החלטה בתיק בש 4538/05

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בירושלים (כב' השופט ע' שחם) מיום 31.5.05, בה הורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

 כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו אספקת סם (עבירה לפי סע' 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973), וכן החזקת סכין - (עבירה לפי סע' 186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977); זאת בהתייחס לכך כי ביום 11.5.05, בשעה 18.00 או בסמוך לכך, בבן שמן, סיפק - ביחד עם אחר - סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 1,100 גרם נטו, לשוטר. במועד האמור החזיק העורר סכין מתקבעת (קפיצית), בלא שהיה בידיו להניח את הדעת כי החזיקה למטרה כשרה. .

ביה"מ קמא בדק את חומר הראיות ומצא כי הוא כולל זיהוי פוזיטיבי של העורר, על פי מאפיינים שונים שפורטו; זיהוי שנעשה ע"י רס"ר חיים טייב שבדו"ח הפעולה שנערך על ידו פורטו בהרחבה מהלכי ביצוע העסקה.

במסגרת הערר נטען כי שגה ביה"מ קמא משלא נתן די משקל לעובדה כי מדו"ח הפעולה האמור עולה כי טייב כלל לא יצא מן הרכב וכי ראה את מסירת הסם ע"י העורר ממרחק של כ-50 מ'. עוד נטען כי לא נשקלה העובדה כי השוטר ­­­­­­סרגה שנכח במקום יחד עם טייב בארוע לא הגיש דו"ח וכי הארוע אף לא צולם, וכי לא נבדקו טביעות האצבע של העורר ולא הוצאו פלטי שיחות פלאפון על מנת לבדוק אם העורר היה זה שהתקשר לאחר וכיוונו למקום.

בינתיים לקראת מועד הדיון בערר נמסר לב"כ העורר דו"ח הפעולה שנערך ע"י סרגה ביום 11.5.05, לפיו הוא, ביחד עם טייב, אספו לרכבם חשוד בסחר בסמים שכינויו "אבי הצרפתי" (להלן: החשוד) על מנת לבצע עמו עסקת ביום של סם מסוג חשיש. במהלך הנסיעה שוחח החשוד במכשיר הפלאפון פעמים אחדות עם האדם שאמור היה לספק את הסם, שהדריכו להגיע למושב בן שמן. משהגיעו לשביל הכניסה למושב והחנו את הרכב במקום, הסביר החשוד לאדם עמו שוחח היכן מקום ההמתנה וכעבור מספר דקות הגיעה למקום מכונית טויוטה הילקס ולאחריה מכונית רנו אקספרס. בכל אחד מהרכבים נכח רק הנהג. הרכבים חלפו על פני רכב המשטרה ונעצרו בהמשך השביל במרחק של כמה עשרות מ'. לאחר שיחה נוספת שקיים החשוד עם ספק הסם הוא ירד מהרכב המשטרתי והתחיל ללכת לכיוון הרכבים שהגיעו. כעבור מספר דקות חזר החשוד והציג בפני השוטרים סולית סם מסוג חשיש באמרו כי "יש חומר ושלא נפחד". לאחר מספר דקות הגיע לכיוונם רכב הטויוטה הילקס. אז שם החשוד את סולית החשיש ברכב המשטרתי והלך לכיוון הטויוטה, משם חזר עם שק שבתוכו היו מספר סוליות חשיש.

אין בידי לקבל טענת ב"כ העורר כי בעובדה שסרגה לא דיווח בדו"ח הפעולה כי ראה את העורר יש כדי לפגוע בראיות הלכאוריות הקיימות, ושאליהן הפנה ביה"מ קמא.

כפי שעולה מדו"ח הפעולה של טייב הוא ראה את העורר מרכבו וגם בהיותו מחוץ לרכב. ממילא יכול היה להבחין בעורר ולזהות אותו. לא כך סרגה שלא יצא מהרכב וגם ברכב לא ישב במקום בו ישב טייב.

יתר על כן, גם סרגה העיד כי ראה את החשוד הולך לעבר רכב הטויוטה ומביא משם שק ובו חשיש. הוא אמנם לא הבחין כי ברכב הטויוטה נהג העורר ואולם חסר זה משלים העורר כאשר על אף התעקשותו החד משמעית שלא להשיב עניינית לאף אחת מהשאלות עליהן נשאל (באמרו כי כל שיש לו לומר יאמר בביה"מ), אישר כי הגיע למקום ברכב טויוטה (אף כי לטענתו עשה כן כדי לאסוף חציר ואף ירד מהרכב כדי לראות את החציר).

מה גם שהעורר זוהה על פי תעודת זהות עובר למעצרו, כשהוא נוהג ברכב הטויוטה.

באשר למחדלי החקירה - אכן מוטב תמיד להשיג את מירב הראיות שיש בהן לקשור חשוד לעבירה המיוחסת לו; דא עקא, נוכח חומר הראיות שהוצג בפני ביה"מ קמא היה לו בסיס מספיק לקבוע כי בידי המשיבה ראיות שיש בהן לבסס הרשעה.

באשר לחלופה  - חזקת המסוכנות קיימת מעצם הביצוע הלכאורי של העבירה על הנסיבות המתלוות אליה, לרבות כמות הסם שנתפשה. לכך יש להוסיף כי לנאשם הרשעה בעבירה של החזקת סם שלא לצורך עצמי; מה גם שאף לפי תסקיר שירות המבחן מגיל צעיר השתייך לחברה שולית ונסיונות שנעשו במשך השנים לסייע לו במסגרת שירות המבחן לנוער, מחלקת השיקום במל"ל ושירות המבחן למבוגרים - לא עלו יפה.

הפסיקה הדגישה לא אחת כי תרופתם של אלה הנותנים את ידם להפצתו של נגע הסמים הוא במעצר ממש, כי תרומתם של בתי המשפט לצמצום מימדיו של נגע הסמים צריכה להתבטא גם במעצרם עד תום ההליכים של אלה התורמים להפצתו וכי רק בנסיבות חריגות יש מקום לשקול סטיה ממדיניות זו. (ר' בש"פ 8593/01, מדינת ישראל נ' וילי מונדר,  תק-על2001 (3) 111 וכן בש"פ 3445/02, מדינת ישראל נ' כהן שבתאי, תק-על 2002 (2).

בהתייחס לכל אלו נדחה הערר.

ניתנה היום, ח' בסיון תשס"ה (15 ביוני 2005), במעמד הצדדים.

מותר לפרסום מיום 15.6.05.