פתח - דבר
1. ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב), מיום 21.9.08 בתיק מ 14171/08 - במסגרתו הורה על מעצרו של העורר ל-20 ימים נוספים, החל מיום 14.9.08 וכלה ביום 3.10.08.
החלטת בית משפט קמא מיום 26.8.08 - ככל שנוגע הדבר לעניינו של העורר
2. ביום 24.8.08 ביקשה ארצות הברית, באמצעות שגרירותה בישראל, מעצרו של העורר (נוסף לאחרים), מכוח הוראת סעיף 11 לאמנה בדבר הסגרה בין מדינת ישראל לבין ארצות הברית (להלן:
"אמנת ההסגרה"), סעיף 7 לפרוטוקול המתקן בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת ארצות הברית (להלן:
"הפרוטוקול המתקן") וסעיף 16 לאמנת האו"ם נגד פשע מאורגן בינלאומי, שאושררה על ידי מדינת ישראל ביום 14.12.06.
בהתאם, ביום 24.8.08 נעצרו המבוקשים (ביניהם העורר), אזרחי ותושבי ישראל, בשעות הבוקר (אם כי ב"כ העורר טען בבקשתו הנוכחית שהמעצר בוצע ביום ה-25.8.08) והובאו לבית המשפט לשם קיומו של דיון בבקשה למעצרם ביום 26.8.08 (מועד מתן ההחלטה).
3. ביום 23.7.08, כמתואר בבקשה, הוגש נגד העורר כתב אישום על ידי חבר מושבעים גדול פדראלי במחוז המרכזי של מדינת קליפורניה בארצות הברית, בשל עבירות הנוגעות לפעילות במסגרתו של ארגון פשיעה, בין השנים 2002 ל-2006, בניגוד לחוקי ארצות הברית. משכך ובו ביום, הורה השופט ג' הילמן, בארצות הברית, על מעצרו של העורר.
בכתב האישום האמור נטען, כי העורר היה מעורב בהעברת חלק מן הכספים שנגנבו בפרשת הבנק למסחר בישראל לארצות הברית ובהלבנתם תוך מתן הלוואות לאנשי עסקים מקומיים. כמו כן, היה העורר מעורב בסחיטה באיומים של אותם אנשי עסקים לשם אילוצם להשיב כספי ההלוואות. על כן, הואשם העורר בביצוען של העבירות הבאות: קשירת קשר לפעילות במסגרת ארגון פשיעה, קשירת קשר לביצוע סחיטה, סיוע להפרעה למהלכו התקין של המסחר על ידי איומים, קשירת קשר להלבנת הון, סיוע בהלבנת אמצעים כספיים וסיוע בנטילת חלק בעסקאות כספיות ברכוש שמקורו בפעולות בלתי חוקיות.
4. אשר על כן ולשם בירור הדברים, הוגשה בקשה בישראל למעצרו של העורר ב-20 ימים נוספים כאמור, על ידי המשיבה. בבקשתה זו ציינה המשיבה, כי לעורר עבר פלילי עשיר בין בארץ ובין מחוצה לה, וכי מן המידע אשר הועבר למשיבה מאת הרשויות בארצות הברית עולה, כי העורר היה פעיל בארגון פשיעה חוצה גבולות וסכנת הימלטותו מן הארץ גבוהה. נוסף לאמור, אם וכאשר יורשע העורר בארצות הברית, יהא צפוי, לטענת המשיבה, לעונשי מאסר ממושכים בפועל - נתון נוסף המחזק החשש הממשי להימלטותו מאימת הדין באם לא יוחזק במעצר.
5. בית משפט קמא תחם הדיון בבקשה, לאור הקבוע בסעיפים 6 ו-7 לחוק ההסגרה, תשי"ד - 1954 (להלן:
"חוק ההסגרה"), בדבר מעצרו של אדם לצורך הסגרתו, לקושיות הבאות: האם יש יסוד סביר להניח שהעורר הנו בר הסגרה וכי תוגש בקשה להסגירו. באם תינתן תשובה חיובית לשאלה זו, יהא מקום לבחון, בהמשך, האם המעצר דרוש להבטחת הסגרתו של העורר לארצות הברית.
