נגד משיב 1 ואחרים, הוגש כתב אישום המייחס למשיב 1 (להלן-המשיב) עבירות של
הריגה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (להלן -
הבקשה).
בכתב האישום נטען (תמצית העיקר): ביום 29.7.07, בשעה 00:30, על רקע סכסוך רומנטי בין משיב 2 לקטין ב.ב. (להלן-ב.ב.; ב.ב. חפץ להיות חבר של הקטינה א.ל. במקום משיב 2), בליווית שלושה חברים נוספים (להלן - קבוצת באר יעקב) מצויידים בסכינים, הגיעו המשיבים לאיזור ביתו של ב.ב. בראשון לציון. במקום שהו אותה עת ב.ב.,
צחי באשה, קטין יליד שנת 1989 (להלן -
צחי), ו-4 קטינים נוספים ביניהם ל.א. (להלן - ל.א.), ע.א. (להלן-ע.א.), ו-2 נוספים (להלן - קבוצת ראשון לציון). ב.ב. ומשיב 2 עלו לדירתו של ב.ב., ויתר הנערים משתי הקבוצות המתינו בסמוך לכניסת הבנין. לאחר כ-10 דקות לערך התקדם ל.א. לעבר כניסת הבנין כדי לברר מדוע משיב 2 ו-ב.ב. מתעכבים,
ואז צעק לעברו משיב 1: "לאן אתה חושב שאתה הולך?" והורה לו להתקרב אליו. משהתקרב ל.א. אל עבר משיב 1, חנק אותו משיב 1 והחל להכותו באמצעות דחיפות ואגרופים בשתי ידיו וכן כופף אותו לעבר הרצפה. משיבים 1 ו-3 ושאר הנערים מקבוצת באר יעקב התנפלו על ל.א.. בשלב זה הצטרפו
צחי וע.א. במטרה לסייע לל.א., ובתגובה
תקפו את צחי משיב 1 ונער נוסף מבאר יעקב, והיכו אותו בבעיטות ובאגרופים. משיב 2 וב.ב. שבו למקום, והצטרפו כשכל אחד מסייע לחבריו. משיב 2 היכה בחברי קבוצת ראשון לציון ונפנף באיום עם הסכין כלפי ל.א..
בשלב זה דקר משיב 1 את צחי בחזה בסכינו. ע.א. נמלט כשהוא מדמם מפצע דקירה בבטנו, ול.א. נמלט אחרי שנדקר ע" משיב 2 באצבעו.
צחי נדקר בליבו, במותנו, בירכו, באשכיו ובזרועותיו.
לאחר הדקירות שנדקר צחי, מיהרו המשיבים וחבריהם להיכנס לרכבם ונמלטו מהמקום. גם צחי נמלט מהמקום ולאחר 10 דקות לערך נמצא מוטל מת.
משיב 1 (בצוותא עם אחרים)
גרם למותו של המנוח לאחר שחבר (עם אחרים)
לתקוף את ב.ב. וחבריו באמצעות סכינים, וגרם לחבלות חמורות בנסיבות מחמירות לע.א. ול-ל.א.
הבסיס המשפטי העקרוני בסוגיית הראיות לכאורה
:
נקודת המוצא בהכרעה בשאלת המעצר עד תום ההליכים (של המשיב), היא הסתכלות על חומר הראיות "על פניו", ללא הכרעה במהימנותם של עדים. בית המשפט יוצר לעצמו תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם (בש"פ 8087/95
זאדה
,פ"ד נ(2) 133, בסע' 15 לפסה"ד). קיומה של אמרה המבססת את גירסת התביעה וקיומה של אמרה השוללת את גירסה זו, אין בהם להביא למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה. בשלב המעצר עד תום ההליכים אין השופט קובע ממצאים בטוחים. כל שבידו אינו אלא להעריך סיכויים סבירים (שם, בס' 16 לפסה"ד). השאלה איננה אם חומר הראיות מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק הסביר. אפשר שבחומר החקירה יהיו עדויות סותרות. לעיתים העדויות ניתנות לפירושים שונים. לא פעם תתעוררנה שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. אין בכל אלה כדי לשלול את ערכן כ"ראיות לכאורה להוכחת האשמה." קיומו של ספק סביר עכשוי באשמת נאשם - אם קיים כזה - איננו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי. אם יש בהן פוטנציאל ראייתי, כי אז הן מהוות "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" (בסע' 18 לפס"ד
זאדה; ראה גם: בש"פ 6802/07
כליל
, בס' 7).
