ב"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
92961-06
05/10/2006
|
בפני השופט:
אמסטרדם יהודית
|
| - נגד - |
התובע:
משה דהרי
עו"ד אילון אורון
|
הנתבע:
פרקליטות מחוז המרכז
עו"ד אילן שדי
|
| החלטה |
א.
פתח דבר
- בפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה פתח-תקוה (כב' השופטת דבורה עטר) מתאריך 09.08.06, ולפיה הורה בית משפט קמא על פסילתו של המבקש עד תום ההליכים בתיק ת"ד 2447/06 או עד לתאריך 10.05.07 - התאריך המוקדם מבין השניים.
- נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית - עבירה על סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.
על פי הנטען בכתב האישום, העורר נהג במשאית בכביש מס' 4 מכיוון אשדוד לכיוון תל-אביב, במהירות של 90 קמ"ש, ובשלב מסויים סטה ללא הצדקה אל עבר השול הימני, שם ניצב אותה עת רכב פז'ו, ולפניו רכב יונדאי אליו היתה מחוברת עגלה נגררת, ולפניו אופנוע.
העורר פגע עם חזית משאיתו ברכב הפז'ו, ולאחר מכן באחורי העגלה והיונדאי ובאופנוע. כתוצאה מהתאונה נדחף רכב הפז'ו לעבר מעקה הבטיחות והתלקח רכב הפז'ו, והנוסעת שישבה בו - הדר כץ ז"ל - נשרפה למוות, וכן נפגע רכב היונדאי והעגלה הנגררת ונשרף למוות אייל חראזי ז"ל. נהג האופנוע - פנחס ג'רבי - הועף לימין הכביש, ונגרמו לו שברים בגופו ופצעים בקרקפתו.
ב.
טיעוני באי-כוח הצדדים
- מוסכם על ב"כ העורר כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, אלא שלטענתו, רשלנותו של מרשו לא היתה גבוהה, וליכאורה מדובר באי שמירת מרחק או סטייה רגעית או לחילופין סטייה מאוחרת, ובאופן מקרי תוצאות התאונה היו קטלניות.
4. ב"כ העורר הדגיש, כי בשלב זה אין להעניש את מרשו בטרם יורשע בדין, ונוכח עברו התעבורתי הנקי כמעט מרבב, כך לדבריו, - אין העורר מסוכן לציבור בדרך נהיגתו.
לחילופין, הציע ב"כ העורר, שאם בית המשפט לא יתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין פסילת רישיון הנהיגה של העורר על משאית - מן הראוי לסייג את הפסילה בכך שיאפשר לו לנהוג על רכב פרטי.
5. לטענת ב"כ העורר, מרשו נזקק לרישיון הנהיגה לצורך טיפול בבתו החולה הסובלת מפיגור שכלי, ומאחר ומדובר בילדה היפר-אקטיבית אביה - העורר - מסיע אותה כמעט מידי יום לריפוי בעיסוק במרפאה ליד קרית-גת, לרופא אורתופד באשדוד, ולרופאים מקצועיים בבית חולים "וולפסון" בחולון.
6. ב"כ העורר הפנה את בית המשפט לפסקי דין שונים, מהם עלה כי נהגים הורשו לחזור ולנהוג בתום 90 ימי הפסילה המינהלית, או לחילופין סוייגה פסילתו של הנהג לכלי רכב אחר, כאיזון שבין האינטרס הציבורי לאינטרס האישי של הנהג.
עוד הלין ב"כ העורר על כך שבית משפט קמא התעלם מטיעוניו, ולא נתן להם שום משקל בעת מתן החלטתו.
7. ב"כ המשיב מתנגד לבקשה, ולטענתו, משהסכים ב"כ העורר לכך שקיימת בתיק דנן תשתית ראייתית ליכאורית, משמע שהסכים לכך שהעורר נסע על השול הימני בקו ישר, ופגע בחזית משאיתו באחורי רכב פז'ו שחנה בשוליים עם אורות מהבהבים, ודחף את הפז'ו לעבר מעקה הבטיחות, והמשיך במהירות של 90 קמ"ש, מעך את רכב היונדאי והעגלה הנגררת לו, וכן פגע באופנוע.
ב"כ המשיב ציין כי על פי ההלכה הפסוקה יש לראות בתאונה קטלנית לכשעצמה - ראיה למסוכנותו של נהג, וגם כאשר לנהג לא היה עבר פלילי ועברו היה בלתי מכביד - נפסל רישיונו.
עוד לטענתו, מדובר ברשלנות חמורה של הנהג המלמדת על מסוכנותו.
8. באשר לעובדה שמדובר בנהג מקצועי - קיימת לדבריו, חובת זהירות מוגברת המוטלת עליו.
ג.
החלטת בית משפט קמא
9. בית משפט קמא לאחר שפירט את עובדות כתב האישום, התייחס לרשלנותו של העורר, ובחן טענות שהעלה האחרון בהודעות (שלוש במספר) במהלך חקירתו, וכן התייחס לעברו התעבורתי שאינו מכביד.
ברם, בית משפט קמא הגיע לכלל מסקנה כי נשקפת מהמשך נהיגתו של העורר- מסוכנות ניכרת לציבור משתמשי הדרך, וכל חלופת פסילה, גם אם ברכב פרטי - לא תאיין את המסוכנות הנובעת מהמשך נהיגתו.