1. בפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
2. המשיב, תושב סילואן הוא שייח אשר משמש כאימאם של מסגד בכפר. בתוקף מעמדו כמנהיג רוחני ודתי זוכה המשיב לכבוד מצד תושבי הכפר. אולם לפי הנטען בכתב האישום שהוגש נגדו, ניצל המשיב את מעמדו כדי לבצע עבירות מין חמורות בנשים ובילדים.
3. בכתב האישום מיוחסות למשיב, בארבעה אישומים, עבירות של ביצוע מעשים מגונים, ביצוע מעשים מגונים בכוח בקטין וביצוע מעשי סדום בקטין. כן מיוחסות למשיב עבירות של ריבוי נישואין ושיבוש מהלכי משפט.
על פי האישום הראשון, בסביבות חודש אוקטובר 2004 ביצע המשיב מעשה מגונה במתלונן (ש.ק) יליד 1986, בפניו הציג עצמו כשייח והציע להסיעו לביתו באוטובוס בו נהג. המשיב נגע, ללא הסכמתו של הקטין, בירכו סמוך לאיבר מינו של הקטין, וכאשר זה ניסה להימלט, משך אותו המשיב ונפל כשהקטין מעליו. בסופו של דבר, הצליח הקטין להימלט לאחר שבאו לעזרתו מספר בחורים.
באישום השני מיוחס למשיב ביצוע של מעשים מגונים בשתי מתלוננות, בת (פ.ר) ואמה (נ.ר). המשיב הציג עצמו בפני האם כמי שיכול לסייע בפתרון בעיות מהן סבלה הבת עקב גירושיה. לאחר שהאם התרשמה מחזותו של המשיב כאיש דת, היא הזמינה אותו לביתה. בהגיעו לבית אמר המשיב לבת שהוא יכול לפתור את בעיותיה בעזרת הקוראן. בהמשך, הוא נכנס עם הבת ביחידות לחדר, שוחח עמה על נושאי מין ותוך כדי כך ביצע בה ללא הסכמתה מעשים מגונים. לאחר מכן, ביצע המשיב מעשים מגונים גם באם.
על פי האישום השלישי, המשיב הציע לא.א. קטין יליד אוקטובר 1991, להצטרף אליו לנסיעה במהלכה הוא יקיים יחסי מין עם אישה. במהלך הנסיעה עצר המשיב את רכבו בדרך עפר ללא מוצא, וביצע בקטין, ללא הסכמתו, מעשה סדום בכוח. גם כאן חולץ הקטין על ידי שלושה בחורים שהגיעו למקום. בגין מעשים אלה יוחסו למשיב עבירות של מעשה סדום בקטין ומעשה סדום בכוח בקטין.
גם באישום הרביעי מיוחסת למשיב עבירה של ביצוע מעשה סדום ומעשה מגונה בכוח בקטין הלוקה בשכלו (מ.ק), מעשה עליו חזר המשיב פעמיים נוספות באותו היום, כאשר כל המעשים בוצעו במסגד, תוך שהמשיב מנצל את מעמדו ואת היותו של הקטין לקוי בשכלו.
באישום החמישי מיוחסת למשיב עבירה של ריבוי נישואין, כאשר נשא אישה מבלי שנישואיו הקודמים בוטלו או הופקעו כדין.
לבסוף, מיוחסת למשיב גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט. לפי הנטען באישום החמישי, בתום הדיון בהארכת מעצרו בבית משפט השלום בירושלים, צעק המשיב לעבר קרובי משפחתו שהגיעו לבית המשפט שמותיהם של המתלוננים באישום השני, הסביר להם היכן גרים מתלוננים אלו בכפר ואמר להם "הם התלוננו עלי, תטפלו בהם".
