1. בקשה לעיון חוזר על פי סעיף 52 לח.ס.ד.פ (סמכות אכיפה מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: "
ח.ס.ד.פ מעצרים") שהגיש המבקש על החלטתו של כב' השופט רוזן בב"ש 93015/05 מיום 8.9.05, בו הורה בעת ששחררו ממעצר עד תום ההליכים המשפטיים, כי ישהה ב"
מעצר בית מוחלט בבית אמו...".
הבקשה הינה כי "מעצר הבית" יבוטל
.
2. החלטתו של כב' השופט רוזן ניתנה לבקשת המבקש, להורות על שחרורו ממעצר עד תום ההליכים, אותו קבעה כב' השופטת אוהד בהחלטה מפורטת ומנומקת, בב"ש 91999/05 ביום 7.7.05, תוך שקבעה קיומן של "ראיות לכאורה" לכך שהמבקש עבר העבירות המיוחסות לו בכתב האישום מיום 7.7.05, עבירות של מעשה סדום במרמה ובמצב המונע הסכמה חופשית,משה מגונה במרמה בנסיבות כאלה וקבלת דבר במרמה עבירות בניגוד לסעיפים 347(ב)+345(א)(4), 348(א)+345(א)(2) ו- 345(א)(4), 415 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין"), וכן עבירה בניגוד לסעיפים 53+2 לחוק הפסיכולוגים, תשל"ז - 1977.
3. הבקשה בפני כב' השופט רוזן באה לאחר החלטת ביהמ"ש העליון בבש"פ 7189/05 מיום 3.8.05 שיש לבחון "
חלופה שאינה בביתו של העורר שבו היתה ה'קליניקה שלו...".
4. ב"קצירת האומר" הבקשה שבפני הינה שיש לקבוע ש"
נתגלו עובדות חדשות ונשתנו נסיבות" לאחר החלטת כב' השופט רוזן, בכך שהתברר בתום חקירתה הראשית והנגדית של עדת התביעה העיקרית, המתלוננת, כי נגרמה "
פגיעה באמינות המתלוננת המפחתת ביותר את הראיות לכאורה..." ולכן, נשמטה הקרקע תחת ההחלטות הקובעות, כי אלה בנמצא ויש לבטל חלופת המעצר, הפוגעת באופן בלתי מידתי בחרות המבקש, בנסיבות המקרה.
במהלך הדיון ביום 1.3.06 הוסיף ב"כ המבקש טיעון גם לשאלת המחשבה הפלילית המיוחסת לו כפי שהוכחתה מתערערת בעקבות העדות.
5. בשלב של חקירתה הנגדית של המתלוננת הציג הסנגור בפניה שתי הקלטות, שביצע המבקש ונטען כי הללו בוצעו בפגישות המבקש עם המתלוננת בתאריכים 10.4.05 ו- 17.4.05, פגישות בהן התרחשו החמורים והעקריים, במעשים המיניים המיוחסים למבקש בכתב האישום, והקלטות אלה סותרות מניה וביה את עיקר טענותיה כנגדו.
6. לצורך הדיון בבקשה, קיבל ביהמ"ש את פרוטוקול עדויותיה של המתלוננת בביהמ"ש, תמלילי הקלטות, כתב האישום המתוקן, החלטות קודמות שנתנו בפרשה, גיליון הרשעותיו הקודמות של המבקש, תסקיר מעצר, מוצג ת/2, חומר שב"כ הצדדים סברו שהוא רלבנטי למתן ההחלטה הנוכחית. ביהמ"ש עיין בחומר זה לעומקו.
7. בשורת החלטות קבע ביהמ"ש העליון כי, "
על מנת שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט לאחר שנמצא בשלב קודם שקיימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דרמאטי במערכת ראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה. צריך להיות בשינוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו... כל עוד אין בחומר הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או כדי לכרסם בה כרסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור הנאשמים ממעצר..." בש"פ 4794/95
יואב שאבי ואח' נ' מ"י תק/על 95(3), 263. ראה גם 9332/00
מ"י נ' שרפוב פ"ד נד(5) 241 ועוד.
