ערר על החלטת בית משפט שלום בתל- אביב- ב"ש 4419/05 מיום 10.1.06- לפיה הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (מרמה בנסיבות מחמירות)- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, מספר אישומים רב בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק, עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי- עבירה לפי סעיף 432 לחוק, וכן הואשם העורר אף בעבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע- עבירה לפי סעיף 411 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום המדובר בפרשת "עוקץ", כאשר העורר, לכאורה, קשר קשר עם אחרים לביצוע מעשי מרמה והונאה כלפי ספקים, על ידי רכישת סחורות ושירותים באמצעות שיקים ללא כיסוי ומכירתן, תוך שהם מתכננים לסגור החברה ביום 30.9.05, למכור את הסחורות שרכשו, ולהרוויח כסף ממכירות אלה. על פי כתב האישום, במסגרת תוכנית המרמה נרכשה סחורה בסך כולל של כ- 2,000,000 ש"ח. הפעילות האמורה נעשתה, לכאורה, בשמה של חברת מ.א.נ.ח, שהוקמה כחברת "קש" לצורך פעילות זו.
ע"פ המתואר עלי כתב האישום, היה העורר אמור להפקיד כספים בחשבון העסקי של החברה, על מנת שיווצר מצג לפיו נערכת פעילות לגיטימית בחשבון, והחשבון נמצא ביתרת זכות, ובכך למעשה, תוכל החברה לקבל אשראי מתאים לצורך קידום תוכנית המרמה. כן הואשם העורר בכך שמסר שיקים ללא כיסוי בחלק מהמקרים, ובחלקם האחר נמסרו שיקים ע"י מי מטעם החברה, על דעתו, על מנת לרכוש סחורות, ו/או קבל מיני תפנוקים כגון השכרת רכבים, לינה במלון, שימוש בשירותי ספא, קבלת מעילי עור וקסדה ועוד. בנוסף, העורר נטל, לכאורה, תכשיטים שהושגו במרמה ביודעין, ותיקן את אופנועו יחד עם אחרים באמצעות שיקים חסרי כיסוי.
סניגורו המלומד של העורר, עו"ד בני נהרי, טען כי שגה בית משפט קמא עת הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר. לגישת הסניגור המלומד, חומר הראיות אינו מצביע כי העורר עמד בראש הקשר, כמיוחס לו עלי כתב האישום. בוודאי, שאין בראיות הקיימות לגבש ראיות לכאורה, אשר יהא בכוחן, בסופו של יום, להוביל להרשעת העורר. אשר כך, עתר הסניגור המלומד לחלופת מעצר מתאימה.
שיוויתי לנגד עיני טענות הסניגור המלומד, ובאתי לבחון עיקר חומר הראיות.
בהודעתו של ניסים חבה מיום 19.10.05, סיפר הלה על פגישה שסידר לו איציק מאיר. הפגישה נערכה בפארק הלאומי ברמת גן, בהשתתפות בחור בשם טוני, אשר הביא עימו לפגישה את יצחק מוסרי ואת העורר. לדבריו של העד, במהלך פגישה זו בדקו האם הוא יכול לשמש כ"קוף", ונמסר לו ע"י יושביה כי הוא ישמש כמנהל, שתפקידו יהיה לחתום על שיקים, כאשר הוא צריך להציג עצמו כבעל החברה, כלפי כולי עלמא (גיליון 1 שורות 2-10 וכן גיליון 2 שורות 11-12). בהודעה נוספת של העד מיום 10.11.05, תיאר הלה את הפגישה, וציין כי זו הייתה הפעם הראשונה בה פגש בעורר ובשאר המשתתפים, וכי במהלך פגישה זו ביקש ממנו איציק מוסרי צילום של רשם החברות ואת כל מסמכי פתיחת החשבון של שלושת חשבונות הבנקים. עוד ציין בפניו איציק מוסרי, שהוא ידאג לכך שיהיו משקיעים לחברה, כן הוא יבחן מה ניתן לעשות עימם, וכי אנשיו בודקים את הרקע שלו (גיליון 2 שורות 34-39). בהודעה נוספת מיום 20.11.05, נשאל מה היה חלקו של העורר בפגישה זו, והלה השיב: "הוא לא דיבר כלום. הוא ישב ולא דיבר מילה. הוא בא עם איציק מוסרי ואלי ישראלי שהיה נהג ונשאר באוטו..." (גיליון 3 שורות 57-59).