חומר הראיות בתיק זה כולל בעיקר:
3 הודעות של המשיב-כשבעיקר בשתיים הראשונות המשיב
מודה שדקר את צחי ז"ל אך
לגירסתו תוך הגנה עצמית ובהלה וללא כוונה לדוקרו בחזה אלא ברגל,
שיחזור (דיסקים לצפייה - החקירה והשיחזור), עדויות נוספות, וחוו"ד מאת פרופ' י' היס.
ישנן ראיות לכאורה המוכיחות היטב את אשמת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום
:
לכאורה
המשיב דקר באמצעות סכין את המנוח בחזהו, וגרם (נטען בצוותא עם אחרים)
למותו:
1.
דברי המשיב בהודעותיו במשטרה:
בהודעתו מ-31.7.07, שעה 05:45 (להלן-ההודעה הראשונה) אמר
המשיב:
"...נער מהקבוצה של ראשון לציון התקרב ל - 2 הילדים שדיברו בצד. שאלתי בתמימות לאן הוא הולך? ואז הוא ענה אני לא שואל אותך...אמרתי לו אל תלך לשמה...הוא התקרב אלי במבט מאיים ובא לתקוף אותי,
המנוח התקרב...אלי ומכיוון שהיה חושך ומנורה מצד שני אז יצר צל ונראה כאילו היה לו משהו ביד כאילו היה לו סכין, היה לו משהו, אני לא יודע מה זה היה כאשר התקרב אלי מבהלה
הוצאתי את סכיני ובאתי לדקור אותו בירך...המנוח מעד עם הרגל קדימה לכיווני אז
הסכין במקום לירך
נכנסה למנוח לחזה (מצביע על החזה...)..." (בע' 1, שו' 18-28, בעמ' 2, שו' 1-2)...צחי היה נראה כאילו החזיק משהו...כאילו סכין ובא לתקוף אותי (...מדגים הרמת יד לכיוון הפנים...) ואני מהבהלה
הוצאתי סכין ודקרתי אותו, והוא מעד לפני שדקרתי אותו
והסכין במקום לירכו
נכנסה לחזהו...אני דקרתי אותו דקירה אחת..." (בהודעתו הראשונה - בע' 3, ש' 26-28, בעמ' 4, שו' 1-6; בעמ' 8, שו' 27-28; בעמ' 9, ש' 1; בקלטת 132/07(2), בעמ' 54-55; בקלטת 132/07(3), בעמ' 39; בהודעת המשיב מיום 1.8.07 בשעה 11:44 (להלן - ההודעה השניה), בעמ' 2, שו' 1-5; בעמ' 4, שו' 1; בהודעתו מיום 9.8.07, בשעה 15:17 (להלן - ההודעה השלישית), בעמ' 2, שו' 6-8).
2.במענה לטענות הסניגור לגבי נסיבות חקירת המשיב וגביית הודעותיו הראשונה והשניה, אומר: צפיתי בדיסק החקירה. גם אם היתה זו לכאורה חקירה אינטנסיבית ולעיתים מזומנות לוחצת ולעיתים בוטה,הרי שאיני סבור שזו "שערוריה של ממש" ו"הפרה בוטה וגסה" של זכויות המשיב, כנטען. לכאורה, המשיב הגיע לחקירה
אחרי שהוא נפגש עם עו"ד (בהודעתו הראשונה, בעמ' 6, שו' 27-28; בעמ' 7, שו' 1; בהודעת גיסו של המשיב,
אבי דבח, מיום 31.7.07, בשעה 02:40, בע' 1, שו' 2-16).
