1. ביום 31.7.2008 הגישה התביעה (פרקליטות מחוז ת"א-פלילי) כתב אישום נגד שני המשיבים, בו יוחסו למשיב 1 (בן שהרבני) עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"); שתי עבירות של הצתה בצוותא חדא, לפי סעיף 448 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; נסיון הצתה בצוותא חדא, לפי סעיף 448 ביחד עם סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין.
למשיב 2, לוטפי עומר, יוחסה עבירה אחת של הצתה, עבירה נוספת של ניסיון הצתה וכן עבירה של הדחה בחקירה.
בכתב האישום נטען כי בבעלותם של בני משפחת מגן חנות המצויה ברחוב הכבאים 4 ברמת גן, כשמעליה 7 קומות של דירות מגורים. בתחילת שנת 2008 חתמו בני משפחת מגן חוזה שכירות למשך 10 שנים עם מר משה פריוב (להלן:
"משה") שהתעתד לפתוח במקום סופרמרקט. עם חתימת החוזה, החל משה לבצע שיפוצים נרחבים בחנות על מנת להכשירה לייעודה. התביעה טוענת כי עם היוודע הדבר למשיב 1, שהינו בעל מרכול למכירת מוצרי מזון וירקות המצוי בקרבת מקום, הוא החל במסכת איומים כי יפגע במשה ובבני משפחתו אם הלה יממש את כוונתו ויפתח במקום סופרמרקט. כמו כן הודיע משיב 1 כי אם תפתח החנות הרי שהוא ישרוף אותה. התביעה הוסיפה וטענה כי במקביל פנה משיב 1 לאחד מבני משפחת מגן והודיע כי לא יאפשר את פתיחתו של הסופמרקט וכי
"זה לא יעבור לסדר היום". משנוכח משיב 1 כי אין בכוונתם של הבעלים ושל השוכר לחזור בהם מכוונתם לפתוח את הסופרמרקט, הוא קשר קשר עם משיב 2 לשרוף את החנות ולמנוע את פתיחת העסק המתחרה. התביעה טוענת כי משיב 1 פנה למשיב 2 על מנת שזה יאתר עבורו אדם אשר יבצע את ההצתה, ובהתאם לכך פנה משיב 2 לאדם בשם אבי ורסנו והציע לו לשרוף את הסופמרקט בתמורה ל-3,000 ש"ח. התביעה טוענת כי בתאריך 15.2.2008 סיכם משיב 2 עם ורסנו כי ההצתה תבוצע באותו יום ואכן במועד זה, בסמוך לשעה 21:00, הגיע ורסנו אל החנות והציתה. כתוצאה מכך אחזה אש בחנות, נגרם נזק לרכוש, והיה צורך לפנות את דיירי הבניין. חרף הצתה זו החליט משה לשפץ מחדש את החנות והוא התקין מערכת אזעקה במקום והכניס ציוד חדש. בעקבות כך פנה משיב 1 בשנית אל משיב 2 על מנת שאותו ורסנו יבצע הצתה נוספת. ביום 4.4.2008 בשעות הערב הגיע ורסנו לחלון צדדי של הסופרמרקט, שבר אותו והחל לשפוך נוזל דליק פנימה אך שכנים עירניים הבחינו בו, החלו לצעוק לעברו והלה נמלט מהמקום מבלי שביצע את זממו. התביעה הוסיפה וטענה ביום 26.4.2008 הצית משיב 1 או מי מטעמו, פעם נוספת, את הסופרמרקט. אש אחזה בבניין ונגרם נזק לחזית הסופרמקט ולחלק מהסחורה והמדפים שהיו בתוכו.
בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם. בבקשה נטען כי בידי התביעה ראיות טובות להוכחת אשמתם של המשיבים, ובין היתר מדובר בעדותו של עד מדינה המפליל באופן ישיר את משיב 2 בביצוע ההצתות. אשר למשיב 1, הרי שמדובר במערכת ראיות נסיבתיות הכוללת איומים כלפי בעל הסופרמרקט אשר עמד לפתוח עסק מתחרה, כי ישרוף את עסקו. כמו כן מדובר במחקרי תקשורת המלמדים על קשר בין שני המשיבים, וכן בתמלילי שיחות בין עד המדינה למשיב 2, מהם ניתן ללמוד על דבר מעורבותו של משיב 1 בהצתות.
עוד מתבססת התביעה על מפגש שנערך בין שני המשיבים מספר שעות לפני ביצוע אחת ההצתות, במסגרת
"סיור מקדים" שערך משיב 2 לעד המדינה.
בבקשה נטען כי קיימת עילת מעצר המבוססת על החשש כי המשיבים יסכנו את בטחון הציבור בכלל, ואת בטחונם של המתלוננים בפרט. על מסוכנותם של השניים ניתן ללמוד מעצם העובדה כי הם העמידו בסיכון מוחשי את דיירי הבניין בו מצוי הסופרמרקט, ורק בשל פעולתם הזריזה של שירותי הכבאות נמנע אסון כבד.
