כנגד המשיבים 1-3 (להלן: "המשיבים") הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של שוד בחבורה, קשירת קשר לביצוע שוד בחבורה והחזקת סכין שלא למטרה כשרה. בד בבד עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים.
ע"פ עובדות כתב האישום מסר משיב 4- שאמו עבדה אצל המתלוננים- למשיבים 1-3, ולבחור בשם כפיר יפרח (להלן: "כפיר"- מואשם בכתב אישום נפרד), מידע אודות כספת המצויה בדירת המתלוננים. לאור מידע זה, קשרו משיבים 1-3 וכפיר קשר לשדוד תכולת הכספת ולהתחלק בשלל, תוך שהם מצטיידים בציוד שיסייע להם בביצוע השוד ובסכין. בהמשך, מימשו הנ"ל את זממם, ושדדו מהמתלוננים- תוך שהם כופתים אותם- סכום כסף הנמדד במאות אלפי שקלים, ותכשיטים בשווי רב- אותם מכרו לאחר מכן.
בריח התיכון בכתב האישום ובראיות התביעה הינה עדותו של שותפם של המשיבים לביצוע השוד- כפיר יפרח. בנוסף לכך, הציגה התובעת המלומדת, עו"ד טוני גולדברג, ראיות חיצוניות- אובייקטיביות נוספות, אשר יש בכוחן, לגישתה, לחזק את עדותו של כפיר.
בא כוחו המלומד של משיב 1, עו"ד צחי רז, הודיע בתחילת הדיון, כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, כמו גם לקיומה של עילת מעצר כנגד שולחו. עם זאת, סבר הסניגור המלומד, כי יש מקום לבחון שחרורו של משיב 1 לחלופת מעצר, בדמות קהילה טיפולית סגורה, לאור התמכרותו לסמים, ולאור העובדה כי החל בטיפול גמילה זה מכבר.
סנגוריהם המלומדים של משיבים 2 ו-3, עו"ד משה פרץ ועו"ד שחר חצרוני, חלקו על עצם קיומן של ראיות לכאורה כנגד שולחיהם. לדידם של הסניגורים המלומדים, התשתית הראייתית מקועקעת מיסודה.
לעניין משיב 4, אשר הואשם בסיוע לשוד בחבורה, ובקשירת קשר, הביעה המדינה הסכמתה לשחרורו לחלופת מעצר, לאור חלקו המצומצם יחסית לחבריו בכתב האישום, ולאור עברו הפלילי. בהתאם להסכמה זו, שוחרר משיב 4 לחלופת מעצר ביום 22.5.06.
שיוויתי לנגד עיני טענות ב"כ הצדדים המלומדים, והנני לבחון עיקרי חומר הראיות כנגד המשיבים:
ממזכר תשאול כפיר יפרח, רפ"ק דודי בר, מיום 12.3.06, עולה כי מששוחח כפיר עם קצין החקירות, ציין בפניו זה, כי הוא מעוניין ל"עשות עסקה", בתמורה למסירת מידע על השוד. בהמשך, שאל כפיר את החוקר: "מי עצור? ג'מאל, מוטי וניסים?", והחוקר השיב בחיוב. כפיר הוסיף וציין בפני החוקר, כי ישנם שני מעורבים נוספים, אשר אחד מהם השתתף פיזית בשוד, ואחד היה אמור להשתתף, ובסופו של דבר, כיוון והיה עצור בזמן השוד, הוא רק התחלק בשלל. עוד סיפר כפיר בהמשך, כי משיב 4 קיבל מידע מאמו, אשר עבדה אצל המתלוננים, וציינה בפניו, כי לאנשים אצלם היא עובדת יש כספת מלאה בכסף ובתכשיטים. לדבריו, משיב 4 מסר להם את המידע האמור אודות המתלוננים, ובנוסף ציין בפניהם את כתובתם המדויקת של המתלוננים.