זאת ועוד: למרות דברים בוטים נטענים של החוקרים כלפי המשיב בחקירה, המשיב
נותר בשלו-הוא ידע לומר שוב ושוב, גם אחרי כשעתיים ויותר בחקירה, שהוא
שומר על זכות השתיקה
ולא מדבר (דיסק 132/07(1), למשל מונה מס' 2:03:51, 2:27:03, 2:28:29, 2:32:02). המשיב טען, שהוא היה אזוק בידיו וברגליו "באופן הדוק ומכאיב" (בטיעון בכתב-בעמ' 4).
ואולם, המשיב אכן היה אזוק בידיו וברגליו, אך הוא
נראה מזיז את אזיקי ידיו בחופשיות (בדיסק החקירה, למשל: מונה מס' 36:47, 50:46, 56:51, 56:55, 1:1:23, 1:12:02, 1:12:13, 1:15:17, 1:21:13, 1:30:37, 01:38:25, 1:48:32, 2:00:36, 2:05:41, 2:05:49, 2:07:02, 2:24:03, 2:24:41, 2:29:38-48). המשיב טען שעובר לעדותו הראשונה הוא לא שתה כמה ימים (בהודעתו השלישית, בע' 5, שו' 19; בעמ' 7-8).
ואולם לפני מסירת עדותו הראשונה, רואים
שהחוקרת הציעה למשיב בחקירה מספר פעמים
שתיה ו/או הוא שתה (דיסק החקירה - מונה מס' 01:07:10, 01:26:21-01:27:08, 01:42:46-01:43:06, 02:38:00, 02:50:18-02:50:28). התמונה העולה מצפייה במלוא חקירת המשיב מיום 31.7.07, לכאורה
איננה של אי קבילות הודעותיו הראשונה והשניה כנטען ע"י ההגנה, אלא נוגעת לשאלה - אם בכלל - בדבר מידת משקלן. אדרבא: מצפייה בחקירת המשיב עולה,שלכאורה החוקרת היא שנתנה למשיב בחלק הארי של דבריה, את הכלים להפחתת האישום נגדו מרצח להריגה. בהמשך, גם כשהמשיב, לגירסתו "מתוך סקרנות", שאל על ההבדל ביניהם ומספר שנות המאסר בכל אחת מהאפשרויות, החוקרת
לא הבטיחה למשיב דבר. בנוסף: עיון בהודעותיו הראשונה והשניה של המשיב מלמד, כי לכאורה המשיב מסר בהן גירסה מפורטת וסדורה, שאף תואמת בעיקרה לדבריו
בשיחזור שנערך באותו יום שבו מסר את הודעתו הראשונה (השווה: בש"פ 696/04
סבייח
, בס' 6). טענות ההגנה כלפי הודעותיו הראשונה והשניה של המשיב מקומן להכרעה בהליך העיקרי; זאת גם לאור העובדה, שהתשתית הראייתית הלכאורית נגד המשיב היא מבוססת היטב גם אם ייגרעו ממנה הודעותיו (בש"פ 5858/05
אבו עמרה
,בס' 4; בש"פ 11293/05
סלומון
,בס' 5;בש"פ 6214/05
שיתווי
). השיחזור, וראיות לכאורה נוספות כמפורט להלן, די בהם כראיות לכאורה המוכיחות היטב את אשמת המשיב, לא כל שכן בצירוף להודעותיו לעיל.
ודוק: בהודעתו הראשונה אמר המשיב שהוא מודה
בגלל שהוא לא רוצה שההורים שלו ימכרו את הבית (בע' 5, ש' 1), ולא טען לסיבה כלשהי הקשורה בנסיבות גביית הודעותיו. בהודעתו השלישית אמר המשיב, שהסיבה שבגללה הוא ניסה להתאבד היא בגלל שהוא
פחד מהחברים שלו (בעמ' 1, שו' 16, 32) ולא טען שהיה זה בגלל נסיבות גביית הודעותיו, או שמא בגלל מות המנוח (ראה גם במסמך מ-31.7.07 מביה"ח באר יעקב - המשיב יתאבד
אם לא יצא מהמעצר,
ולא מסיבה אחרת).
