החלטה בתיק בש 5427/05

1.         בפני בקשה להורות  על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק"), סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק וכן עבירה של הדחה בחקירה  לפי סעיף 245 (א) לחוק.

3.         על פי כתב האישום היה המשיב במועדים הרלבנטיים לכתב האישום בעלים בפועל  ומנהל של חברת "שחר בנגב בע"מ" (להלן: "שחר בנגב"). במהלך חודש מרץ 2005  השתתף המשיב במכרז (שלב ב') לבניית שכונת מגורים בישוב  גבעות בר (להלן:"המכרז"). המשיב השתתף במכרז בשם חברת י.ר.ש בע"מ, שכן לחברת שחר בנגב לא היה הסיווג הקבלני כנדרש בתנאי המכרז.

4.         גיא לוי - מתלונן 1 (להלן: "גיא") ויונתן וינשטוק - מתלונן 2 (להלן: "יונתן"/"וינשטוק") השתתפו אף הם באותו מכרז בשם חברת אוליצקי (להלן: "אוליצקי"). גיא ויונתן יקראו להלן "המתלוננים".

5.         בתאריך 21.4.05 הודע למתלוננים 1 ו-2  כי הם זכו במכרז. המשיב לא זכה במכרז והגיע למקום השני.

6.         על פי כתב האישום - מששמע המשיב את תוצאות המכרז הוא קשר קשר עם אחרים לסחוט באיומים את המתלוננים ולפגוע בהם וברכושם על מנת להניע אותם לוותר על המכרז לטובתו.

7.         האישום הראשון שבכתב האישום מפרט בהרחבה את הפעולות שבהן לכאורה נקט המשיב יחד עם האחרים  במגמה להניע את המתלוננים לוותר על זכייתם במכרז לטובת המשיב. בין היתר מפרט כתב האישום  כי במסגרת הקשר ולשם קידומו  ולאחר מספר שיחות טלפון מאיימות שקיבלו המתלוננים ובני משפחתם, שכללו אולטימטום לוותר על המכרז, הוצתה ביום 28.4.05 מכוניתו של יונתן, מסוג "פוקוס", בעת שחנתה ליד ביתו ברח' אהרון קציר בבאר-שבע. כמו כן ביום 13.5.05, על פי כתב האישום הגיעו כמה מהקושרים לביתו של יונתן וזרקו רימון  שנחת בגינת ביתו של יונתן ולא התפוצץ. לאחר מכן  פוצץ הרימון בפיצוץ מבוקר.

8.         האישום השני שבכתב האישום מפרט את נסיבות ביצוע עבירת ההדחה בחקירה.

ראיות לכאורה :

9.         על פי הבקשה מתבססות הראיות לכאורה על הודעות המתלוננים, והודעות בני משפחותיהם של המתלוננים, לגבי האיומים שקיבלו בשיחות הטלפון, הודעת חברתו של המשיב שחר דוידי (להלן: "שחר") הן לגבי שיחות הטלפון שביצעה לפי בקשתו של המשיב והן לענין ההדחה בחקירה, דוחו"ת שוטרים ודוחו"ת מכבי אש, פלטי שיחות פלאפון לגבי  שיחות פלאפון שניהלו המשיב וניהלה חברתו שחר, תמלילים של חלק משיחות של מתלונן 1 עם המשיב ותמלילים אחרים, הודעות של עדים אחרים בנוגע לחברת שחר בנגב ולמכרז בגבעות בר.

10.        סניגוריו של המשיב חולקים על קיומן של ראיות לכאורה.

דיון :

11.        עיינתי בחומר הראיות בתיק, בטיעוני באי כח הצדדים ובפסקי הדין שהומצאו על ידי הצדדים ומצאתי  כי יש בתיק ראיות לכאורה  התומכות באישומים המיוחסים למשיב.

12.        בשלב זה של הדיון שעוסק בראיות לכאורה לא נבחנות אמינות הראיות ומשקלן, אלא המבחן הוא אם קיים בחומר החקירה שבידי התביעה פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת המשיב כנדרש במשפט פלילי (ראה בענין זה הלכה זו שנקבעה בפסה"ד  בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ. מדינת ישראל  פ"ד נ (2), 133. (להלן: "פסה"ד זאדה").