6. בית משפט קמא השיב
לשאלה הראשונה, בדבר
הגשתה של בקשה להסגרה והיות העורר בר הסגרה, בחיוב. לדידו ובהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון בנדון, יש מקום, בנסיבות מסוימות, לעצור מבוקש על פי סעיף 5 לחוק ההסגרה (מעצר לאחר הגשת עתירה) גם אם על פי דיני המעצר הכלליים, החלים לעניינו של חשוד או נאשם המובא לדיון בישראל, היה מקום לשחררו, וזאת בשל חובתה של מדינת ישראל למדינה המבקשת (ב"ש 67/80
אורנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 500, 503; בש"פ 4422/03
כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2003(2) 2017). גישה זו יפה ונכונה, לדברי בית משפט קמא, גם לעניינו של מעצר זמני לפני הכרזה על היותו של נאשם בר הסגרה שהרי מרכז הכובד בסוגיית ההסגרה נעוץ בהבטחת המחויבות של ישראל לביצוע ההסגרה ובחובתה של המדינה לעצור חשוד או מבוקש לצורך הבטחתה של ההסגרה.
7. מכאן פנה בית משפט קמא לבחינתה של
השאלה השנייה, בדבר
נחיצות המעצר להבטחת ההסגרה וקבע, בהתייחסו לעורר, ש
"נראה, בלי לקבוע מסמרות ובלי ליצור ציפיות כי ייתכן וניתן להסתפק בעניינו בחלופת מעצר" (עמ' 51, ש' 18-20). בית המשפט הבהיר, כי חלופת מעצר בהליכי הסגרה שמורה למקרים חריגים ומיוחדים, כאשר אין שמץ של חשש כי בר ההסגרה ינצל שחרורו לרעה, יימלט מתחומי המדינה או יסתתר באופן שיסכל בפועל האפשרות להסגירו. בהתאם, ובטרם נתן ההחלטה בעניינו של העורר, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו - במסגרתו יחווה דעתו האם קיימת חלופת מעצר ראויה ומהם תנאיה.
החלטת בית משפט קמא מיום 14.9.08 - ככל שנוגע הדבר לעורר
8. ביום 14.9.08, כשם שהבהיר בית משפט קמא, הוגשה בקשתה השנייה של המשיבה, להורות על מעצרם של המבוקשים, וביניהם העורר, ל-20 ימים נוספים. בבקשה צוין, כי המשיבה הייתה מצויה, בימים הקודמים, בקשר הדוק עם הרשויות בארצות הברית, המטפלות בבקשת ההסגרה וכי הללו שוקדות על הכנתה. כן צוין, כי עם קבלתה של בקשת ההסגרה האמורה, תעיין המשיבה בבקשה ובחומר הראיות המצורף אליה ביסודיות ותפנה הבקשה לשר המשפטים לבחינה האם יש מקום להגשת עתירה לצורך הגדרת המבוקשים כברי הסגרה. יורה שר המשפטים על הגשת עתירה, תוכן העתירה ובקשה למעצר עד תום ההליכים בצידה ותוגש לבית המשפט. מפאת נחיצותם של ההליכים האמורים, ביקשה המשיבה הארכת מעצרם של המבוקשים, וביניהם העורר.
9. בשלב זה תחם בית משפט קמא הדיון במסגרתן של שתי שאלות עיקריות: האחת, האם קוימה דרישת סעיף 7(ב) לחוק ההסגרה (נסיבות המעכבות הגשתה של העתירה) כתנאי להמשך מעצרם של המבוקשים;
השנייה, האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר של שחרור בתנאים לשם פגיעה פחותה בחירותם של המשיבים.
10. בהידרשו
לשאלה הראשונה בדבר קיומן של
נסיבות המעכבות הגשתה של העתירה ציין בית משפט קמא מכתבו של העוזר לתובע הפדראלי בארצות הברית, מיום 12.9.08 - במסגרתו צוין, כי הרשות הרלבנטית עושה כל המאמצים להכנתה של בקשת ההסגרה ומתחייבת לעמוד בסד הזמנים הקבוע באמנת ההסגרה לצורך הגשתה. כך מתחייבת הרשות להשלים עריכתה של הבקשה במהרה, להעבירה לוושינגטון ומשם לישראל, תוך 60 ימים, כקבוע באמנת ההסגרה. בית המשפט מצא הסבריה של המשיבה, בדבר אותן נסיבות מעכבות, כהסברים מספקים, בהפנותו לדבריו של המלומד פלר באשר לקושי בניסוחה של בקשת ההסגרה, ציודה בתיעוד הנדרש והעברת החומר בצינורות הדיפלומטיים למדינה המבקשת, כפעולות המצריכות
"זמן לא מבוטל" (עמ' 99, ש' 3-6).
