בקשה למעצר עד תום ההליכים.
רקע והליכים:
1. ביום 19.10.04 ערכה המשטרה חיפוש בדירתו של המשיב 2 (להלן "רוברט"), דודו של המשיב 3 (להלן "אבי") ברחוב בן יהודה 134 בתל אביב (להלן "הדירה"). בדירה נכחו אותה עת שלושת המשיבים (משיב 1 יכונה להלן "יעקב") וכן אדם נוסף בשם קובי אורן. בדירה נתפס רכוש רב החשוד כגנוב, לרבות תכשיטים, מצלמות וידיאו וכספים. עוד נתפסו בדירה פלסטלינה, לום ומכשיר דיסק ושקית נייר חומה עליה נרשם "פנינה בינדר". בחיפוש שנערך ברכבו של יעקב באותו מועד נמצאו בפילטר האוויר במנוע ארבעה מפתחות על שלושה מהם רשומים שמות ובפרט השם "פרקש".
2. המשטרה פנתה בבקשת מעצר לבית משפט השלום בראשון לציון. הבקשה ובקשה נוספת נדחו מחמת אי פירוט ביום 20.10.04. ערר שהוגש על ההחלטות נדחה ביום 24.10.04 על ידי כב' השופטת אוהד בבית המשפט המחוזי (להלן "ההחלטות הראשונות" ו - "הערר").
3. המבקשת חשדה וחושדת במשיבים במעורבות בסידרת גניבות, ניסיונות לגניבה וקשירות קשר לביצוע גניבות מדירות במקומות שונים באיזור המרכז, מהן שלוש שהתבצעו לאחר ההחלטות הראשונות כולל אחת ביום ההחלטה בערר. בין היתר נעשו נסיונות גניבה וגניבות מדירות פנינה בינדר ומשפחת פרקש. ביום 9.12.04 נעצרו המשיבים בעקבות אירוע שיפורט בהמשך, במהלך המעצר הוגשו כתב אישום והבקשה שלפני.
כתב האישום המתוקן והבקשה:
4. בכתב אישום מתוקן הואשמו המשיבים בחמישה עשר אישומים נפרדים הכוללים קשירות קשר לביצוע פשע, ניסיונות התפרצות לדירות, כניסות בתחבולות לדירות, התפרצויות לדירות כדי לגנוב, החזקת רכוש החשוד כגנוב והחזקת כלי פריצה עבירות לפי הסעיפים
499(א)(1); 406(ב)+25; 405(ד); 406(ב); 413 ו - 409 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.
לאבי (המשיב 3) מייחס כתב האישום מעורבות בארבעה עשר מהאישומים.
5. בד בבד עם כתב האישום הוגשה הבקשה שבפני. הבקשה מפרטת שיטת ביצוע, מעורבות משותפת של שלושת המשיבים ב"הכנת הקרקע" לגניבות, היותו של רוברט דודו של אבי, תלונות וזיהויים מצטלבים של המתלוננים, הצלבת שיחות טלפון לדירות הרלוונטיות ובעת הרלוונטית, רכוש החשוד כגנוב ומפתחות שזוהו בחלקם על ידי המתלוננים, כלי פריצה ועבר פלילי רלוונטי של כל אחד מהמשיבים. עילת המעצר המהותית הנקובה בבקשה - מסוכנות לרכוש הציבור.
6. לטענת באי כח המשיבים אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של יעקב ורוברט אך יחד עם זאת אין עילת מעצר כנגדם ולחילופין יש לשחררם לחלופת מעצר בבתיהם. אשר לאבי - לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, לחילופין עוצמתן ומשקלן אינו מצדיק מעצר מאחורי סורג ובריח, יש לשחררו בערבויות מתאימות ולחילופי חילופין יש לשחררו לחלופת מעצר בביתו.
ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של אבי:
7. בהינתן ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של יעקב ורוברט יש לבחון את חומר החקירה הקושר את אבי עם בכלל למתואר בכתב האישום. כבר עתה יצוין כי אבי לא "נתפס על חם" בפריצה, כניסה ותחבולה או בגניבה. המסכת הראייתית נגד יעקב ורוברט הינה בחלקה נסיבתית, מבוססת על שיטת ביצוע ועל זיהוי במסדרי זיהוי תמונות. עוד מבוססת המסכת נגד יעקב ורוברט על תפיסת רכוש חשוד כגנוב וכלי פריצה בדירת רוברט ותפיסת מפתחות מוסלקים ברכב של יעקב הכל ביום 19.10.04. מסכת זו לא התבררה עובר להחלטות הראשונות ולהחלטה בערר אך אין מניעה לשוב אחורה ולסרוק אותה בפרט בהינתן חומרי חקירה נוספים. הרכיבים שנוספו לאחר ההחלטות האמורות לעיל היו תלונות על שני אירועי גניבה וניסיון התפרצות לדירה, בפרט האחרון שהוביל בסופו של דבר למעצר המשיבים שלפני. להלן אסקור את חומר החקירה הרלוונטי שהועמד לרשותי.