כפיר, ציין, כי האביזרים ששימשו את המעורבים בשוד היו אזיקונים וכפפות עבודה, אשר נרכשו בחנות "טמבור" (אשר מותקנת בה מצלמה לדבריו). למיטב ידיעתו, במהלך השוד חבשו המעורבים כובעי גרב שהביאו עימם, והיו "עדינים" עם ה"זקנים", בכך שבמהלך השוד נתנו להם מים לשתיה, וכאשר המתלוננת ביקשה לשמור אצלה תכשיט מסוים שקיבלה בירושה, הנ"ל הסכימו והשאירו לה את התכשיט (ראה עוד לעניין המים והתנהגות השודדים- מזכר מאת רס"ר אלפסי מיום 12.3.06). בהמשך סיפר כפיר, כי בזמן השוד הוא המתין ברכב פיאט פונטו, באזור דירת המתלוננים, על מנת שהחשודים שהיו בדירה, לא ירמו אותו אודות סכום השלל בשוד. בהמשך, שאל כפיר את החוקר האם יש מיקום "אתרים" של משיבים 1 ו-3 בזירת השוד, ומשהחוקר השיב בחיוב, הביע כפיר כעסו וציין כי הם "סגרו" שלא ייקחו עימם פלאפונים לשוד, וכי לא ידע שהם הביאו עימם את הפלאפונים שלהם (ראה עוד לעניין זה מזכר מאת רפ"ק דודי בר מיום 12.3.06). בהמשך, הביע כפיר חשש לבטחונו ולבטחון משפחתו, וציין כי עלולים לפגוע בחייו אם יוודע למשיבים שדיבר עם המשטרה. עוד ציין כפיר בפני החוקר, כי הוא מוכן לרצות ארבע שנות מאסר, ובלבד שלא ימסור עדות על מעורבותם של החשודים האחרים בשוד. כפיר תיאר לחוקר המשטרה, כי הם מכרו את התכשיטים ב- 20,000 ש"ח, כך שסך כל שווי השלל הסתכם ב-110,000 ש"ח. לדבריו, משיב 4 קיבל לידיו 11,000 ש"ח, וביתרת הכסף, התחלקו החמישה- משיב 1, משיב 3, החשוד שהיה עצור, החשוד הנוסף שהשתתף פיזית בשוד, והוא עצמו, כאשר כל אחד מהם קיבל 20,000 ש"ח.
משיחה שערך כפיר עם מדובב שהוכנס לתאו (ראה הודעת המדובב מיום 12.3.06 שעה 18:47), עולה כי כפיר סיפר למדובב, כי יש לו חברים- שאול פרץ, מוטי כהן, וניסים פיס- שהגיע אליהם מידע מבחור בשם ג'מל זיינב, שאמו עובדת כמנקה בבית בו יש כספת המכילה כסף וזהב, אודות אותו בית. כפיר סיפר למדובב, כי הנ"ל קנו בתחנה המרכזית החדשה כפפות, כובעי גרב וחבלים- חוטים, כאשר לדבריו משיב 3 היה זה שנכנס וקנה הציוד (גיליון 2 שו' 20-27). עוד לדברי כפיר, בהמשך הגיעו השלושה לדירת המתלוננים, כאשר כפיר נותר למטה, ברכב מסוג פיאט פונטו הרשום ע"ש אחיו, ואילו משיבים 1-3 הגיעו לדירת המתלוננים ברכב מזדה 323 בצבע זהב, השייך למשיב 2. לדברי כפיר, השלושה עלו לדירה, חבשו את כובעי הגרב, הזקנה פתחה את הדלת, המשיבים הצמידו לה סכין לגרון, ואמרו לה "איפה הכסף". המתלוננת ביקשה שלא יאונה לה כל רע, הראתה להם היכן הכספת, פתחה אותה, והנ"ל לקחו את הכסף והזהב מהכספת, למעט שעון זהב אותו ביקשה המתלוננת להשאיר לה, כיוון ומדובר במזכרת מאימה המנוחה. לדברי כפיר, השאירו למתלוננת את השעון, ואף נתנו לה לשתות כוס מים. לאחר מכן, הושיבו על כסא את המתלוננת ואת בעלה, קשרו לבעלה את הידיים והרגליים בחוטים שהביאו עימם, ולמתלוננת קשרו את הרגליים, ודיברו עימה "יפה". (גיליון 2 שו' 27-38). לדברי כפיר, בסיום השוד ירדו השלושה מהדירה, ונתנו את כל הכסף והתכשיטים לכפיר. לדברי כפיר, הוא נסע לבדו עם השלל, ואילו השלושה נסעו ברכבו של משיב 2. כפיר הוסיף וציין, כי השלושה הלכו לאישה גרוזינית בחולון בשם ללי, שקלו את הזהב, ומכרו לה כל גרם זהב ב-42 ש"ח, כך שקיבלו בסופו של דבר 4,500$ עבור 480 גר' זהב (גיליון 2 שו' 41-49, גיליון 3 שו' 50). לאחר מכן נסעו כולם למקום המפגש שלהם, אליו הגיע גם משיב 4, והתחלקו בכסף (גיליון 3 שו' 53-56).
