החלטה בתיק בש 681/05

1.                   בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.

2.                   נגד המשיב הוגש כתב אישום (פ"ח 2004/05) המייחס לו עבירות מין ואלימות כנגד בן זוגו. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה זו , להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, מהנימוקים שפורטו באריכות בבקשה. המשיב מתנגד לבקשה ועיקר טענתו להעדר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו.

3.                   עובדות כתב האישום הן כדלקמן:

3.1                           המשיב והמתלוננת הם בני זוג, נשואים מאז 2003 ומתגוררים בסחנין.

3.2                           מאז כחודש לאחר החתונה מכה המשיב את המתלוננת, בועט בה, מקיים עימה יחסי מין בניגוד לרצונה ומאיים על חייה.

3.3                           ביום 31.12.04 ביקשה המתלוננת לחגוג עם המשיב את ראש השנה האזרחית. המשיב סרב וסטר למתלוננת על פניה.

3.4                           מאוחר יותר באותו לילה, בסביבות השעה 0230 דרש המשיב מן המתלוננת להתפשט ומסרבה , הפשיט אותה בכוח והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שבא על סיפוקו. כל זאת חרף בכיה והתנגדותה של המתלוננת.

3.5                           ביום 7.1.05 דרש המשיב מן המתלוננת כסף ומכיוון שלא היה לה, סטר על פניה, תפש בשערות ראשה והכה את ראשה בספת העץ שבסלון.

3.6                           ביום 14.1.05 בשעה 2030 סטר המשיב למתלוננת, הפיל אותה על הארץ ובעט בבטנה.

3.7                           ביום 15.1.05 בשעה 0130 סטר המשיב למתלוננת ודרש ממנה להתפשט. משסרבה, הפשיט אותה המשיב בכוח, הפך אותה על בטנה וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת, כל זאת כאשר המתלוננת מתנגדת למעשיו. בהמשך, הפך המשיב את המתלוננת על גבה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שבא על סיפוקו.

3.8                           ביום 16.1.05 בחצות הגיע המשיב הביתה ואיים על המתלוננת באונס, כי ישתין עליה, יקשור אותה ויזרוק אותה למערה שמתחת לבית. המתלוננת ניצלה את העובדה שהמשיב נכנס לאמבטיה , ברחה מן הבית ופנתה למשטרה להגיש תלונה.

4.                   בהודעותיה במשטרה (מיום 16.1.05 שעה 0145, מיום 16.1.05 שעה 1005, מיום 18.1.05 שעה 0955, מיום 23.1.05 שעה 1510  ) פרטה המתלוננת באריכות את מעשי המשיב. יחד עם זאת, היא השיבה בחקירתה כי לא היו עדים למעשי האלימות (פרט ליום 14.1.05 שאז היו עדים למעשה אחיו של המשיב ואביו)  וכי היא לא סיפרה דבר לאחרים מאחר וחשבה כי תצליח לפתור את הבעיות לבדה. המתלוננת השיבה עוד כי היא מודעת לזכותה להוציא נגד המשיב צו הרחקה. היא גם השיבה כי אינה מעוניינת לפנות למעון לנשים מוכות מאחר ועברה להתגורר בבית הוריה ואינה מרגישה סכנה על חייה.

5.                   בכל הודעות המשיב במשטרה (מיום 16.1.05 שעה 0300 , 17.1.05 שעה 0815, מיום 19.1.05 שעה 0912) הוא הכחיש כל מעשי אלימות ו/או תקיפה מינית כנגד אשתו וטען כי אפילו לא יודע איזה מניע היה לאשתו להתלונן נגדו (למעט חוב כספי שהיה לו לאבי המתלוננת).

6.                   אביו של המשיב, מר מוחמד בדארנה , מסר בהודעתו מיום 17.1.05 שעה 0900 כי לא היה עד למעשי אלימות של המשיב כנגד המתלוננת.

7.                   גם אחיו של המשיב, חיר בדארנה (שנחקר באזהרה לאחר שהמתלוננת טענה כי גם הוא תקף אותה) ושריף בדארנה, הכחישו אלימות מצד המשיב כלפי המתלוננת (למרות שתארו ויכוח קולני בין המתלוננת והמשיב ברחוב).

8.                   אביה של המתלוננת, אחמד הייבי, מסר בהודעתו מיום 18.1.05 שעה 1025 כי המתלוננת התקשרה אליו בלילה ומסרה כי המשיב הרביץ לה, היא נמצאת בחיאן וביקשה כי יבוא לקחתה.כשהגיע לשם, המתלוננת היתה בוכה ומבולבלת ורק אמרה שהמשיב הרביץ לה. הוא מסר עוד כי אין כל סכסוך בינו לבין המשיב.

9.                   שני שכנים העידו גם הם כי שמעו צעקות ליד בית המתלוננת אך לא ראו כל מעשי אלימות.

10.                בדו"ח המוקד הרפואי חיאן מיום 16.1.05 שעה 0030 נרשם כי המתלוננת הגיעה לשם ומסרה כי אתמול והיום הותקפה על ידי בעלה וקיבלה מכות בבטן ובגב התחתון. בבדיקה לא נמצאו כל ממצאים.

11.               המתלוננת פנתה גם לחדר המיון בבית חולים נהריה. על פי תעודת השחרור מיום 16.1.05 לא נמצאו על גופה של המתלוננת כל סימני חבלה.