8. ביום 7.12.04 התקשר אבי למתלונן מר אסף לוינסקי (להלן - "אסף") מרמת השרון וביקש לקנות את רכבו על פי שלט מכירה ברכבו של אסף. אסף זיהה את אבי וחומר החקירה מבוסס על הודעתו, על זיהויו ועל השיטה שתפורט בהמשך. במפגש בין אסף, אבי ואדם נוסף שנלווה לאבי, התעורר חשדו של אסף בפרט נוכח שאלות של אבי בקשר לדירתו של אסף, שעות ביצוע עבודות ניקיון והתעקשותו של אבי לעלות לדירת אסף ולבדוק מחירון רכב באינטרנט. אסף חשד כי במהלך השהיה בדירתו הצליח אבי להעתיק את מפתחות הדירה (או האדם האחר). אסף הודיע למשטרה והוצבה "מלכודת". ביום 9.12.04 "נענה" אסף לבקשת אבי לקחת את רכבו מדירתו, לצרף אליו את אימו ולהביא את הרכב למכון בדיקה. אסף הותיר את הדירה "ריקה". בדירה וברחוב כבר הוצבו שוטרים, אסף החליף את מנעול הדלת בדירה עוד קודם לכן. לאחר "עזיבת" אסף את השטח, ניסו יעקב ורוברט "לפתוח" את מנעול הדירה במפתח ולא הצליחו בכך. השוטרים שהמתינו להם רדפו אחריהם, זיהו אותם ועצרו אותם. בהמשך נעצר אבי, זוהה על ידי אסף במסדר זיהוי תמונות ביום 12.12.04 כמי שפנה אליו בקשר לקנית הרכב ואף הציג את עצמו כגנן שעובד בשכונה.
המסכת הראייתית נגד יעקב ורוברט מקבלת באירוע זה מימד ישיר מעבר למימד הנסיבתי שהתקיים קודם לכן. באשר למעורבות אבי - ככל שמדובר בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע - מדובר במסכת נסיבתית. אין הדבר נדיר בעבירות של קשירת קשר והפסיקה אף קבעה כללים מקלים להוכחת עבירה זו במשפט עצמו (ראו י.קדמי, על הדין בפלילים חלק ראשון בעמ' 279 - 285).
אבי שתק בחקירתו במשטרה וגם כשהשיב לשאלות החוקרים לא השיב תשובות ענייניות. המסכת הנסיבתית הלכאורית מתחזקת בכך.
9. כעת נפרט את "שיטת הביצוע". לכל אחת מהגניבות והכניסות לדירות הרבות קדם מפגש, במקרים רבים של ילדי המתלוננים שנמצאו לבדם בדירות בשעות הצהרים, עם "שני שליחים שהביאו פרחים". כעולה מתיקי החקירה הרבים ומהודעות המתלוננים במשטרה, ימים או שבועות ספורים טרם נגנב מהדירת רכוש, התייצבו בדירותיהם שני "שליחים" כל אחד כביכול עם זר פרחים נפרד. בחלק גדול מהמקרים זוהה אבי כאחד השליחים במסדרי זיהוי תמונות. ברוב רובם של המקרים זוהו "השליחים" כשניים מתוך שלושת המשיבים כל פעם בהרכב אחר. ה"שליחים" היו נוכחים ב"בלבול" נוכח ה"משלוח הכפול" מבקשים לשתות כוס מים בדירה, "עורכים בירור טלפוני עם המשרד" כאשר בכל אחד מהמקרים היה "שליח" אחד נכנס עם הדייר לדירה והשני היה נותר ליד הדלת. באורח פלא, הסתלקו "השליחים" לאחר בירור וגילוי טעות כלשהי. בימים שלאחר מכן נערכו שיחות טלפון רבות שנותקו עם מענה של אחד הדיירים בדירות. לבסוף גילו הדיירים כי מן דהוא נכנס לדירות, ללא פריצות וגנב רכוש בעל ערך מהם. מהצלבות של פרטי שיחות מפלטי מכשירי פלאפון של המשיבים עולה כי השיחות לדירות התבצעו מהם עובר לגניבות.
10. יודגש כי לאחר ההחלטה בערר ואף באותו יום ממש שוחררו המשיבים ממעצרם, וכעולה מאישומים 7, 12 ו - 1 הוסיפו לפעול בשיטותיהם תוך שכלול באישום 1, לקשירת קשר ולגניבות מדירות.
11. בא כוחו של אבי אינו חולק על זיהויו במסדר תמונות, אף אינו טוען כנגד ה"שיטה" או כנגד ייחוס העבירות כנגדם בכתב האישום. טענותיו מתמקדות במשקלם של מסדרי זיהוי תמונות. לטענותיו, משקל המסדרים נמוך ביותר שכן נערכו במקום שצריך וניתן היה לקיים מסדר זיהוי "חי" ואף נערכו בלא נוכחות סנגור. אבי כמובן מכחיש כל קשר למיוחס לו בכתב האישום.
12. ההלכה המנחה נקבעה בבש"פ 8087/95 פד"י נ(2) 133 - הלכת זאדה. על פי ההלכה המבחן לקיום "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" כמשמעות סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן "חוק המעצרים") הינו קיומו של פוטנציאל הוכחתי בעל סיכוי הרשעה סביר בחומר החקירה. ככלל אין בית המשפט עוסק במשקל ראיות ובענייני מהימנות בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ודי בקיומן של ראיות קבילות שלא התכרסמו.