1. ביום א ניסן, תשס"ח (6.4.08), ניתנה על ידי החלטה בב"ש 4328/08, ובה קבעתי, בין היתר, כי המבקש שבפניי, שהיה שם משיב מס' 2, יימצא במצער בית בבית הוריו ברח' דוד ניב, פסגת זאב, ירושלים, וזאת בתנאי ששני הוריו יחתמו על ערבויות, ואביו יפקיד סכום כסף במזומן (פיסקה 81 להחלטה).
2. המבקש, לאחר שהחליף סנגור, הגיש בבית משפט זה, ביום 1.7.08, בקשה דחופה לעיון חוזר. בבקשה הוא עותר לכך שיבוטל מעצר הבית, ולחלופין, להורות על צמצום מעצר הבית באופן משמעותי (לשעות הלילה בלבד), ולחלופי חילופין, להתיר למבקש לצאת לעבודה, כדי לפרנס את עצמו ולעזור למשפחה.
3. בקשתי את תגובת המדינה בכתב, והיא ניתנה ביום 8.7.08, ותמציתה: התנגדות לבקשה.
4. בדיון היום, חזר עו"ד ולדימיר פוסטרנק, ב"כ המבקש, על הטענות שבכתב, אשר בעיקרם הם אלה: בבית המשפט העליון, הודיעה המדינה בתיקו של המתלונן (בש"פ 3479/08), הודאות שמהן עולה שאף המדינה אינה מאמינה שיש ראיות מספיקות כנגד המבקש. כמו כן, המתלוננת חזרה בה מתלונתה בחקירה נוספת במשטרה, ועל כך יש קלטת. חלף זמן רב מאז ההחלטה, ובכל מקרה, יש סיכוי רב כי ההליכים יימשכו, ובכל התקופה הזו, נמצא המבקש בבית הוריו, והוא נטל כלכלי, ובשל כך יש הליכי הוצל"פ נגד אימו.
5. ב"כ המדינה, עו"ד רועי בראונר, השיב כי לעניין אמינות המתלונן, אמרה המדינה עוד בדיון הראשון, כי הוא אינו טלית שכולה תכלת. ככל שמדובר בעדות המתלוננת, הסביר עו"ד בראונר, כי מדובר בקלטת שבה בחלק מן הזמן היה שוטר בחדר, ואז המתלוננת הביעה רצון לחזור בה מן התלונה, אך כאשר יצא השוטר מן החדר (והצילום נמשך), הדגימה המתלוננת לאחיה את המעשים המגונים, שביצע בה המבקש. אשר ליציאה לעבודה, תשובת המדינה היא כי חלף זמן קצר, ואין סיבה לשנות את תנאי מעצר הבית. כמו כן, הוסיפה המדינה לעניין זה, כי המבקש כופר תנאי מעצר בית בהיותו במושב שדה תרומות, ושם בוצעו העבירות המיוחסות למבקש בכתב האישום.
6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי אין מקום לקבל את הבקשה.
7. הראיות הלכאוריות, פורטו בהחלטתי הנ"ל, מיום 6.4.08, ואין כאן מקום לחזור עליהן. העובדה שהמתלונן הגיע לבית המשפט העליון, במסגרת ערר על מעצרו, ובהחלטה נכתב דבר כלשהו הקשור למבקש שבפניי, אין בכך כדי לשנות את תמונת הראיות הלכאוריות. אציין, כי על פי כללי "מעשה בית דין", לא ניתן לעשות שימוש בהחלטת בית המשפט העליון, ובמיוחד כאשר מדובר בהליך ביניים של מעצר. הקביעות העובדתיות, ביחס לאשמתו או חפותו של המבקש, ייקבעו על ידי כב' השופטת נאוה בן-אור, הדנה בתיק העיקרי. משהגענו לכך, אזכיר כי ב"כ המדינה, דיווח על כך שטרם ניתנה תשובת כל הנאשמים בתיק העיקרי (שישה נאשמים), בין היתר, עקב חילופי סנגורים, ואכן, המקרה שבפניי, הוא אחת הדוגמאות לחילופי הסנגורים: בדיון בפניי יוצג המבקש, ע"י עו"ד יאיר גולן, ואילו עתה הוא מיוצג ע"י עו"ד ולדימיר פוסטרנק, אשר מייצגו מזה מספר שבועות.
