כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיוע לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סיוע להבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סיוע להחזקת מקום לשם זנות, סיוע לסרסרות למעשי זנות, כליאת שווא, וסיוע להלנה, העסקה והסעה שלא כדין. בנוסף, מיוחסת למשיב עבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושהיה בלתי חוקית.
המדובר בפרשה לפיה קשרו, לכאורה, מספר נאשמים בכתב אישום אחר (פ.ח. 1016/06, ב"ש 90435/06) קשר בינהם לסחור בנשים, להביאן לארץ לשם עיסוק בזנות, לסרסרן, לכלאן, להחזיק מקום לשם זנות, להלינן, ולהעסקתן שלא כדין.
"שיטת הפעולה" של הנאשמים האחרים פעלה, לכאורה, כך שהנאשמים הביאו מספר נשים לארץ, הורו להן לעסוק בזנות, כלאו אותן בדירה קרובה למכון הליווי בו אולצו לעבוד, "שלטו" בהן, והורו להן לעבוד בכל מצב, גם כאשר הן מדממות מאיבר מינן וחשות בכאבים עזים.
ע"פ עובדות כתב האישום, המשיב יועד ע"י "סוחרי הנשים" לבנות מקומות מסתור מתוחכמים בצורת מחילות, על מנת למנוע את לכידת המתלוננת נשוא פרט האישום הראשון, ואת לכידת שאר הבנות האחרות, אשר שוהות באופן בלתי חוקי בארץ. זאת, טרם השיבן עלות "קנייתן". ובד בבד, מניעת חשיפת מעשי הסחר.
אליבא דמדינה, המשיב סייע לנאשמים האחרים, בביצוע עבירות הסחר, עיסוק בזנות והלנה, העסקה והסעה שלא כדין, הקל עליהן, ותרם ליצירת תנאים לצורך ביצוען של העבירות הנ"ל.
ע"פ כתב האישום, בעת שפשטה משטרת ישראל על אחד ממכוני הליווי, ברח המשיב, שעה ששוטר קרא לו לעצור. בהמשך, השתולל המשיב, וניסה לבעוט בשוטר שניסה לעוצרו. רק לאחר מאבק גופני בין המשיב לשוטר, הצליח השוטר להשתלט על המשיב ולהכניעו, על מנת לעוצרו.
עבירות של סחר וסרסרות בנשים הינן עבירות קשות ומכוערות.
הלכה היא מלפני בית המשפט העליון שאדם הסוחר, לכאורה, בנשים לשם עיסוק בזנות - דינו למעצר עד תום ההליכים. כך גם דינו של מי שמהווה חלק בחוליית הסחר.
מסוכנות אדם שכזה הינה גבוהה ביותר. מסוכנות שכזאת, על פי ההלכה הפסוקה, לא ניתן להפיג, ככלל, בכל חלופת מעצר.
בית המשפט העליון חזר ושנה בהלכה זו במספר החלטות. בית המשפט העליון הרחיב ההלכה עד שכנפיה פרוסות לא רק על סחר בנשים לצורך עיסוק בזנות, אלא אף
בסרסרות הכרוכה באותו סחר.
בבש"פ 7542/00 קבע כב' השופט חשין כי
המלחמה בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות היא כמלחמת ישראל בעמלק. מלחמה שאין בה לא שביתת נשק ולא פשרות. לגישת כב' השופט חשין: "אין חלופת מעצר הולמת למעשים קשים ומכוערים כמעשים המיוחסים למשיב".
[ראה לעניין זה: בש"פ 2878/03 ;בש"פ 7544/03 ; ע"פ 11196/02; בש"פ 1991/04; בש"פ 9274/01; בבש"פ 291/01 בש"פ 3438/02; בש"פ 4501/04; בש"פ 8458/04; בש"פ 11063/03; בש"פ 4137/03].
סניגורו המלומד של המשיב, עו"ד מסטרמן, טען כי בקשת המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים מרחיקת לכת. לדידו, העבירות המיוחסות למשיב, מוגזמות וחסרות כל בסיס.
באלה הדברים, באתי לבחון עיקרי חומר החקירה.