13.        בסעיף 11 לפסק הדין זאדה אומר כב' הנשיא השופט ברק: " הבחינה היא של חומר ראייתי גולמי שטרם עבר  את העיבוד  של ההליך הפלילי. התשתית הראייתית  מבוססת על ראיות  אשר אספה המשטרה  והמשקפת  את עמדתה הראשונית של המדינה. חומר הראיות לא עבר את מסננת החקירה  הנגדית. עמדת ההגנה, באמצעות עדיה וראיותיה, לרוב טרם הוצגה....ראיה לכאורה היא  איפא ראיה  אשר טמון בה פוטנציאל  ראייתי אשר יוצא מן הכח אל הפועל בעתיד בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה  "רגילה" נבחנת בסיום  ההליך השיפוטי, מתוך הסתכלות מן ההוה אל העבר, הרי  הראיה "לכאורה" נבחנת  בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו מתוך הסתכלות מן ההווה  אל העתיד. הערכתה מבוססת  על הסיכוי הטמון בחיק העתיד  להפיכתה לראיה רגילה. מהותה של הראיה לכאורה היא איפא בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מהכוח אל הפועל בהמשך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית וקביעת אמינות ומשקל ."

14.        דברים אלה מועלים נוכח טענת ב"כ המשיב כי הראיות כולן שנאספו על ידי ב"כ המבקשת בתיק הינן ראיות נסיבתיות ואין כל ראיה ישירה שקושרת לכאורה את המשיב עם מסכת האיומים והסחיטה באיומים אליה נחשפו המתלוננים, הן בשיחות הטלפון שקיבלו או באירועים של הצתת הרכב והשלכת הרימון. לטענתו אין כל ראיה שיכולה להצביע כי המשיב הוא זה ששלח את המאיימים למתלוננים ו/או כי הוא זה שקשר עימם קשר לבצע את עבירות הסחיטה באיומים. לפיכך טוען ב"כ המשיב כי  מאחר שמדובר  בראיות נסיבתיות בלבד, בית המשפט  צריך לבחון  כבר בשלב הבקשה למעצר, האם הראיות הנסיבתיות מביאות למסקנה  חד משמעית, יחידה, בדבר אשמתו של  המשיב. אם מתוך מקבץ הראיות  לא יכול בית המשפט להגיע בשלב זה  למסקנה חד משמעית לפיה האנשים האחרים, פעלו בשליחות המשיב, הרי שהמסקנה הלכאורית שהמבקשת מבקשת להסיק מן הנסיבות אינה המסקנה ההגיונית היחידה. לפיכך לטענתו אין די ברמת ראיות כזו להוות "ראיות לכאורה להוכחת  האשמה" הדרושות כתנאי למעצר  עד סיום ההליכים.

15.        אין דעתי כדעת ב"כ המשיב. גם ראיות נסיבתיות כראיות נסיבתיות לכאורה, חייבות לעבור את כור ההיתוך של  בחינתן בתוך ההליך המשפטי כולו  לאחר חקירה ראשית ונגדית וקביעת אמינות ומשקל.  במסגרת  הראיות לכאורה  קובע  בית המשפט ממצאים לכאורה " ואין עניינם הכוח הראייתי האקטואלי הטמון בחומר החקירה " (פסה"ד זאדה סעיף 12).  ללא המבחן האקטואלי  שבא לידי ביטוי במהלך המשפט, לא יכול בית המשפט להגיע בשלב  של טרום ההליך המשפטי  למסקנה "חד משמעית", לשיטתו של ב"כ המשיב,  כי בראיות שנאספו  אין ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

16.        אומר כב, הנשיא  ברק בעמ' 150 לפסה"ד זאדה " עמדתי על מהותן של  "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" כראיות (בעלות מטען פוטנציאלי לכך) שקיים לגביהן  סיכוי סביר שהן  תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות (רגילות) אשר על פיהן ניתן יהא לקבוע  את אשמתו של הנאשם. ציינתי כי ראיות אינן מקיימות מבחן זה, בין השאר, באותם מקרים בהם ניתן להסיק כבר עתה (בשלב המעצר  עד תום ההליכים) כי אין סיכוי שהראיות תוכלנה בסיום המשפט לבסס את הרשעת הנאשם. אכן אם בראיות שעליהן  מבססת התביעה את האישום מובנה ספק  הדבק בהן, מעין "פגם גנטי" שלא יוסר  במהלך המשפט, שוב אין לראיות  הכוח הראייתי הפוטנציאלי הדרוש  להעמדת  סיכוי סביר להוכחת האשמה" .

17.        ככלל - ראיות נסיבתיות כשלעצמן אינן לוקות מעצם היותן ראיות נסיבתיות ב"פגם גנטי" שלא ניתן להסירו במהלך המשפט. אם אכן דבק בהן  פגם גנטי כזה, יש להצביע עליו כבר עתה לשם בחינתו.