4. ב"כ המשיב לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב, במובן ה"טכני", כלשונו, אך טען לחולשת הראיות. לטענתו, הרקע לתלונות נגד המשיב מקורו ביריבות בין שתי המשפחות העיקריות המתגוררות בכפר סילוואן שבראש אחת מהם עומד המשיב. לשון אחר מדובר, לפי טענה זו, בעלילה שמקורה ב"יד נעלמה" אשר מכוונת את כל התלונות. ב"כ המשיב טוען בהקשר זה לתיאום אשר התקיים בין המתלוננים באישום הרביעי והשלישי, כאשר המתלונן באישום הרביעי מגיע למשטרה למסור עדותו שעה שהמתלונן באישום השלישי (אשר בעקבות תלונתו נפתחה החקירה) נמצא במשטרה ואיש עדיין אינו יודע על הפרשה. ב"כ המשיב מצביע גם על תוצאות בדיקות ד.נ.א. של כתמים שנמצאו על הרצפה בסמוך למקום ביצוע העבירות נשוא האישום הרביעי, שאינן קושרות כתמים אלו למשיב. לטענת ב"כ המשיב, תלונתו של המתלונן באישום הראשון, אשר טען כי סיפר על האירוע (בזמן אמת) לאחיו, אינה נתמכת על ידי האח. אין גם כל מידע, מוסיף ב"כ המשיב וטוען, אודות זהותם של האנשים שלפי טענת המתלונן באישום השלישי חילצו אותו מידי המשיב. כמו כן, אותה גברת שלטענת המתלונן באישום השלישי המשיב ביצע בה מעשים מגונים לנגד עיניו, הכחישה טענות אלו מכל וכל. לעניין האישום בשיבוש ההליכים טוען ב"כ המשיב שאין שום ראיה הקושרת את המשיב לשיבוש הנטען, וככל שבוצעו מעשים העולים כדי שיבוש הליכים, אלו בוצעו ע"י אחרים שעה שהמשיב היה נתון במעצר. עובדה זו גם מוכיחה, לשיטתו של המשיב, כי למעצרו או לשחרורו לא תהא כל השפעה על מעשי שיבוש ההליכים ככל שאלה מתרחשים.
ב"כ המשיב מסכים שקיימת במקרה זה עילת מעצר, אלא שלטענתו ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בביתה של בתו המתגוררת מחוץ לסילואן, באבו-טור. כהצעה חלופית הוא מציע לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית בן אחותו המתגורר בכפר קסל ליד נצרת.
5. לאחר שעיינתי בתיק החקירה, נחה דעתי שקיימות ראיות לכאורה די הצורך לביסוסם הלכאורי של האישומים המיוחסים למשיב. ראיות אלו נסמכות בעיקר על עדויות המתלוננים, ובחלקן על ראיות מסייעות כמו עדותו של אחיו של המתלונן באישום הראשון, אשר מעיד על מצבו הנפשי של המתלונן כאשר זה חזר לביתו ביום האירוע כעוס ובוכה. המשיב עצמו, אף שאינו מודה במעשים המיוחסים לו, אינו כופר בכך שקיים קשר, אף שלא קשר מיני, עם חלק מהמתלוננים נגדו. כך, המשיב מאמת את סיפור הרקע לאישום השני, כי בא לביתם של המתלוננות באישום זה כדי להוציא "את הג'ין" מהבת. הוא גם מודה שנכנס ביחידות עם כל אחת מהמתלוננות לחדר ואף הכניס את אצבעו לפיה של הבת תוך שהוא קורא בקוראן כי זה "חלק מהטיפול" (הודעת המשיב מיום 17.1.07, עמ' 4, ש' 84). אשר לאישום השלישי, המשיב מודה שהמתלונן (א.א) נסע עמו באוטובוס (הודעה מיום 14.1.07, עמ' 3). הוא גם מודה כי הותקף על ידי מספר בחורים אשר גרמו נזק לרכבו (הודעה מיום 14.1.07 עמ' 2), אך אינו מסביר את סיבת התקיפה. המשיב מכיר גם את המתלונן באישום הרביעי (מ.ק) ומספר כי זה אכן בא להתפלל במסגד (הודעה מיום 14.1.07 עמ' 4).
טענותיו של ב"כ המשיב לגבי קשיים או תמיהות כאלו או אחרים העולים לטענתו מהראיות ייבחנו על ידי בית המשפט שידון באישומים, אך בשלב זה אין בהם כדי להחליש את עוצמתן של הראיות לכאורה.
