בתאריך 22.02.05 הוגשה לבית משפט זה בקשה לעשות שימוש בסמכות שבסעיפים 19 ו-26 לחוק חקירות סיבות מוות תשי"ח-1958 (להלן:
"החוק"), ולחקור נסיבות מותה של עופרה חזה ז"ל (להלן:
"המנוחה"). בהקשר לכך קיימתי מספר ישיבות, האחרונה ביום 17.01.06 (להלן:
"הדיון הקודם"). בדיון הקודם נדרשו הצדדים בהרחבה לפרטים אישיים ורפואיים הנוגעים למנוחה ולבעלה דורון אשכנזי ז"ל. לנוכח אופיו של הדיון ותוכן המידע שפורט בו, הורתי על איסור פרסום.
ב- 26.01.06 הגיש נציג עיתון ידיעות אחרונות, דוד ניסים (להלן:
"המבקש"), בקשה להתיר את איסור הפרסום (להלן:
"הבקשה"). לטענת המבקש, שתי אחיותיה של המנוחה מסרו לידו תוצאות בדיקת פוליגרף, אותה עברו לאחר הדיון הקודם. התוצאות מעלות גילויים חדשים הקשורים למנוחה מצדיקים התרת פרסום תוכן הדיון, שכן לציבור עניין רב בו, בהיותו קשור למנוחה שהיתה כידוע זמרת מפורסמת מאוד.
בדיון שבפני חזר המבקש על עמדתו.
נציגת הפרקליטות התנגדה לבקשה מטעמים של שמירה על פרטיותם של המנוחה ובעלה דורון אשכנזי ז"ל.
ב"כ משפחת המנוחה הסכים לבקשה והדגיש שבני המשפחה מעוניינים בפרסום ובחשיפה על מנת להביא בפני הציבור פן מחמיא יותר לאישיותה של המנוחה. על פי הטענה, שלא כפי שפורסם עד כה, אישפוזה של המנוחה בבית חולים נמנע בשל התנגדות הרופאה שטיפלה בה, ד"ר הטמן ולא מחמת קפריזה אישית שלה. האחיות היו עדות לטענתו להשפעתה השלילית של הרופאה על המנוחה ותוצאות הפוליגרף מאשרות גרסתן. עוד טען הסנגור שאין לקבל את העמדה הפטרנליסטית שהציגה הפרקליטות באשר לרצונה האמיתי של המנוחה ואין מי שקרובים לה יותר מאחיותיה, שהן והן בלבד המוסמכות להביע את רצונה לאחר מותה הטרגי.
תימוכין להסרת צו הפרסום מצא הסנגור בשלושה טעמים והם:
א. דורון אשכנזי ז"ל הסכים לפרסום כפי שהצהיר בא כוחו, עו"ד צנג בפני הוועדה הרפואית.
ב. בית המשפט לענייני משפחה, מצא להתיר פרסום הליך הירושה שהתנהל בפניו (החלטה שיצאה מלפני כב' השופט ש.שוחט).
ג. מירב הפרטים, אם לא כולם פורסמו בכל מדיה אפשרית, תוך הבלטת עמדת המדינה, ומבלי לאפשר לבני המשפחה להציג גרסתם. לתמיכה הגיש בפני הסנגור עותק כתבה שהתפרסמה בידיעות אחרונות ב- 9.12.05.
עיינתי בבקשה ובעמדותיהם הכתובות של ב"כ הצדדים ושמעתי טיעוניהם בעל-פה והגעתי למסקנות כדלקמן:
1. פומביות הדיון הינה יסוד מוסד במערכת המשפטית הנוהגת, הדברים יודעים ואין צורך להוסיף. ידוע גם שלכלל פומביות הדיון חריגים, הקבועים בחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. בהפעילו סמכותו לאסור פרסום, יחתור בית המשפט, למציאת נקודת האיזון בין האינטרסים של הצדדים המתדיינים בינם לבין עצמם ואינטרס כלל הציבור, שלעיתים סותרים זה את זה.
2. בסעיף 36 לחוק חס"מ העניק המחוקק לשופט חוקר סמכות זהה לסמכותו של שופט לאסור פרסום תוכנו של דיון, הקבועה בחוק בתי המשפט. יש הסוברים שסמכות של שופט חוקר רחבה עוד יותר, וראו לעניין זה
בג"ץ 47/88 משטרת ישראל נ' השופטת החוקרת נסיבות מותו של תורג'מן ז"ל.
3. העובדה שניהולה של חקירת סיבות מוות יוחדה לסמכותו של שופט שלום, המתפקד כשופט חוקר איננה מאיינת את אופיו החקירתי של ההליך. משכך ישימים לגביו הכללים החלים על הליכי חקירה, שמתאפיינים בחיסוי פרטים וראיות כל עוד לא גובשו מסקנות סופיות. כל עוד לא הגיעה החקירה לידי סיום, מתחייבים ריסון ואיפוק שמטרתם מניעת פרסום שגוי שפגיעתו עשויה להיות חמורה. לא למותר לציין בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, התיר המחוקק את זכות העיון בחומר חקירה לנאשם ו/או מי מטעמו, רק
לאחר הגשת כתב אישום.
4. מעבר לכך - באיזון בין האינטרסים הסותרים יש להידרש להוראות סעיף 2(11) וסעיף 18 (3) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 ביחד עם סעיף 7(א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מההוראות החוקיות דלעיל עולה במקובץ, שבמידה והפרסום נושא עימו תועלת ציבורית בעלת ערך של ממש לשם גיבוש דעה בעניינים ציבוריים ו/או לשם שיפור אורחות חייו, של הכלל שאז מדובר
כעניין ציבורי, ותותר פגיעה בפרטיותם של יחידי החברה.
5. התעניינות סתמית של הציבור, שהיא בגדר
עניין לציבור, ומשמעה מציצנות גרידא, איננה בגדר
עניין ציבורי ואיננה בסיס להתרת פרסום שעלול להיות פוגע.
6. המבקש פרסום בשם
"עניין ציבורי" חייב לשכנע את בית המשפט איזה תועלת הממשית תצמח לציבור אם ידע את מכלול הפרטים ועליו להראות שאינטרס זה גדול מהנזק שעלול להיגרם לפרט בעקבות הפרסום.
7. במקרה הספיציפי עומדת לדיון זכותה לכבוד של המנוחה. בהקשר זה יש להדגיש את הילכת ביהמ"ש העליון בפסקי הדין בבג"צ 6126/94
סנש ואח' נ'
יו"ר רשות השידור, תק-על 99(2), 806 בע"א 294/91
חברה קדישא נ' ליונל אריה פ"ד מו(2), 464, הקובעת שזכותו של אדם לכבוד איננה עוברת מן העולם עם מותו והוא זכאי לו גם לאחר מותו.