הנה נא, העורר היה נוכח בפגישה בה נקשר הקשר לתוכנית ה"עוקץ". נוכחותו בפגישה מלמדת, לכאורה, על מודעותו והבנתו את התוכנית שנרקמה בין הקושרים לביצוע מכלול מעשי ה"עוקץ".
ראוי לציין בעניין זה. בחקירתו במשטרה ביכר העורר לשמור על זכות השתיקה. העורר העדיף שתיקתו על פני מתן הסבר להשתתפותו בפגישה ה"מכוננת" של הקושרים.
בהמשך הודעתו של ניסים חבה מיום 19.10.05, ציין העד כי בין האנשים שהשתמשו ברכבים שנשכרו מחברת "בלו סקיי"- באמצעות כרטיס אשראי שמסר העד לאיציק מוסרי- השתמש גם העורר ברכב שכור, כאשר בסופו של דבר הרכבים הוחזרו לחברה, ונותר עבורה חוב (גיליון 2 שורות 24-29). בעדותו מיום 20.11.05 נשאל העד כיצד הוא יודע שהעורר אכן השתמש ברכב שהושכר מחברת "בלו סקיי", והלה השיב: "מה זאת אומרת, הרכב היה רוב הזמן אצלו. זה היה סוזוקי חומה, עד שהתחלף עם איציק מוסרי וקיבל במקומה את המזדה שלא קשורה ל"בלו סקיי" "(גיליון 3 שורות 60-62).
עוד ציין העד בהודעתו מיום 19.10.05, כי העובדים בחברה היו: "
מאחורי הקלעים היה אשר זאדה, אלי ישראלי, יצחק מוסרי. יצחק מוסרי נקרא בקודים א,
אשר זאדה היה ג יעני גדול..." (גיליון 3 שורות 67-68).
ובהמשך: "ב-29/30 לקחו אותי אשר ויצחק לעשות קניה במגה ובכל מיני סופרים ואת כל הקניות העבירו לרובי.
חלק אשר זאדה לקח אליו הביתה" (גיליון 4 שורות 96-97).
ועוד:"גם הזמינו קל נוע לנכים,
זאדה ואיציק היו חייבים כסף לשלומי והם הזדכו על ידי סחורה וכסף שנתנו לו שלומי מחולון. באזור התעשיה בחולון יש משקאות ג'ורג' שהבעלים הוא שלומי וזה האיש שאיציק וזאדה שילמו לו את הכסף" (גיליון 4 שורות 115-117). וכן ציין העד כי: "
מה שנשאר מהמשרד לקח זאדה...".
בעדותו של ניסים חבה מיום 3.11.06, ציין הנ"ל שוב כי איציק מוסרי והעורר היו חייבים לשלומי כספים, והם התקזזו עימו בסחורות בגין . לדבריו, שלומי היה בא למשרדים לוקח סחורה, ומבקש שיוציאו לו חשבוניות. כן ציין העד, כי בסופו של דבר שלומי קיבל קלנועית עבור אביו (גיליון 2 שורות 25-26). אף בעדותו של אופיר בראון מיום 12.1.06, ציין הנ"ל לעניין החובות לשלומי: "אני יודע שאיציק חייב לו הרבה כסף מהעבר ואיציק היה משלם לשלומי בסחורות שנרכשו באמצעות מ.א.נ.ח. וככה היה סוגר את החוב. אני ראיתי את שלומי 3-4 פעמים בשבוע, כאשר היה מגיע אלינו למשרדים
והיה מדבר תמיד עם איציק ואשר זאדה. אני יודע שהם מכירים אותו מהעבר...." (גיליון 6 שורות 244-246).
זאת ועוד, בעדותו מיום 16.11.05, ציין ניסים חבה כי: "
מיכאל תורג'מן הלך להביא מעילים, חליפות של אופנוע שניים או שלוש כאלה וקסדה לאשר זאדה הוא גם הביא מעילים לנשים..." (גיליון 1 שורות 7-8). כן ציין העד כי הוא חושב שגם לאופנועו של העורר עשו טיפול (גיליון 1 שורה 13). בהמשך עדותו מתאר העד כיצד רכש סחורה מאדם בשם סמי חליף (תכשיטים), את הסחורה העביר לאיציק, והלה נתן את הסחורה לאופיר, שהיה נוהג לקרוע מהחשבונית את שמו של סמי חליף, ולמכור את הסחורה ע"פ פירוט המשקל, הכמות והסכום שנקובים בה. ועוד כן הוסיף העד, כי
העורר אף הוא מכר חלק מהסחורה (גיליון 2 שורות 29-33).