11. מכאן פנה בית משפט קמא לבחינת הנחיצות שבמעצרם דווקא של המבוקשים תוך שלילת החלתן של חלופות מעצר שונות (יצוין, כי שירות המבחן נמנע ממתן המלצה בעניינו של העורר בציינו כי אינו יכול לומר שהעורר לא יפר תנאי השחרור ממעצר). ב"כ העורר בענייננו מיקד טענותיו בתסקיר המבחן, אשר הוגש בעניינו של מרשו, בהתאם להחלטתו הקודמת של בית המשפט. לטענתו, לקה שירות המבחן ביחס למהות התסקיר וטיבו ולא בחן את אשר נתבקש לבחון. על כן ביקש להורות על שחרורו של מרשו בתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט או להשיב את התסקיר לשירות המבחן לשם השלמתו.
12. בית משפט קמא קיבל טענותיו של ב"כ העורר בדבר הליקויים שנפלו בתסקיר המבחן בציינו, ואזכר תשע נסיבות "מיוחדות וייחודיות", הנוגעות לעורר,
אליהן הפנה בא-כוחו, כלהלן:
הראשונה, כתב האישום אשר הוגש נגד העורר בארצות הברית "בולע" 90% מכתב האישום אשר הוגש נגדו בישראל, ביום 5.9.03, בגין פרשת הבנק למסחר (ת"פ 210/03);
השנייה, ביום 12.7.04 הושג הסדר טיעון בעניינו של העורר, במסגרתו נמחקו 90% לערך מכתב האישום הישראלי;
השלישית, כתוצאה מן האמור, הואשם העורר בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע ונידון, בהתאם להסכמות שבהסדר הטיעון, ל-14 חודשי מאסר בפועל;
הרביעית, העורר ריצה עונשו ושוחרר מן המאסר בחודש אפריל 2005;
החמישית, במהלך משפטו האמור, פסק בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת הכט), ביום 3.11.03, בתיק ב"ש 4864/03, כי העורר ישהה במעצר בית והחלטתו זו בוטלה בבית המשפט העליון (כב' השופט י' טירקל), ביום 17.11.03, בתיק בש"פ 9991/03 לאחר שנקבע, כי אין ראיות המצדיקות מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו;
השישית, נציגי פרקליטות המדינה ציינו, במסגרת ישיבת הטיעונים לעונש, בת"פ 210/03 האמור, בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם), כי אין לעורר עבר פלילי וכי לא הגיע מרקע עברייני אלא מ"רקע עסקי מוכר". העורר היה שותף בחברה קבלנית גדולה והעבירות הנדונות הנן תולדה של קשרים, אשר נוצרו לפני שנים בינו לבין אחרים, לאחר שפרש מהחברה. בשל כך החליטו נציגי פרקליטות המדינה להשתתף בהליך של גישור עם העורר ולסיימו כאמור;
השביעית, בהסדר הטיעון שבין המדינה לבין העורר הוסכם, כי עם ביצועו תסתיים המחלוקת המשפטית בעניינו של העורר, כשם שהובאה לידי ביטוי בכתב האישום המקורי;
השמינית, אין ראיה שחבר המושבעים הגדול בקליפורניה שבארצות הברית ידע, עת החליט להגיש כתב האישום נגד העורר, כי העורר זוכה בישראל מכ-90% מן העבירות שיוחסו לו (כולל עבירה של הלבנת הון) וכן אין ראיה לידיעת חבר המושבעים הגדול אודות דבר טיעוניה של התביעה הישראלית באשר לעונש (כמוצג בנסיבה השישית לעיל);
התשיעית, העורר זכה לשחרור מוקדם ומנהל מאז, בארבע וחצי השנים האחרונות (למן מועד שחרורו), מסכת חיים חדשה. כשזומן למשטרה בעקבות הבקשה למעצרו לצורך הסגרתו, התייצב מיד.
