשת המבקשת להוסיף להודעת הערעור הם קלושים ביותר, אני דוחה את הבקשה.
לאור החלטת כב' השופטת נגה אוהד מיום 06.07.06, אשר עיכבה את המשך הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה בבקשה הזו לתיקון הודעת הערעור, תעביר המזכירות את התיק להמשך הדיון בפני כב' השופטת נגה אוהד.
ניתנה היום, י"ז באלול תשס"ו (10 בספטמבר 2006), במעמד הצדדים.