זאת ועוד, בהודעתו של ניסים חבה מיום 10.11.05, ציין הנ"ל כי: "
אשר זאדה לקח כספות ומכר אותן עבור עצמו" (גיליון 3 שורה 88). כן, בהודעתו מיום 20.11.05, המשיך וסיפר כי: "שמעתי את איציק מוסרי אומר ש"ג' " זאת אומרת אשר זאדה לקח כספת..." (גיליון 2 שורה 26).
בעדותו של ניסים חבה מיום 20.11.05, ציין הנ"ל כי
:
"אשר זאדה נכח בחלק מהמקרים ששלחו אותי לעשות קניות בסופרמרקטים והוא בחר ושם בעצמו בעגלה את המוצרים" (גיליון 2 שורות 32-33, ראה עוד לעניין הקניות בסופרמרקטים עדותו של אופיר בראון מיום 12.1.06 גיליון 2 שורות 50-59).
ועוד, בהודעתו של ניסים חבה מיום 20.11.05, נשאל הנ"ל האם העורר ידע על ה"עוקץ", והאם היה מעורב בפעילות השוטפת של החברה. העד השיב כי: "הוא היה הגב של איציק מוסרי.
הוא כל הזמן היה מסתובב ובא לקחת מאיציק כסף ומוצרים והולכים להסתובב יחד. מה זאת אומרת אם הוא ידע על העוקץ.
הוא
ואיציק מוסרי הם הראש. הם היו בפגישה הראשונה בבית הקפה ליד הפארק הלאומי ששם הכל תוכנן. איך הם לא ידעו
?
" (גיליון 3 שורות 79-82).
ועוד, בהודעתו של ניסים חבה מיום 22.11.05, סיפר הנ"ל כיצד הזמין 10 פנקסי שיקים מחשבונו הפרטי בבנק, ע"פ הוראתו של איציק מוסרי, ומסר לו אותם ריקים עם חתימתו. לדבריו, מסר לאיציק בסך הכל 15 פנקסי שיקים פרטיים,
כאשר איציק אמר לו שפנקסי השיקים נועדו לשימוש שלו ושל העורר בלי שאף אחד ידע על כך
.
לאמור, חשבונו האישי של העד היה בשימושם של איציק מוסרי והעורר (גיליון 1 שורות 9-15). בהמשך סיפר העד, על מקרה בו נשלח לניסים מפלורנטין ע"י איציק מוסרי,
ושם המתין לו העורר והורה לו להמתין באוטו והוא יביא לו מזומן. לדברי העד, העורר וניסים נפגשו מחוץ לצ'יינג של ניסים, וניסים נתן לעורר כסף מזומן.
העורר העביר את הכסף לידיו של העד (סך של 17 אלף ש"ח), והלה הפקיד אותו בבנק- כאשר חלק מהכסף הופקד בחשבון הבנק הפרטי שלו, וחלק מהכסף הופקד בחשבון של החברה
.
לדברי העד, איציק רצה לאזן את חשבון הבנק, כך שתישאר מסגרת יתרה של כשלושים אלף ש"ח בחשבון החברה, ומסגרת יתרה של כחמישים עד מאה ש"ח, כיוון
ואיציק דאג כל הזמן להפקיד מזומן מול השיקים שהוא והעורר "פיזרו" מחשבונו של העד, על מנת ל"סגור" חובות שלהם בשוק האפור. כך למשל,
העורר שילם סך של שמונת אלפים ש"ח בגין חוב לחברת חשמל, בשיקים אישיים של העד, ובאמצעותו, כאשר השיק הראשון נפרע, והשאר לא כובדו. בהמשך תיאר עוד כי שלושה ימים לפני שסגרו את החברה, הוא ערך קניות בסופרים יחד עם איציק מוסרי והעורר, ומכרו לרוני מ"ניו מרקט" את הקניות ב-50% (גיליון 2 שורות 38-51).