להדגיש, כפיר ציין בדבריו, פרטים מוכמנים מביצוע השוד, עליהם אין מחלוקת בין ב"כ הצדדים. כך למשל, ציין כפיר כי השודדים היו חבושים כובעי גרב וכפפות, והשתמשו באזיקונים, כמו גם, שהשודדים נתנו מים למתלוננת, והשאירו בידיה תכשיט בעל ערך סנטימנטלי.
ועוד, מחקרי תקשורת שנערכו העלו קיומו של קשר טלפוני בין המשיבים לבין כפיר, ובין המשיבים לבין עצמם, בימים שלפני השוד, ביום השוד ולאחריו.
כך למשל, התקשר כפיר למשיב 1, ביום השוד, כחמש פעמים בין השעות 12:08-13:40, ופעמיים נוספות בערב. כן התקשר כפיר למשיב 3 בשעות 14:17 ו- 17:07, ולמשיב 4 בשעות 12:14, 13:38 ו-18:49. ועוד, בשעה 12:17 התקשר משיב 3 למשיב 1, וזאת בנוסף לשיחות רבות שביצע במהלך היום. כן התקשר משיב 3 למשיב 2 בשעות 11:03, 16:15 ובשעות הערב. ועוד, משיב 2 התקשר ארבע פעמים למשיב 1 בשעות הערב. בנוסף, משיב 2 התקשר במהלך היום מס' פעמים למשיב 1, לכפיר יפרח, ואף קיבל שיחות ממשיב 3.
בנקודה זו, חשוב לציין, כי משיב 2 בעדותו מיום 13.3.06, ציין כי כפיר אינו חבר שלו, אלא הוא "רק מכיר אותו" (גיליון 2 שו' 11), וזאת, בניגוד לפלטי השיחות המראים כי משיב 2 התקשר לכפיר יפרח פעמיים ביום השוד בשעות הערב.
ביתר שאת, איכון שנערך לפלאפונים שברשות המשיבים מיקמו את כפיר, את משיב 1 ואת משיב 3, באתרי תקשורת באזור דירת המתלוננים, בזמן הרלוונטי. כך למשל, איכון שנערך למכשיר הפלאפון של משיב 3, הצביע על כך שהוא נמצא ברח' קק"ל פינת רח' חיים לבנון, בשעה 12:17 (השוד בוצע סמוך לשעה 13:00).
ועוד, בעדותה של שמחה גנה דזנשבילי קויטלאשוילי מיום 14.3.06, ציינה הנ"ל, כי לאחרונה ראתה את כפיר לפני כשבועיים- שלושה, כאשר כפיר או משיב 1 התקשרו אליה, וביקשו ממנה לבוא לביתה. לדברי העדה, הגיעו אליה מאוחר יותר כפיר ומשיב 1, וזו קנתה מהם זהב, תכשיטי זהב, טבעות ושרשראות (גיליון 2 שו' 12-25). העדה זיהתה את כפיר ומשיב 1 במסדר זיהוי תמונות שהוצג לה בחקירתה (גיליון 3 שו' 50). העדה ציינה, כי היא משלמת כ-42 ש"ח לגר' זהב (גיליון 2 שו' 30-31). כאשר הוטח בעדה כי המתלוננת זיהתה ארנק ופנינה ששייכים למתלוננת, השיבה הנ"ל, כי יכול להיות שהארנק שהמתלוננת זיהתה אכן שייך לה, אולם לגבי הפנינה שהייתה על טבעת של המתלוננת, ציינה זו כי היא שלה מזה זמן רב (גיליון 3 שו' 56-60). העדה ציינה, כי השניים באו אליה בערב או בלילה, וכי שילמה להם בכסף מזומן (גיליון 3 שו' 64).
יודגש, המשיבים מצידם, שמרו על זכות השתיקה לאורך חקירתם במשטרה. זאת למעט משיב 2, אשר השיב בתחילה לחוקריו, ורק בשלב מאוחר יותר ביכר לשמור על זכות השתיקה.
לציין, שתיקה זו עומדת בעוכריהם של המשיבים. המשיבים, ביכרו שלא לספק הסבר כלשהו, שיכול היה להפריך במשהו את חשדות המשטרה נגדם.
הנה נא, קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים.