בקשה למעצר עד תום ההליכים המוגשת על רקע כתב אישום שהוגש בעניינו של המשיב, ולפיו מואשם הוא ב- 12 עבירות של הפרת הוראה חוקית, בין התאריכים 12.7.05 ועד 1.8.05. מעיון בכתב האישום עולה כי 8 עבירות, אלה המפורטות בסעיפים 4 ו- 7 עד 13 לכתב האישום, הינן למעשה ארוע מתמשך אחד, כולו מאותו תאריך, בו שהה לכאורה המשיב מחוץ לביתו.
ב"כ המשיב חלקה על קיומן של ראיות לכאורה ובעקבות כך, קיבלתי לעיוני את חומר הראיות.
חומר הראיות מבוסס בעיקרו על דוחות איכון של מכשיר המירס השייך למשיב וכן על עדויותיהן של נטלי, אושרית ופאני בוקובזה.
לגבי התלונות עצמן, נראה שזולת הודעתה של נטלי בוקובזה מיום 5.8.05, אינן קונקרטיות מספיק באופן שיבסס את הראיות. אין בכך כדי לקבוע אי קיומן של הראיות, אלא שנראה לי כי קיים בהן כרסום כזה, המצדיק שחרורו של המשיב.
בתלונת נטלי מיום 1.8.05 נמסר כי ראתה אותו מספר פעמים בערד. בהודעתה מיום 2.8.05 מוסרת כי אינה יכולה לנקוב בתאריכים מדויקים, אלא במועדים מקורבים. אלו כמובן הפרות אך בלא פירוט - אין בעדות זו די כדי לבסס את העובדות שיובילו למעצרו של המשיב. יחד עם זאת בהודעה משלימה מיום 5.8.05 מעידה לגבי הפרה מיום 13.7.05 סמוך לשעה 19:30, בעת שצעדה עם אימה. כן ראתה אותו למחרת 14.7.05 בשעה 20:30 וכך גם ב - 18.7.05 סמוך לשעה 21:45.
בהודעת אימה, פאני בוקובזה מיום 3.8.05, מתארת היא כי ראתה את המשיב "בשבוע שעבר" אך לא נוקבת תאריך מדויק (ש' 7). כן טוענת כי ראתה את המשיב מספר פעמים אך "לא זוכרת תאריכים" (ש' 16).
בהודעת אושרית בוקובזה טוענת כי ראתה את המשיב בערד ביום שלישי בשבוע שקדם למסירת הודעתה ( כלומר ביום 26.7.05). מעבר לעובדה כי לא ברור מדוע לא התלוננה על כך מיידית הרי שתאריך הפרה זו אינו מופיע כלל בכתב האישום.
מחומר הראיות עולה כי נשלחו על ידי המשיב 2 הודעות smsלמתלוננת, דבר המהווה הפרה לכשעצמו. המשיב אמנם מכחיש זאת וטוען כי לא שלח את ההודעות וכי מכשיר הפלאפון שלו היה ברשות חברתו החדשה (אורטל כהן), אלא, שזולת העובדה כי אורטל שוללת בכל תוקף את הטענה כי המכשיר היה כלל בידה (הודעתה של אורטל כהן מיום 6.8.05 ש' 20) וזולת העובדה כי המדובר בראיה אובייקטיבית שרק למשיב יש מניע לשלחן, הרי שגם המשיב עצמו חוזר בו מגירסה זו ומתקנה בסוף עדותו, תוך שטוען כי בזמן הרלוונטי המכשיר היה בידו. מכל מקום, גם ההפרה הזו לא בא זכרה בכתב האישום, (ואולי בצדק נוכח תוכנה).
באשר לדוחו"ת האיכון: בנוגע לתאריך 31.7.05: על רקע המסקנה כי הטלפון היה ברשות הנאשם, נראה כי אכן היו הפרות, אלא שמעיון בדוחו"ת עולה בעייתיות הנובעת מהערה בתחתית הדו"ח ולפיה הנתונים אינם מדויקים. הואיל ובמשפט פלילי עסקינן, יש להערה כאמור משמעות. לאמור לעיל יש כמובן משמעות גם להפרה הנטענת ביום 1.8.05 (סעיף 14 לכתב האישום), מה גם שהמדובר אך ברובע אחר באשדוד, דבר הנותן יתר תוקף להערת חברת מירס.
באשר להפרה הנטענת מיום 12.7.05, הרי שכעולה מהעדויות יצא המשיב בלוית אביו ושוטר, לקבל את חפציו מהמתלוננת. פורמלית אכן יש בכך הפרה של הצו שכן האב היה אמור לצאת לבדו, אלא שנראה, כי בנסיבות המפורטות בהן הגיע המשיב עם אביו, בלווית שוטר, לא הייתי רואה בכך הפרה, ודאי לא מכוונת אלא מייחס לו זאת כטעות בהבנת הצו. דברים אלו עולים גם מעדות האב במפורש (הודעתו מיום 4.8.05).
אם נוסיף לפירוט הנ"ל כי אף אחת מההפרות לא לוותה בעבירה כלשהיא (אף כאלה שלגביהן כן קיימות ראיות לכאורה), נראה כי אכן אין הצדקה לבקשה וניתן לשחרר את המשיב.
קודם שאחתום החלטתי, מצאתי לנכון להבהיר למשיב, כי מקריאת חומר הראיות בתיק שהוצג לעיוני, עולה תמונה של זלזול והפרות לכאורה חוזרות ונשנות, של ההחלטה שניתנה ע"י סגנית הנשיא כב' השופטת שחף, מצד המשיב. העובדה כי ניתוח הראיות שנערך על ידי לעיל, הוביל בסופו של דבר למסקנה כי יש לשחרר את המשיב, נובעת אך משיקולים של כללים משפטיים, שספק רב אם יעמדו למשיב בתלונה אחרת ככל שתתקבל כזו, אשר תגבש ראיות קונקרטיות יותר. גם תיק זה הינו גבולי ואני מציע איפוא למשיב, להביא לתשומת ליבו את ההערה האמורה ולהקפיד מעתה ואילך, על מילוי מלא ומדויק של תנאי שחרורו, לרבות ובעיקר לא להכנס לעיר ערד, וזאת על מנת לחסוך לעצמו את אי הנעימות, בהחלטה צפויה של בית המשפט על החזרתו למעצר, אם תופר ההחלטה. יודגש, כי בית משפט זה לא יהסס להורות על מעצרו המיידי של המשיב בכל הפרה עתידית ככל שתהיה כזו, שלא מחמת נסיבות יוצאות דופן, של הצו בענינו.
בנסיבות האמורות , הנני מורה על שחרורו של המשיב בתנאי החלטתה של כב' סגן הנשיא השופטת שחף במסגרת תיק ב"ש 6105/05.
ניתנה היום י' באב, תשס"ה (15 באוגוסט 2005) במעמד הצדדים.
]