החלטה בתיק בש 526/05

1.       בפני בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם באישום בת.פ 4002/05 אשר הוגש לבית משפט זה. יצויין כי הנאשם 1 הינו קטין, יליד 1988 (בן 17) והוגש אישור להעמדתו לדין יחד עם הנאשם 2 שהינו בגיר.

2.       כתב האישום שהוגש כולל שני אישומים. האישום הראשון מיוחס לנאשם 2 בלבד ( שיכונה להלן: "שוורצמן") ואילו האישום השני מיוחס לשני הנאשמים. באישום הראשון נטען כי ביום 25.12.05 בסמוך לחצות הגיע שוורצמן לחנות הדראגסטור שברחוב ליבריה 2 בחיפה (להלן: "החנות") כשהוא מצוייד בסכין. שוורצמן ניגש  למוכר מר טל לנקרי (להלן: "המתלונן") הצמיד את הסכין לצווארו ודרש ממנו כסף. המתלונן מסר לשוורצמן 500 ש"ח אותם הוציא מכיסו ושוורצמן עזב את החנות.

          במעשים אלו כך נטען עבר שוורצמן עבירה של שוד חמור, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

3.       באישום השני נטען כי ביום 31.12.04 בסמוך לשעה 2:30 הגיעו שוורצמן והנאשם 1 (להלן: "בן-שימול") לאותה חנות כשכל אחד מהם מצוייד בסכין. עם כניסתם לחנות ניגש שוורצמן לקופה כדי לקחת כסף אך המתלונן הדף אותו והרחיקו. בשלב זה שלף בן- שימול את הסכין שהיתה ברשותו ואיים על המתלונן. שני הנאשמים נטלו מן החנות קרטונים של סיגריות בשווי של 620 ש"ח ונמלטו מהמקום. .

          עוד נטען כי בן-שימול ביצע את המעשה תוך שהוא מפר צו של בית משפט השלום לנוער בחיפה בת.פ. 779/04. מדובר בצו לפיו שוחרר בן-שימול ממעצר ובתנאי שישהה במעצר בית מלא בביתו החל מהשעה 19:00 ועד 7:00.

          כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של שוד בחבורה, עבירה לפי סעיף 402(ב) + 29 לחוק העונשין ועבריה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין. לבן- שימול מיוחסת גם עבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

4.       הנאשמים לא כפרו בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות על ידם. כמו כן לא כפרו כי המעשים המיוחסים להם מקימים עילת מעצר לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו- 1996.

          הדיון התמקד לפיכך בשאלה האם ניתן לשחרר את הנאשמים לחלופת מעצר. שוורצמן הציע כי ישוחרר למעצר בית מלא בבית הוריו. כן הציע כי אביו צבי שוורצמן ואחותו נטע שוורצמן יפקחו עליו. בן-שימול הציע כי ישוחרר למעצר בית מלא בבית אמו. כמו כן הוצע כי הפיקוח ישעה על ידי האם וכן דודתו הגב'  רינה כהן.

5.       ב"כ המאשימה התנגדה לכל חלופת מעצר. לדברי מסוכנותם של המשיבים אינה מאשפרת להסתפק בחלופת מעצר. עוד הדגישה כי  בן-שימול הועמד לדין בגין עשר עבירות רכוש בהן הודה. בית המשפט לנוער קבע כי ביצע את העבירות אך טרם הסתיים הדיון  באישומים. עוד טענה כי בן- שימול הפר כבר את האמון שניתן לו על ידי בית המשפט ולכן אין מקום ליתן בו אמון נוסף. לשוורצמן אין הרשעה פלילית כלהי אלא קיים רק רישום מב"ד בעבירת רכוש.

6.       ב"כ המשיבים ביקשו להפנות לנסיבות ביצוע העבירות המחלישות לטענתם את המסוכנות הנלמדת לכאורה מהעבירות המיוחסות להם. כן נטען כי בכל מקרה שומה על בית המפשט לשקול האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר ולטענתם יש בחלופות המוצעות די כדי להפיג את  מסוכנותם של הנאשמים.

7.       מחומר הראיות עולה כי שוורצמן עבד  תקופה קצרה אצל אלון לנקרי, הבעלים של החנות ואחיו של המתלונן. שוורצמן פוטר מעבודתו ומעבידו נותר חייב לו שכר אם כי יש מחלוקת לגבי היקף החוב. כאשר הגיע שוורצמן לחנות ביום 25.12.04 הוא קיבל מהמתלונן כסף, לגרסת המתלונן 500 ש"ח אך לגרסת שוורצמן סכום נמוך יותר. המתלונן או אלון לנקרי לא הגישו כל תלונה למשטרה על האירוע. עוד עולה כי לטענת המתלונן איים עליו שוורצמן בסכין ואילו לטענת שוורצמן הוא לא החזיק כל סכין באותו יום. אין  כל ראיות נוספות לאירוע זה.

