נגד המשיבים הוגש כתב אישום מתוקן בשנית ובו מיוחס למשיב 4 (להלן - המשיב) אישום
שלישי בענין עבירה של
ניסיון לרצח, לפי סע' 305(1) לחוק העונשין + סע' 29 לחוק.
המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום משפטו.
ב"כ המשיב טען: אין ראיות לכאורה להוכחת העובדות המיוחסות למשיב ו/או עוצמת הראיות חלשה עד קרוב מאד לאפס, וגם אם יש ראיות לכאורה להוכחת העובדות, הרי שאין בהן כדי להקים את העבירה המיוחסת למשיב.
באישום
שלישי מתוארים שני ארועי ירי. מעורבותו הנטענת של המשיב היא בארוע הירי
הראשון, שלגביו נטען באישום
שלישי (תמצית): ביום 1.2.08 סמוך לשעה 19:30 התקשר
המשיב לפאלפון של המתלונן ושוחח עם אשתו של המתלונן. בשיחה נוספת שקיים עימה, אמר לה המשיב שתמסור למתלונן שיחזור אליו ונקב בשמו. אח"כ יצאו המתלונן ואביו מביתם סמוך לשעה 21:00 ונסעו ברכבם מסוג שברולט סוואנה. רכב יונדאי עקף אותם, שבתוכו ישובים משיב 2 שנהג ברכב, לידו ישב משיב 5 ומאחור ישבו משיב 3
והמשיב. רכב היונדאי חסם את דרכו של רכב הסוואנה, ומשיב 5 ירד מרכב היונדאי כשבידו אקדח וירה על המתלונן ואביו כדור אחד או שניים.
לאחר שקראתי את הראיות לכאורה ואת טיעוני הצדדים, ושמעתי טיעונים ע"פ, מסקנתי היא שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, אך הראיות לכאורה
אינן בעוצמה המספקת למעצרו של המשיב עד תום משפטו, לא כל שכן כשהעבירה המיוחסת למשיב היא ניסיון לרצח, ולו גם כמבצע בצוותא.
אפרט:
לכאורה -
ההתקשרות בטלפון ע"י "חסון" למתלונן, כשאשת המתלונן היא שדיברה איתו
:
א.
המתלונן אמר:
היום התקשר אליו חסון מסארווה לפלאפון שלו והוא היה במקלחת, ואשתו ענתה לטלפון ואמרה לו שהמתלונן במקלחת (
עדות המתלונן מיום 2.2.08, בעמ' 1).
ב.
המתלונן אמר: הוא היה במקלחת, אשתו ענתה ואמרו לה שזה
חסן וביקשו אותו. אשתו אמרה שהוא במקלחת, והוא אמר לה שיסיים שיתקשר אליו,
לחסן (
עדות המתלונן מיום 3.2.08, בע' 3).
ג.
המתלונן אמר: אחרי השיחה מחסון, הוא ואביו נסעו ברכב הסוואנה לביתו של חסון מסארווה, רכב יונדאי גטס עקף אותם ובו ישב מאחור חסון מסראווה (
עדות המתלונן מיום 2.2.08, בעמ' 1). לפי השכל הישר יש אפשרות לקשר בין שיחת הטלפון לבין הירי הראשון שבו נראה המשיב ברכב.
ואולם:
יש חולשה בראיות לכאורה לענין היות מי שטילפן למתלונן,
המשיב, אם לאו:
1. דברי המתלונן בעדויותיו לעיל, שלפיהם המשיב התקשר אליו, הינם עדות מפי השמועה, שהרי מי שדיבר עם אותו "חסון" לכל אורך השיחה, היתה
אשתו של המתלונן
ולא המתלונן עצמו.
2.
מנאר סטל, אשת המתלונן, סיפרה: היה טלפון לנייד של מוחמד (המתלונן) מחסוי, היא ענתה, ומוחמד היה במקלחת. היא שאלה מי מדבר ובהתחלה לא הסכים להזדהות, והיא שאלה אותו שוב מי מדבר ואמר לה ששמו
חסון. חסון אמר לה שמוחמד יסיים את המקלחת שיתקשר אליו. היא אמרה למוחמד על הטלפון מחסון
ומוחמד שאל אותה מי זה חסון (
עדותה מ-3.2.08, בעמ' 1). היינו, גם למשיב עצמו, לפי עדות אשתו, השם חסון כפי שאמרה לו, לא היה מוכר. זאת ועוד: גם אם אניח שחסון זה חסן, הרי לאשת המתלונן נאמר בטלפון רק שם
פרטי, ללא שיוך למשיב.
3. לא הוגשה ראיה לכאורה "חיצונית", שלפיה, המשיב, הוא שהתקשר למתלונן (פלט שיחות).
4.
המתלונן אמר: הוא אמר לאביו שהם ילכו לבית של אותו חסון
ברח' מאור עינים 7, והם יראו מה הוא רוצה (
עדות המתלונן מיום 2.2.08, בע' 1).
ואולם: המשיב לא גר ברח' מאור עינים 7 אלא ברח' מאור עינים
13 (
עדות המשיב מיום 2.2.08;
עדות אח המשיב, שעבן, מיום 7.2.08, בעמ' 1).
5. בטענת המבקשת שמטרת ההתקשרות היתה לברר היכן המשיב, אין די להשלמת החלל דלעיל שבראיות,
כשלא ניתן לפיהן להגיע למסקנה אחת ויחידה
שהמשיב דוקא הוא שהתקשר למתלונן.
לכאורה-
המשיב ישב מאחור ברכב היונדאי לפני ארוע הירי הראשון;טענת אליבי שלא הופרכה:
המתלונן אמר: ברכב היונדאי גטס, שעקף את רכב הסוואנה שבו הוא ואביו נסעו,
ישב מאחור המשיב - חסון מסארווה ולידו אחיו מהראן. אח"כ ירד משיב 5 מרכב היונדאי וירה עליהם. (
עדות המתלונן מיום 2.2.08,בע' 1;
עדות המתלונן מיום 3.2.08, בע' 4).
המתלונן אמר בעימות עם המשיב
שהמשיב ישב ברכב היונדאי מאחור בעת שהאחרים ירו עליו (
דו"ח עימות מיום 2.2.08; ראה גם
דו"ח עימות מ-2.2.08 בין המתלונן למשיב 2, בע' 2). ב"כ משיב 4 אמר שאין מחלוקת שהמתלונן זיהה את
משיב 4 יושב ברכב מאחור וזאת על סמך
עדות המתלונן (בע' 7 לפר';ס' 17 ו-18 לטיעון).
עם זאת,
ב"כ משיב 4 טען, שלפי ראיות לכאורה המשיב טען
טענת אליבי, שלכאורה לא הופרכה: