החלטה בתיק בש 8506/05

1.         לפני בקשה להורות על מעצרם של המשיב 1 והמשיב 2 עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.

2.         כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן בימים 9.8.05 ו - 12.8.05. על פי כתב האישום מכרו לסוכן משטרתי 38 טבליות של סם מסוכן מסוג M.D.M.A.

3.         עיקר התשתית הראייתי עליה סומכת המבקשת נשענת על עדות של סוכן משטרתי וכן קלטות אודיו. הקלטות הוגשו לעיון בית המשפט. איכות ההקלטה של קלטת האודיו גרועה. בקלטת הוידאו, שלא ניתן לראות דבר. לסוכן שהופעל ע"י המשטרה רקע פלילי בעייתי וב"כ המבקשת הודה בהגינותו, שיש בכך קושי.

המשיב 1:

4.         ב"כ המלומד הסכים לכך שקיימות ראיות לכאורה. אולם, לשיטתו ישנה חולשה בחומר הראיות המצדיקה שחרורו של המשיב 1 בתנאים המוצעים בתסקיר שהוגש לבית המשפט ע"י שירות המבחן.

            בעיקר טוען ב"כ המשיב לחולשה בחומר הראיות עקב עברו המכביד של הסוכן המשטרתי. לשם כך היפנה ב"כ המשיב לדבריו של לורסב ממנישוילי מיום 16.8.05, שם טען אותו לורסב שנסע עם הסוכן לקנות סם מסוכן מסוג חשיש. כמו כן הפנה ב"כ המשיב לנסיינו של הסוכן לצאת מן הארץ, בניגוד להסכם שחתם הסוכן עם נציג המבקשת.

5.         הסוכן בחקירתו הכחיש נסיון לרכוש סמים בתקופה בה פעל כסוכן. באשר לנסיונו לצאת מן הארץ טען הסוכן שביקש לצאת לחופשה ולא היה בכוונתו לצאת מן הארץ מבלי ישוב.

6.         בעדותו מיום 9.8.05 מוסר הסוכן כי בעקבות תיאום טלפוני, בין היתר, עם המשיב ולאחר שהוצגו לו תמונת המשיב 1 פגש במשיב 1 במקום שנקבע מראש. במקום המפגש מסר המשיב 1 לסוכן 18 טבליות של סם מסוכן מסוג M.D.M.A. באותו מעמד ביקש המשיב 1 מהסוכן להמתין עד אשר יביא לו את שאר טבליות הסם המסוכן, אשר על אספקתם הוסכם. לאחר מספר דקות שב המשיב עם אדם נוסף (שלאחר מכן זוהה כמשיב 2) והמשיב 1 מסר לו 17 טבליות נוספות של הסם המסוכן.

7.         ביום 12.8.05 מסר הסוכן בעדותו שלאחר תיאום טלפוני פגש במשיב 1 ובמשיב 2. באותו מעמד סיפק לו המשיב 1, 5 טבליות של סם מסוכן.

המשיב 2:

8.         הסוכן מעיד כי ביום 4.8.05 ערך מספר שיחות לטלפון אשר המשיב 2 אישר שנמצא ברשותו. מעדות הסוכן עולה כי המפגש לרכישת הסם תואם באמצעות הטלפון של המשיב 2.

            הסוכן מוסיף כי ביום 9.8.05 פגש תחילה במשיב 1, אשר סיפק לו 18 טבליות של סם מסוכן. היתרה בכמות של 17 טבליות, סופקה לסוכן, כעולה מעדות הסוכן, לאחר מספר דקות, בנוכחות המשיב 2. לאחר אותו אירוע מסר נציג המשטרה לסוכן את שמו של המשיב 2 וזאת על סמך תמונה.                                                                                                                                                                                                                    

9.         בעדותו מיום 12.8.05 מוסר הסוכן כי פגש שוב במשיב 1 ובמשיב 2 לאחר שתיאם עימם פגישה באמצעות מספר הטלפון השייך למשיב 2. באותו מעמד מסר המשיב 1 לסוכן, בנוכחות המשיב 2, טבליות של סם מסוכן.

10.        המשיב 2 מאשר כי הטלפון בו נעשה שימוש נמצא ברשותו. אולם, בחקירתו במשטרה אומר כי גם אחרים עושים שימוש במכשיר הטלפון. יחד עם זאת, אישר המשיב 2 כי בעיקר הוא ואשתו עושים שימוש בטלפון. עוד הוא אישר שלעתים הוא מאפשר למשיב 1 לעשות שימוש בטלפון.

11.        ב"כ המלומד של המשיב 2 טען בכישרון לחולשתן של הראיות המתייחסות למשיב 2. הוא טען ארוכות כנגד מהימנות של הסוכן. ראה לעניין זה דברי ב"כ המשיבים בסעיף 4 לעיל.

12.        נוכח החולשה בחומר הראיות לה טוען ב"כ המשיב 2 הוא עותר לשחרורו בתנאים עליהם המליץ שירות המבחן.

13.        בבש"פ 8087/95 זאדה נ. מ"י פד נ' (2) 133, אשר דן בטיב של הראיות לכאורה בשאלה של מעצר עד תום ההליכים נקבע כך:

            "השאלה אותה צריך השופט לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה לבדה או בהצטרפותה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם" (שם בפסקה 12).

            בשלב זה בית המשפט אינו בוחן את מהימנות העדים. ההכרעה בשאלת המהימנות נעשית בהליך העיקרי. ראה פרשת זאדה הנ"ל בפסקאות 15 ו-16.