כב' השופט טירקל הביע דעתו (ראה בש"פ 8204/04
מ"י נ' מחמוד מחאג'נה ואח', בבש"פ 4321/04
מ"י נ' מקייטן תק-על 2004 (2), 2696 ועוד) "
... לא מקובלת עלי הגישה שלפיה 'יש להצביע על שינוי במערכת ראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה... שיש בו כדי להפוך את הקערה על פיה...' גישה זו מחמירה, יתר על המידה, עם הנאשם. אכן, גם לדעתי אין די בד"כ, בשינוי של מה בכך או בהתערערות כלשהי של מכלול הראיות כדי לקעקע את מכלול הראיות הלכאוריות עד כדי ביטול החלטת המעצר. עם זאת, יש מקום לשחרר נאשם שמלכתחילה נעצר על פי ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, אם התקעקע מכלול הראיות
כך שלא ניתן היה מלכתחילה לצוות על מעצרו של הנאשם על פיו..".
8. הבקשה שבפני איננה להורות על שחרורו של נאשם מהמעצר, אלא לבטל מגבלה על חופש התנועה של המבקש, כאשר המגבלה על חרותו פחותה, הנני סובר שבכגון דא יש לנהוג זהירות רבה יותר בדרך ובהצדקה לכך שמותב שאיננו צריך להכריע במהימנות ואינו שומע את העדויות, יעריכן.
מובן שביהמ"ש יטה פחות להסתמך על כרסום בראיות לצורך ביטול "מעצר בית", מאשר מקום ועסקינן ב"חרות ממש", של מי שמצוי במעצר עד תום ההליכים.
9. בבוחני את החומר שהוצג בפני, בעיקר התמלילים ופרוטוקול חקירתה של המתלוננת אוכל לאמר, בזהירות הנדרשת ותוך ערנותי לכך שיתר ראיות התביעה אינן בפני, שאכן עולות תמיהות וסימני שאלה באשר לנכונות גרסתה בשאלות שבמחלוקת, הנובעות מתמלילי ההקלטות ומתשובותיה משהוצגו לה בחקירתה, אלא שלא אוכל בשום פנים ואופן לקבוע את שההגנה מבקשת שאקבע, שראיות התביעה בכללותן בשל אלה, קועקעו כך שלא ניתן היה מלכתחילה להורות על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא.
10. בסופו של יום אמינותה ומהימנותה של גרסת המתלוננת תקבע על ידי המותב השומע התיק, אשר ראה ושמע אותה, בעיניו ובאוזניו וזאת לאחר ולאור כלל הראיות שיבואו בפניו, התרשמותי הינה חלקית וממוקדת ולא אוכל איפוא לאמר, כי נמשך השטיח מתחת רגלי התביעה וראיותיה.
השינוי במצב הראייתי לאחר כור ההיתוך של החקירה הנגדית, בה עמדה המתלוננת קיים על פי הנראה מהחומר שהוצג לבימ"ש זה, בזווית הצרה בה הוא נחשף לחומר הראיות, אך לא אוכל לאמר כלל ועיקר, כי הוא מבטל או משנה מהותית מצב הראיות לכאורה.
11. אין בהחלטה הנוכחית פרוט העדות, בוודאי שאין בה שקלולה והערכתה, זאת הדרך אשר ביהמ"ש העליון מורה לנהוג בדיון מעין זה, "
ההלכה היא כי שאלות של קביעת מהימנות העדים ובדיקת גרסאותיהם השונות, מקומן בבית המשפט היושב בדין... אין ביהמ"ש זה בדינו בערר, בודק את העדויות אחת לאחת, שוקל את הסתירות בדברי העדים לעומת דבריהם הם בחקירה המשטרתית או לעומת דבריהם של עדים אחרים" בש"פ 2565/98
שמעון מסיקה נ' מ"י תק/על 98(2) 317.
עם זאת ראוי להצביע על כך שאף למותב השומע התיק בכל שלב של ההליכים, טרם הכרעת הדין, יש קושי טבוע לעשות כן, משמע לקבוע ממצאים ומסקנות, אף אם הן לכאוריות, בטרם באו כל הראיות בפניו וזאת מטעמים מובנים.
12. הבקשה נדחית.
ניתנה היום ז' באדר, תשס"ו (7 במרץ 2006) במעמד הצדדים.