6. בענייננו מתקיימות שתי עילות מעצר נגד המשיב. העילה האחת היא עילת המסוכנות לביטחון הציבור. זו נלמדת לכאורה מחומרת המעשים המיוחסים למשיב אשר אינו נרתע מלתקוף מינית נשים וילדים, בכלל זה ילד הלוקה בפיגור שכלי, תוך ניצול מעמדו והשפעתו כאיש דת. מעשים אלו מצביעים על מסוכנות בדרגה גבוהה ועל חשש ששחרורו של המשיב יביא לפגיעות מיניות נוספות בילדים ונשים.
העילה השנייה מקורה בחשש לשיבוש הליכי משפט. בעניין זה קיימות בתיק החקירה ראיות רבות אשר מצביעות על לחצים כבדים המופעלים על המתלוננים ובני משפחתם, בין היתר על ידי משפחת המשיב, ועל כך שהמתלוננים נגד המשיב פוחדים ממנו וממשפחתו (ראה בין היתר: הודעתו מיום 23.1.07 של מ.ק (המתלונן באישום הרביעי) שהגיע למשטרה כדי לבטל את התלונה שהגיש; הודעת סבו של א.א המתלונן באישום השלישי מיום 15.1.07, עמ' 2 ש' 22-30; הודעותיו של א.א (המתלונן באישום השלישי) מיום 23.1.07 ומיום 17.1.07; והודעתו של ש.ק (המתלונן באישום הראשון) מיום 17.1.07). החשש לשיבוש הליכי המשפט עקב שחרורו של המשיב ממעצר גובר לנוכח מעמדם של המשיב ומשפחתו בכפר והשפעתם על תושביו.
אין לקבל גם את טענתו של ב"כ המשיב בדבר היעדר ראיות למעורבותו האישית של המשיב בשיבוש ההליכים. מבחינה עובדתית מעורבות זו עולה, כפי שכבר נאמר, מהתזכיר של השוטר מני ישי לפיו במהלך הדיון בבית משפט השלום המשיב ביקש מקרובי משפחתו לטפל במתלוננים נגדו באישום השני. מבחינה משפטית, ההלכה היא "כי החשש מפני שיבוש הליכי משפט, כעילה למעצר, אינו מוגבל בהכרח לשיבוש על ידי הנאשמים עצמם באופן אישי, אלא הוא עשוי לחול גם על שיבוש באופן עקיף, באמצעות מקורבים לנאשמים" (בש"פ 90/99
מדינת ישראל נ' פלוני ו-2 אח' (לא פורסם)).
בנסיבות אלו אין מנוס מלקבוע ששחרורו של המשיב בשלב הזה ממעצרו טומן בחובו חשש סביר וממשי כי המשיב ישבש את הליכי המשפט וינסה להשפיע על המתלוננים נגדו. בנסיבות אלו מתקיימת במשיב עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בהתקיים "יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם יביא לשיבוש הליכי משפט ... או ... להשפעה על עדים".
7. גם אם ניתן להפיג את הסיכון לביצוע עבירות מין הטמון בשחרורו של המשיב בחלופת מעצר הרחק מכפרו (ולצורך הבקשה הנוכחית אינני קובע בכך מסמרות), חלופה כזו לא תוכל להפיג או להפחית את החשש לשיבוש הליכי משפט שאותו ניתן לבצע גם ממרחק. במקרה שלפנינו אין מדובר בחשש ערטילאי שכן הראיות מצביעות על ניסיונות חוזרים ונשנים של בני משפחת המשיב ואחרים לגרום למתלוננים לחזור בהם מתלונותיהם נגד המשיב, על פחדם הרב של המתלוננים ובני משפחותיהם מהמשיב ובני משפחתו, ועל מעורבותו לכאורה של המשיב במעשים אלו, כאשר ביקש ממקורביו ל"טפל" במתלוננים. נכונותו של המשיב לדרבן את מקורביו ל"טפל" במתלוננים גם בעת שהוא נתון במעצר ותחת עינם הפקוחה של שוטרי הליווי די בה כדי לשלול חלופת מעצר אפשרית (בש"פ 6545/00
אילן אוטמזגין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
8. לאור האמור אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. המשיב יוכל לבקש לקיים עיון חוזר בהחלטה זו לאחר סיום עדותם של המתלוננים נגדו.