לנוכח טענת הסניגור בענין ע"פ 5121/98
יששכרוב
, אציין: ביהמ"ש יבחן יישום של דוקטרינת הפסילה של ראיה תוך
איזון בין שיקולים ובחינת מספר אמות מידה ויישומם על
נסיבות הענין; בעניינו של המשיב, התוצאה - לאור המפורט בהחלטה זו - לכאורה
איננה דוקא כדעת הסניגור (ראה גם את תוכן תשובת המשטרה לב"כ המשיב - מכתבו של סנ"ץ ש' רוזנטל מיום 5.8.07).
3.
השיחזור:גם
בשיחזור המשיב תיאר באמצעות חפץ (כפית לבנה), כיצד
דקר את המנוח (בדיסק השחזור - מונה מס' 6:10, 6:39, 8:04 ואילך, לרבות מס' 10:19, 10:41, 11:03, 11:09, 11:47). לנוכח טענות הסניגור, אציין:
בשיחזור,
לפחות
5 פעמים,
המשיב חזר באמירה ו/או בתיאור ו/או בהדגמה על כך,
שהוא דקר את המנוח
בחזה/
למעלה בגופו (בדיסק השיחזור - מונה מס' 6:37, 8:05, 10:18, 10:22, 10:42, 11:03, 11:10, 11:47, 12:09, 12:17, 12:26, 12:55, 13:16). בהודעתו הראשונה ובשיחזור, המשיב גם תיאר את החולצה שלבש המנוח, ואח"כ זיהה אותה (בהודעתו הראשונה, בעמ' 8, שו' 10-12, 19; בשיחזור - מונה 12:32, 12:38, 12:44;ראה גם
זכ"ד מ-1.8.07). בנטען ע"י ההגנה לגבי קושי בזיהוי הדוקר לפי ביגוד/תאורו (בטיעון ההגנה בכתב-בע' 17, 22-29),
אין כדי לגרוע
מעוצמת הנאמר/המודגם ע"י
המשיב עצמו בשיחזור, לגבי
דקירתו את המנוח.
בצד העובדה שלכאורה הוכחה היטב כאמור, מפי המשיב עצמו, שלפיה
הוא דקר בסכין את המנוח בחזהו, הרי שצפייה בדיסק
השיחזור מלמדת, שהמשיב משחזר כיצד עשה זאת בגירסה
מפורטת ושוטפת, שכוללת גם פרטים שהוא מוסר מיוזמתו (נתיב הגעתו למקום כולל תימרור - פניית פרסה, מיקום מכונית ברחוב ובחניה, 8
"ילדים" שחיכו להם - בדיסק השיחזור מונה מס' 3:43-5:22, 9:23), הוא שולט היטב בגירסתו ומוסיף עובדות נטענות שונות כדי לבססה לעתיד לבוא, הוא שומר על טענותיו המשפטיות ומשנן אותן, ולכאורה
לא נראה נתון בלחץ או במצוקה. המשיב שטען שלא קיבל שום ייעוץ משפטי ושום הדרכה, שוב ושוב נשמע אומר בשיחזור שהוא פעל ב"הגנה עצמית", "בלי שום כוונה", הדקירה שדקר היתה "הדבר היחיד שנותר לי לעשות", רצה למנוע חבלה בפניו (בדיסק השיחזור-מונה מס' 7:08, 7:14, 7:19, 7:40, 7:53, 7:56, 9:50, 10:44, 12:17, 12:55), והוא אף נשמע אומר לא פחות מאשר "עצימת עיניים" (בדיסק השיחזור - מונה מס' 18:42), ולגבי מס' הדקירות - "למיטב ידיעתי" (בדיסק השיחזור - מונה מס' 19:59, 20:08). כך גם
בשיחזור של
זריקת הסכין לפח זבל בראשון לציון: בעת השיחזור הקפיד המשיב לומר פעם ופעמיים, שבדרכו מרכבו לפח הזבל, הוא קפץ מעל הגדר רק בעזרת הרגליים
בלי עזרת ידיים (בדיסק השיחזור-מונה 27:35, 28:05).גם כאן ניכר שהמשיב בחר בתיאור ש"נקי" מממצא בזירה.