8.       לגבי האירוע השני מיום 31.12.04 עולה כי המשיבים נכנסו לחנות והתפתחה תגרה בינם לבין המתלונן כאשר המתלונן מונע משוורצמן לקחת כסף. בשלב זה נטלו המשיבים חפיסות סיגריות ועזבו את המקום. המתלונן טוען כי בן- שימול הוציא סכין והחזיקו בידו ואילו המשיבים כופרים בהוצאת הסכין. שני עדים נוספים שראו את האירוע באופן חלקי בלבד באמצעות מכשיר טלוויזיה המצלם את החנות, מר אורי חדרי והגב' מורן וידר, העידו כי ראו את הקטטה ואת נטילת הסיגריות אך בעדותם ציינו כי לא ראו הוצאת סכין על ידי מי מהמשיבים. עם זאת יש לציין כי כאשר נתפסו המשיבים  זמן קצר לאחר האירוע, היו ברשותם סכינים.

9.       הלכה היא כי בדיקת הראיות בשלב המעצר אינה עניין טכני אלא על בית המשפט להעריך גם את משקלן ועוצמתן. בבש"פ 991/99 מדינת ישראל נ. קנילסקי, דינים עליון נה 751, אומר כבוד השופטת בינייש:

"ככלל, בשלב בו נבחן חומר הראיות לצורך מעצר עד תום ההליכים, מקיים בית המשפט בחינה של הפוטנציאל הראייתי להרשעה, ומעריך את סיכוייה מבלי שהוא נדרש להכריע במשקלן ובמהימנותן של הראיות. עם זאת,  כבר נאמר על-ידי בית משפט זה לא אחת, כי הבחינה הראייתית בשלב זה אינה בדיקה טכנית בלבד. (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133, וכן בש"פ 2637/97 האשם נ' מדינת ישראל, תקדין- עליון, כרך 97 (2) 292). שעה שהוא שוקל מעצר עד תום ההליכים, על בית המשפט לתת דעתו גם לעוצמתן הלכאורית של הראיות. כאשר מדובר בראיות נסיבתיות, עליהן להיות על פניהן בעלות עוצמה, שיש בה כדי להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה".

העדויות בתיק זה  מלמדות כי הרקע לעבירות היה ניסיון של שוורצמן לגבות חוב אותו חייב לו לטענתו מר אלון לנקרי בעל החנות. בן- שימול נגרר אחרי חברו והצטרף אליו.  בעדויות יש פוטנציאל מרשיע אך כאשר בוחנים את עוצמתן של הראיות יש לזכור כי ביחס לשימוש בסכין באירוע השני מצויה רק עדותו של המתלונן בעוד המשיבים כופרים בכך (אם כי שוורצמן מציין כי לא ראה אם בן- שימול הוציא סכין כשהיה מאחוריו). כפי שראינו העדים הנוספים לא ראו סכין  וייתכן כי הסכינים שהיו ברשות המשיבים כלל לא נשלפו.

 עוד יש לזכור כי לאחר האירוע הראשון לא הגישו המתלונן או אחיו כל תלונה. משמע, גם הם לא ראו את האירוע בחומרה רבה והבינו כי מדובר היה רק בגביית חוב שהגיע לשוורצמן. כן ראינו שאין כל חיזוק לעדותו של המתלונן בדבר האיום בסכין אם כי שוורצמן עצמו מאשר כי נטל מהמתלונן כסף. משמע משקלן של הראיות בדבר השימוש בסכין במסגרת מעשי השוד אינו חד משמעי.

10.     בנסיבות כאלו דומני כי המסוכנות הנלמדת מהמעשים אינה בדרגה גבוהה במיוחד ויש לראות את המעשים, על אף חומרתם, באספקלריה של  פעולות  לגביית החוב.

          כאשר בוחנים את הצעות  המשיבים לחלופות מעצר יש לבחון האם יש בהן כדי להפיג את המסוכנות הנלמדת מהעבירות. הנסיבות המיוחדות של ביצוע העבירות  מלמדות כי לכאורה ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר ראויה.

11.     לגבי שוורצמן אציין כי אף שהינו בגיר הרי שמדובר בבחור צעיר בן 21 בלבד. לשוורצמן אין עבר פלילי. התרשמתי כי אביו יכול ומסוגל להשגיח עליו ולפקח על מעשיו. יש לזכור כי  מעצר אינו תשלום על חשבון העונש. כמו כן יש להניח כי עצם המעצר בו שהה מיום האירוע ועד כה יהווה גורם מרתיע.