בהודעת המשיב מיום 18.1.06, תיאר הנ"ל כיצד הגיע, פעמיים, באופן לא חוקי לישראל, דרך מצרים. המשיב תיאר כיצד מכר שלו בארץ, בשם יורה, אשר עבד באבטחה של מכון הליווי "בננה", קישר אותו לאנשים במכון "בננה" ברח' תושיה 9 בתל- אביב. כאשר לדבריו, עם הגיעו למכון פגש בבחור אשר שאלו מה הוא יודע לעשות, והלה השיב כי הוא בנאי וחשמלאי. הבחור הורה למשיב לעלות למכון ולפנות למישה הקופאי, והוא יאמר לו מה לעשות. המשיב סיפר, כי הבחור אשר הורה לו לפנות למישה, ולמעשה קיבלו לעבודה, התנהג במקום כמנהל, קרי שוחח עם הקופאים והמאבטחים, שאל "איך הולך" אצל הבנות, וציין, כי כולם התנהגו אליו כאל מנהל. לדבריו, מישה הסביר לו כי הוא יעבוד בחשמל ובבניה, ב"בננה" ובעוד מס' מקומות, וכי ישאירו לו בכל יום מעטפה עם שכר, וכי מגוריו יהיו בסמוך למכון "בננה". עוד ציין המשיב, כי: "מישה הסביר לי שזה בית בושת ושאני אהיה זהיר כי אני לא חוקי פה, שאני אצטרך לתקן מה שמתקלקל. התחלתי לעבוד, בהתחלה הייתי מתקן שירותים, חשמל, יותר מאוחר מישה התחיל לסמוך עלי- התחילו לתת לי לתקן 'ניצ'קי' (מקומות מסתור ע"פ הערת החוקר), מקומות איפה שמסתתרות בנות - תיירות כאשר מגיעה משטרה". עוד תיאר המשיב בהודעתו את מיקומם של מס' מקומות מסתור, במכון "בננה", וב"תושיה 10", וציין, כי בפעם הראשונה עבד בשני המקומות הללו. (גיליון 1 שורות 6-19, גיליון 2 שורות 20-29).
לעניין "שיטת הפעולה" ציין המשיב כי
:
"כאשר הייתה מגיעה משטרה- על זה היו מדווחים מאבטחים או שהיו עוד אנשים- תצפיתנים, לקופה והקופאים מישה וז'אניה היו לוחצים על הלחצנים שמתחת לשולחנות בקופה והאות היה מועבר לחדרים והתיירות היו מתחבאות- אני תיקנתי את מערכת האזעקה הזאת" (גיליון 2 שורות 34-38).
ועוד, המשיב סיפר בהודעתו כי הגיע פעמיים לארץ. בתחילה, שהה בארץ כארבעה חודשים, ובפעם השניה הגיע לארץ באוקטובר 2005, והגיע בעצמו למכון "בננה". כן ציין המשיב כי
נהג לבצע תיקונים של מקומות המסתור במכונים "בננה", "תושיה 10", "שונצינו", וב-"101", וכן ציין כי בנה שני מקומות מסתור חדשים, האחד בסאונה במכון "בננה", והשני ב"קלאב 101" במחסן (גיליון 2 שורות 47-50). המשיב הוסיף וציין לעניין זה: "מישה היה נותן לי הוראות, לגבי 'קלאב 101'- 'מולדבן'- וסיה קופאיסט, לגבי 'שונצינו' 4, סשה קופאיסט, לגבי תושיה 10- גם מישה, כי הוא אחראי גם שם" (גיליון 3 שורות 51-52). עוד הוסיף המשיב כי: "כל אחראי המקום: מישה, סאשה, מולדבן וגם פאשה ומקסים-הוא התחיל לעבוד לא מזמן בשונצינו 4; היו נותנים לי הוראות לתקן את מקומות המסתור, הם היו אומרים שבנות חייבות להתחבא שם בגלל שהם תיירות ואם יתפסו אותן- ההגירה תיקח אותן
ובינהן יש גם כאלה שלא החזירו את החוב דרך עבודתן
... פאשה היה נותן לי הוראות בקשר ל'ניצ'קות' או שמישה היה אומר לי שפאשה אמר לבוא לשונצינו ולתקן של ניצ'קה" (גיליון 3 שורות 60-67).
יודגש כי משיב 8 זיהה בתמונות שהוצגו לו את משיבים 1, 2, 3 ו-4 (גיליון 3 שורות 73-74, 80, גיליון 4 שורות 81-82).
לציין, כי בחיפוש שנערך בדירה בה התגורר משיב 8 נתפסו מחברת ודף נוסף, כאשר באחד מהדפים מצויינים שמות של 11 בנות ברוסית, ובדף אחר מצויינים שמות של בנות, וליד תאריכים, מס' קליינטים, וסכום כסף (בשפה הרוסית) (ראה לעניין זה מזכר מאת רס"ל טל סוחוליטקו מיום 29.1.06). בהמשך נחקר המשיב, ונשאל האם הוא מאוים או מפחד ממישהו, והלה ציין כי הוא לא מאוים, אך משפחתו נמצאת בסכנה. כאשר נשאל המשיב ע"י החוקר לאיזו סכנה הוא מתכוון, ביכר הלה למלא פיו מים, ולשמור על זכות השתיקה. בנוסף, כאשר הוצגו למשיב מפתחות הדירה ברח' תושיה 10, והוא נשאל למי הם שייכים- ביכר שוב המשיב לשמור על זכות השתיקה. כך גם כאשר נשאל לעניין הדפים שנמצאו בדירה כפי שפורט לעיל (ראה מזכר מאת לב דובינסקי מיום 29.1.06).