8. כרסום הראיות, ככל הדבר נוגע למתלוננת, שנוי במחלוקת בין הצדדים. כולם מסכימים, כי היא הגישה תלונה אשר מהווה ראיה לכאורה, לאישומים המיניים כנגד המבקש. אם היא חזרה בה מן התלונה, ואמרה במשטרה דברים הסותרים את הודעתה הראשונה במשטרה, אין בכך סיום הפרשה, שכן, ניתן להתבסס, לצורך הרשעה, על ההודעה הראשונה, מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות. מכל מקום, אם אכן, כדברי ב"כ המדינה, המתלוננת דיברה בשני קולות בעת העימות: בנוכחות השוטר היא חזרה בה מן התלונה, וכאשר יצא והשאיר אותה עם אחיה, היא הדגימה בפני אחיה, את המעשים המיניים שביצע בה המבקש, כי אז, ייתכן ודווקא המדינה היא זו שתעשה שימוש בקלטת המלאה, כתמיכה לגירסתה כי המתלוננת, אכן חוותה את המעשים המיניים, וכל חזרותיה מן התלונה, הם פרי לחצים. מכל מקום, אין בקלטת האמורה משום כרסום ראיות בעוצמה כזו, המחייבת שינוי תנאי מעצר בית, מכוח סעיף 52 לחוק המעצרים.
9. התלבטתי בשאלה, האם מן הראוי לאפשר למבקש לצאת לעבודה, או שמא להותירו במעצר בית מלא, כפי שנקבע בהחלטתי הקודמת מיום 6.4.08. הגעתי למסקנה, כי בשלב שבו אנו נמצאים, לפני תשובת הנאשמים, ולפני שיש הערכת מצב לסיום התיק העיקרי, אין מקום לדון בבקשה זו, שלושה חודשים לאחר החלטתי המקורית.
10. אינני "סוגר את הדלת" בפני המבקש. אני מציע, כי לאחר שבית משפט שדן בתיק העיקרי, יקבע את לוחות הזמנים לשמיעת הראיות, ותהיה תמונת מצב מלאה, ינסה הסנגור להידבר עם התובע המטפל בתיק, כדי להגיע להסדר מוסכם בדבר עבודת המבקש עם אביו, כאשר "יוצמד" למבקש ערב, וזאת בנוסף לערבות כספית של אביו, מעבר לסכום הערבות שכבר הופקד. אני מציע כי בעקבות ההידברות, יגישו הצדדים לבית המשפט, בקשה מוסכמת, ברוח הפרמטרים שפורטו לעיל. למותר לציין, כי בהעדר הסכמה, רשאי הסנגור לפנות לבית המשפט, בבקשה משלו, וזאת לאחר שייקבע לוח הזמנים בתיק העיקרי, כאשר לבקשה יצורפו הצעות לערבים וקביעת מתכונת העבודה של המבקש, באופן שבו ניתן יהיה לאתרו בכל עת. דברים אלה, נאמרים על בסיס ההלכה, כי המתלונן אכן יישאר במעצר בפועל, כפי שקבע בית המשפט העליון בבש"פ 3479/08. אם ישוחרר המתלונן, כי אז לפנינו "שינוי נסיבות", אשר בהכרח ישפיע על ההחלטה, האם לאפשר למבקש לצאת לעבוד.
11. סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, יג בתמוז תשס"ח (16 ביולי 2008), במעמד הצדדים.
ב"כ המבקש
:
לאחר ששמעתי את ההחלטה, אני מבקש בקשות מעשיות אלה: כל פעם שהמבקש יתבקש להשתחרר ממעצר בית שנוכל לעשות זאת בתיאום עם המדינה ללא צורך לערב את בית המשפט. דבר שני, אני רוצה לעיין בתיק של המתלונן, הודעות ופרוטוקולים.
ב"כ המשיבה
:
ביחס לבקשה הראשונה, אני מסכים.
ביחס לבקשה השניה, החומר נמצא בידי משטרת ההגירה. אם תוגש בקשה מסודרת לפי סעיף 74 לחסד"פ, ניתן יהיה לבדוק איזה חומר ניתן למסור לסנגור, אם בכלל. על פני הדברים מדובר בחקירה בנושא אחר שאין לה זיקה הכרחית לתיק שבפנינו.