כנגד המבקשים (להלן: "מנולוביץ ומסד") הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בתל - אביב, (ת.פ. 3892/05) המייחס להם עבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע, פגיעה בפרטיות והאזנת סתר, שלא כדין, ובנוסף יוחסה למבקש 1 עבירה של הפרת הוראה חוקית. כתב האישום נולד בעקבות חקירה משטרתית ענפה ורחבת היקף שהתנהלה בפרשה שזכתה לכינוי "הסוס הטרויאני", כשמדובר בחדירה, שלא כדין, באמצעות תוכנת "ריגול", למחשביהם של חברות רבות, על מנת להעתיק ולקבל נתונים, שנועדו לשמש את מתחריהם של אותן חברות.
אשר למבקשים שבפני נטען בכתב האישום המצוי נגדם, כי שרותיו של מבקש 1 נשכרו, כחוקר פרטי, על מנת לסייע בידי לקוחה שניהלה התדיינות משפטית כנגד בעלה, על רקע הליכי פרוד ביניהם, ובמשך כשנה קיבל לידיו מנולוביץ חומרים ומידע רב ערך, שאלו הושגו ע"י אחרים באמצעות החדרתה של אותה תוכנת ריגול, למחשבים של משיבים 2 ו-3.
מנולוביץ, כנטען, העביר כמות עצומה של מסמכים למסד, על מנת שזה יעבד את החומרים, שהכילו מידע רב ערך, ויפיק מתוכם דוחו"ת עיבוד שונים, ככל שהדברים היו נחוצים בהקשרה של אותה לקוחה ומסד אכן הפיק, בין השאר, דוחו"ת עיבוד שונים, הכל מאותם חומרים שנשאבו ממחשבי משיבים 2 ו-3, בדרך זו שפורטה לעיל. יש להדגיש כי טענתם של המבקשים הינה כי לא ידעו ולא יכלו לדעת כי המסמכים הללו הושגו בדרך של פשע.
אשר למשיב 2 יש להוסיף כי מדובר באיש עסקים, שהינו תושב שוויץ, בעל אזרחות ישראלית, הפועל בנאמנות עבור לקוחות וגופים עיסקיים שונים ברחבי העולם והקשור במספר חברות.
יש להדגיש עוד, כי המסמכים הנוגעים למשיב 2 - 33 במספר - כוללים על פניהם סודות עיסקיים והיבטים רגישים נוספים, לרבות סודות עיסקיים הנוגעים לממשלות זרות, ובחלקם הינם נושאים אף את החותם "סודי", כפי שהוצג בפני מטעמו של משיב 2.
כך גם, באשר למשיבה 3, שהינה חברה זרה, שהיא גוף נאמנות פיננסית, המאוגדת בשוויץ ופועלת משם עבור לקוחות שונים ברחבי העולם. גם ב"כ משיבה 3 השכילו להצביע על רגישותם היתרה של מסמכים אישיים ובנקאיים רבים, שנגזלו ממחשביה, והשייכים למשיבה 3 וללקוחותיה והמכילים, בין השאר, מידע רגיש ורב ערך באשר למצב הנכסים של כל אחד ואחד מלקוחותיה, לרבות מקורות הכנסתו, סכומי הכנסתו, פרוט של חשבונות בנק, סיסמאות גישה חסויות, הסכמים שנחתמו בין הלקוחות לצדדים שלישיים, שכל אלו הוצאו ממחשבי משיבים 2 ו-3, שלא בידיעתם ובניגוד מוחלט לרצונם, והגיעו לידי המבקשים, באלפיהם. הכל על פי הנטען, בדרך של חדירה למחשביהם של הקורבנות הללו ותוך רמיסת זכותם לפרטיות ברגל גסה.
לאחר הגשת כתב האישום פנו המבקשים בבקשה כי יותר להם לעיין בחומר החקירה הרב שנאסף ושכלל, כאמור, את החומר שהושג באמצעותה של אותה תוכנת ריגול, באמצעות אחרים, והמשתרע, כמסתבר, על פני כ-40 קלסרים המוחזקים בידי המדינה, היא משיבה 1.
המשיבים 2 ו-3 התנגדו למתן זכויות עיון למבקשים, מפאת אותה סודיות האופפת את המסמכים נשוא הבקשה ונוכח מידת הפגיעה שחוו משיבים 2 ו-3 ובשים לב להשלכות שכרוכות באותה חדירה למחשביהם, שבעקבותיה הושגו אותם אלפי מסמכים חסויים, לגבי עסקיהם בכלל ולענין לקוחותיהם בפרט. המדינה ביקשה להתיר את זכות העיון בידי המבקשים ובאי כוחם.
לענין הבקשה לאפשר עיון במסמכים כאמור ניתנה החלטתי (ב"ש 2733/05 מתאריך 11/8/05) - שתמציתה כדלקמן:
א. נאסר על המבקשים לעיין במסמכים שהושגו בדרך של האזנות סתר מלבד עיון, בחלקים מדגמיים בלבד, של "תצלומי מסך", שהותר לסניגורים, והכל כשמדובר, כמסתבר, בחלק קטן מחומר החקירה הכולל, התופס כחצי קלסר.
ב. באשר לרוב רובם של החומרים שנתפסו, הותר עיון לסנגורים ולמבקשים, במשרדי המאשימה, תוך חיובם בשמירת סודיות המסמכים, שעליה עמדתי עוד בהחלטתי דאז, כאשר צויין כי העיון יבוצע במשרדי המאשימה, עוד הוריתי כי:
"בשלב הדברים הנוכחי לא תתאפשר העתקת חומר החקירה למשיבים 2 ו-3", הם "מנולוביץ ומסד".
על החלטתי זו הוגש ערר, לביהמ"ש המחוזי, מטעם משיבים 2 ו-3 (ב"ש 92828/05 ב"ש 92829/065, ב"ש 71568/05) ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט ע. מודריק), דחה את הערר, וקבע כי יש לאשר את ההסדר שהותווה בהחלטתי דלעיל בב"ש 2735/05, כדלקמן:
"פרט להבהרת סימני שאלה אחדים, נדחה לי שהתשובה
מצוייה בהסדר שנקבע ע"י ביהמ"ש השלום. הסדר זה
שאיננו מאפשר, כעת, להעתיק את החומרים שבמחלוקת
ומתיר רק זכות עיון בהם (במשרדי הפרקליטות ובצירוף
הבטחה חתומה שלא יעשה בחומרים כל שימוש החורג
מצורכי ההגנה במשפט)..."
עוד הורה ביהמ"ש המחוזי בהחלטתו, על איסור פרסום שמות הקורבנות.
אשר להיבט הנוגע לבקשות העתקת המסמכים, כמו שמצוייה זו בפני, ציין ביהמ"ש המחוזי כי אין הוא נדרש לקבל החלטה בעניין זה וכן ציין:
"אעיר רק כשתוגש בקשה שכזאת יהיה צורך להביאה לידיעת העוררים" (קרי משיבים 2 ו-3, הערה שלי, מ.פ.)
כדי שיוכלו להשמיע את קולם בהקשר זה" (עמ' 14 להחלטת ביהמ"ש המחוזי).