4.
ראיות נוספות המוכיחות לכאורה-כל אחת בחלק המסויים שבה-את אשמת המשיב בעבירות:
א. מתוך עדותו מיום 29.7.07 בשעה 03:55 של
מתן שמעון
: אחד מהחברים של צחי הלך לבן בבאי לראות מה קורה, ואחד הבחורים מבאר יעקב שאל אותו לאן הוא חושב שהוא הולך, ואחרי שהוא ענה לו,
הבחור מבאר יעקב התחיל להכות אותו בדחיפות ובבוקסים. החברה מבאר יעקב קפצו על החבר של צחי והרביצו לו וצחי והחברה שלו קפצו עליהם, ונהייה ריב. בהמשך,
הבחור דקר את צחי במותן שמאל, הוציא את הסכין והכניס אותה עוד פעם. (בעמ' 1, שו' 11-20; בעמ' 2, ש' 1-6). המשיב חזר וטען שהוא דקר את המנוח פעם אחת, ואולם מתן העיד כאמור, וחזר והעיד, שהוא ראה שהבחור דוקר את צחי
שתי דקירות, אחת ועוד אחת (בע' 3, ש' 12-15; ראה
בחוו"ד המומחה מס' 3/917/2007 מאת פרופ' י'
היס - בעמ' 3, בסע' א' ו-ב'; בעמ' 7, בפרק הסיכום). מתן אישר
שהיה אור
במקום שבו צחי נדקר,
המקום היה מואר ע"י מנורה [בעמ' 3, שו' 24-25; ראה גם בעדותו מ-29.7.07 בשעה 02:07 של
מתן שמעון - הבחור דקר את צחי באיזור מותן שמאל (בע' 2, שו' 20-21; בעדותו של
בן בבאי מיום 29.7.07 בשעה 17:18, בעמ' 7, שו' 1-3, 15-16, 25-27].
ב. לפי
חוו"ד המומחה
מס' 3/917/2007
, מות המנוח נגרם מנזק חמור ללב
בעקבות פצע דקירה בבית החזה משמאל. פצע הדקירה נגרם ע"י להב באורך לפחות
כ-6-8 ס"מ (בע' 7, "חוות דעת").
ג. תרשים זירת הארוע שצייר
מ' שמעון
בעדותו ונקודות ההתרחשות שסימן בו, לכאורה תואמים לתאור המשיב
בשיחזור (התרשים שבנספח לעדותו מיום 10.8.07 בשעה 14:24 של מתן שמעון).
ד. מתוך עדותו מיום 29.7.07 בשעה 04:35 של
עידן אסולין: בן נכנס עם הבחור לבנין שלו.
בחור גבוה אמר לליאור לאן הוא הולך, וליאור ענה לו, ואז הבחור שדיבר עם ליאור אמר לליאור שהוא יזיין אותו. בחור אחר נתן לליאור בעיטה בתחת. עידן נתן לו בוקס בפנים. החלו לתת לעידן מכות.
הבחור הגבוה, ששאל קודם את ליאור לאן הוא הולך, החזיק סכין בידו וניסה לדקור איתה את ליאור. עידן וליאור ברחו.
עידן נדקר בבטנו (בעמ' 3, שו' 6-27; בעמ' 4; בעמ' 5, שו' 25-28; בע' 6, ש' 1-6; ראה גם בעדותו של
שבתאי בכר מיום 29.7.07, בשעה 04:32, בעמ' 1, שו' 25-27; בעדותו של
עידן אסולין מיום 2.8.07, בשעה 12:21, בעמ' 1, שו' 9-24; בעמ' 2, שו' 26-27).