לאור האמור קבע בית משפט קמא, כי התייחסותו של שירות המבחן לאשתו של העורר כבלתי מתאימה לפיקוח עליו, בלא שנבחנו חלופות שונות (כמעצר בית, איזוק אלקטרוני, מפקחים, ערבים) באופן ממצה, אינה מספיקה. על כן הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים תוך 5 ימים וקבע דיון נוסף בעניינו של העורר ליום 19.9.08.
החלטת בית משפט קמא מיום 21.9.08, בהתייחס לעורר
13. בתסקיר המשלים כנדרש, מיום 18.9.08, ציין שירות המבחן, כי ערך בדיקות נוספות באשר לחלופות המעצר, אשר הוצעו על ידי בא-כוחו של העורר ושב בכל זאת על הימנעותו מהמלצה על שחרור ממעצר בנימוק, שאין בחלופת מעצר כדי לאיין מסוכנות מצידו של העורר להפר תנאי השחרור ולהימלט מן הארץ.
14.
ב"כ העורר הביע שוב תרעומת על מלאכתו של שירות המבחן, אשר סטה מהנחיותיו של בית המשפט ולא מצא פגם ממשי בערבים או במפקחים שנבדקו על ידו. ב"כ העורר שב על נסיבותיו המיוחדות של מרשו, כשם שהוצגו בהחלטה מיום 14.9.08 והדגיש, לאור התנהלותו של העורר למן ריצוי עונש מאסרו בארץ ועד כה, שניתן לתת בו אמון. ב"כ העורר הפנה שוב למכתבים ששלח לשירות המבחן - בהם פירט חלופות המעצר המוצעות.
ב"כ המשיבה טען מנגד, כי סוגיית ההסגרה אינה כהליך פלילי רגיל. משמצויים הצדדים בשלביו הראשוניים של ההליך ההסגרה ובהתחשב בתסקיריו של שירות המבחן, יש לשים הדגש על החשש להימלטותו של העורר מאימת הדין. לגופם של דברים טען ב"כ המשיבה, כי הפרשה בישראל - בגינה נענש העורר כאמור, אינה הפרשה, בעטייה הוגש כתב האישום בארצות הברית וכן טען, כי הפרשה בישראל הנה תיאור רקע בלבד לכתב האישום האמריקאי.
15. לאחר ששקל טענותיהם של הצדדים הסיק בית משפט קמא, כי אין להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וזאת מכמה טעמים:
האחד, אין חולק, כי האישומים בארצות הברית אינם זהים וחופפים לאישומים בהם הורשע העורר בישראל. המחלוקת נעוצה אך בשאלת החשיבות המיוחסת לעורר בחלק המקדמי של כתב האישום, אשר הוגש בארצות הברית;
השני, השיקולים המנחים את בית המשפט גבי שחרור בערובה במעצר פלילי רלבנטיים גם ככל שנוגע הדבר למעצר לצרכי הסגרה, אך יש להתחשב גם בשיקולים נוספים הנובעים מעצם טיבם ומהותם של הליכי ההסגרה, העושים השחרור בערובה לחריג נדיר;
השלישי, לעיתים יהא מקום לעצור מבוקש לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה אף אם על פי דיני ההסגרה הכלליים, החלים בעניינו של חשוד המובא לדין בישראל, היה מקום לשחררו. זאת בשל החשיבות שבביצוע התחייבותה הבינלאומית של מדינת ישראל להסגיר מבוקש "בר הסגרה".
16. לאור האמור קבע בית משפט קמא, כי אילו דובר במעצר על פי דיני המעצר הכלליים, החלים בישראל, היה מורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בהתחשב בנסיבותיו "הייחודיות והמיוחדות", שהרי לא נמצאה כל אינדיקציה לחשש קונקרטי (במובחן מחשש טבוע) להימלטותו מן הארץ. ואולם, משמדובר במעצר על פי הוראות חוק ההסגרה, אין לשחרר העורר לחלופת מעצר משום שלא ניתן להבטיח קיום מחויבותה של מדינת ישראל להסגירו ולאפשר הבאתו לדין בארצות הברית. על כן הורה בית משפט קמא על הארכת מעצרו של העורר ב-20 ימים נוספים, החל מיום 14.9.08 בשעה 17:00.
טענותיו של העורר לערר