לגבי משיב 1 נטען עוד כי הוא ביצע פעולות מסויימות על מנת להקשות את תפיסתו, ועל היותו
"עבריין מתוחכם אשר פועל באופן מחושב" ניתן ללמוד גם משתיקתו העקבית לאורך כל חקירותיו במשטרה. עוד נטען לגביו כי לחובתו שלוש הרשעות קודמות בעבירות של נשיאת נשק שלא כדין וסחיטה באיומים. בגין הרשעתו האחרונה נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, ו-16 חודשי מאסר על-תנאי שהינו בר-הפעלה בתיק זה.
לפיכך התבקש בית המשפט להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים.
2. הדיון בבקשה נקבע ליום 25.8.2008 אך עו"ד משה שרמן, ב"כ משיב 2, פנה לבית המשפט בבקשה לדחות את מועד הדיון שכן ביום זה הוא שוהה בחו"ל. בהתאם לבקשה זו נדחה הדיון בעניינו של משיב 2 בלבד ליום 14.9.2008, ואילו ביום 25.8.2008 נדונה בפניי הבקשה למעצר עד תום ההליכים בעניינו של משיב 1 בלבד. יצויין, כי באי-כוחו של משיב זה סירבו בתוקף לקיים דיון מאוחד בעניינם של שני המשיבים ביום 14.9.2008, באשר לטעמם יש מקום להורות, בהקדם האפשרי, על שחרורו של משיב 1 לחלופת מעצר.
התובע עו"ד דניאל בן טולילה, בטיעוניו בפניי ובהשלמת הסיכומים בכתב, אישר כי ראיות התביעה מבוססות על ראיות נסיבתיות המובילות, לדעתו, למסקנה חד-משמעית לפיה משיב 1 מעורב במעשה ההצתה הראשון ובניסיון ההצתה השני. בין יתר הראיות הנסיבתיות מנה התובע את אלה:
א. קיומו של מניע ברור של משיב 1 למנוע את פתיחתו של הסופרמרקט, דבר הנסמך בין היתר על התבטאותו בפני בני משפחת מגן כי
"לא יתן שהדבר יקרה".
ב. איומים מפורשים מצידו של משיב 1 כלפי השוכר משה פריוב, בסמיכות זמנים לביצוע ההצתה הראשונה והתבטאותו כי אם הסופר יפתח הרי שהוא ידאג לשרוף אותו. התובע אישר כי משה לא מסר פרטים הנוגעים לאיום זה בהודעתו במשטרה, אך הפנה לדו"ח שוטר הסיור שאול אלון מיום 16.2.2008 ממנו עולה, לכאורה, כי משיב 1 התקשר אל השוכר מספר פעמים ואיים עליו כי אם יפתח את הסופר הוא ידאג שישרפו אותו. כמו כן, הסתמך התובע על מזכר של השוטר שחר אהרון מאותו יום, בו נאמר כי משה אישר לשוטר כי משיב 1 הוא זה שאיים עליו ודרש ממנו שלא לפתוח את החנות.
ג. התובע טוען כי ביום בו בוצעה ההצתה הראשונה התקיים
"סיור מקדים" שערך משיב 2 לעד המדינה עמי ורסנו. באותה הזדמנות ראה עמי ורסנו את משיב 1 בקרבת מקום כשהוא משוחח עם משיב 2. התובע טען כי משיב 1 זוהה בוודאות על ידי עד המדינה, דבר המחזק את הגרסה לפיה הוא זה שהזמין את ההצתה.
ד. קיימת תקשורת טלפונית חריגה ומפלילה בין שני המשיבים עובר להצתה הראשונה, דבר שהוא חריג לשגרת התקשורת הרגילה ביניהם. ביום ההצתה הראשונה וביום שלמחרת התקיימו 19 שיחות טלפוניות בין השניים, כאשר בחודשים שקדמו לכך התקיימו שיחות מועטות בלבד.
ה. גם במועד הקרוב לנסיון ההצתה השני קיימת תקשורת עניפה בין שני המשיבים.
ו. ראיה נסיבתית נוספת נעוצה במפגש מבוקר שהתקיים בין עד המדינה לבין משיב 2 שבמהלכו שאל עמי ורסנו את משיב 2 אם הבחור מהסופר
"פתח" עליהם. משיב 2 טען באותה שיחה כי הדבר אינו אפשרי כיוון שהבחור מהסופר אינו מכיר את ורסנו ואינו יכול להפלילו. באותה שיחה, כך טוענת התביעה, אישר משיב 2 את דבר קיומו של
"הסיור המקדים" וההגעה למקום ההצתה.
ז. לאחר אותה שיחה התקשר משיב 2 למשיב 1 והודיעו כי עליהם להפגש בדחיפות למחרת היום וכי
"יש בעיות". דבר זה מלמד על הקשר הישיר של משיב 1 לביצוע ההצתה ונסיון ההצתה.
ח. התביעה הצביעה גם על שתיקתו של משיב 1 בחקירותיו במשטרה כמחזקת את ראיות התביעה, והיא רואה בכך
"ראיה נסיבתית נכבדת".