הבקשה שבפני והרקע הכללי:
כנגד המבקש, וכן כנגד נאשם נוסף שהוא אחיו, הוגשו כתבי אישום נפרדים המייחסים להם עבירות של החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א)+(ב) + סעיף 29; עבירה של היזק בחומר נפיץ, עבירה לפי סעיף 452 + 454 + סעיף 29, הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. מדובר באירוע בו, על פי הנטען, השליכו שני האחים רימון הלם לעבר תחנת דלק שבבעלות המתלונן שהוא חבר מועצה בכפר ינוח, הכל על רקע של סכסוך פוליטי.
ביחד עם כתב האישום הוגשו גם בקשות להורות על מעצרם של שני האחים/הנאשמים עד לתום ההליכים כנגדם. הבקשות (ב"ש 5028/08 וב"ש 5029/08) נדונו במאוחד. ביום 28/7/08 ניתנה החלטה ע"י כב' השופט רון סוקול אשר קבע כי קיימות ראיות המבססות, לכאורה, סיכוי להרשעת הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום. עוד נקבע כי המעשים המיוחסים לנאשמים מקימים עילת מסוכנות. עם זאת קבע בית המשפט כי אין צורך לעצור את הנאשמים עד לתום ההליכים וכי ניתן להסתפק בחלופת מעצר שתרחיקם מהכפר וממשפחת המתלונן (בהמשך נקבעו בהחלטה נפרדת תנאי השחרור).
על החלטה
(להלן: "החלטת השחרור")
זו לא הוגש ערר לבית המשפט העליון.
כעת מונחת בפני בקשתו של אחד האחים/הנאשמים, הוא המבקש, לעיון חוזר. בקשתו מבוססת על שני טעמים. הטעם האחד הוא חלוף הזמן מעת שניתנה החלטת השחרור. הטעם השני הוא עובדות חדשות ושינוי נסיבות, לטענת המבקש. שינוי נסיבות זה מתייחס לתמלול של קלטת שהוקלטה בשיחת מדובב עם האח השני, חמד. תמלול זה נערך ע"י ב"כ הנאשמים. הקלטת הגיעה לידיהם רק אחרי שניתנה החלטת השחרור הנ"ל. לטענתם ניתן ללמוד מהקלטת כי המדובב הוא סוכן מדיח וכי בפועל לא קשר חמד את המבקש לביצוע העבירות וכי אף חמד עצמו לא מעורב באירוע. מטעמים אלו עותר המבקש לבטל את המגבלות השונות שהוטלו עליו במסגרת תנאי שחרורו כפי שנקבעו ע"י בית המשפט.
לאחר שבחנתי את הבקשה החלטתי לדחותה. להלן טעמי.
מגבלות דיוניות שבבסיס החלטתי:
בטרם אתייחס לנימוקי הבקשה אבהיר כי לטעמי מוגבלת סמכותי במסגרת דיון זה לעילות שפורטו בבקשה לעיון חוזר. אינני מוסמך להעביר תחת שבט ביקורתי את כלל קביעותיו של חברי, כב' השופט סוקול, בהחלטת השחרור. אינני יושב בערעור על החלטתו וגם אם סברתי כי התוצאה צריכה הייתה להיות שונה אין זה מסמכותי להחליט כך. סמכותי במסגרת דיון זה מוגבלת לעילות הבקשה לעיון חוזר והטעמים בגינם סבור המבקש כי יש לשנות את התנאים שנקבעו בהחלטת השחרור. על בסיס גבולות סמכות אלו אבחן את טענות המבקש.
טענת חלוף הזמן:
טענת חלוף הזמן מוגדרת בבקשה כ-:
"חלוף פרק זמן מהותי מבחינתו של הנאשם". כנראה לא בכדי הגדיר ב"כ המבקש את חלוף הזמן הנטען במילים אלו מאחר ובכל הנוגע לכללים המקובלים למדידת זמן כרכיב בשינוי החלטה על מעצר או על חלופת מעצר לא חלף זמן המצדיק עיון חוזר בבקשה.
החלטת השחרור ניתנה ביום 28/7/08. הבקשה הוגשה ביום 22/9/08 וההחלטה ניתנת היום. ב"כ הצדדים אישרו כי בית המשפט הדן בתיק העיקרי קבע את מועדי השמיעה במהירות. מחצית מהזמן שבין מתן החלטת השחרור להגשת הבקשה היה פגרת בתי המשפט. סבור אני כי לא ניתן לומר שבאמות מידה אובייקטיביות חלף זמן רב מעת שניתנה ההחלטה באופן המצדיק עיון חוזר.
אוסיף עוד, לעניין זה, כי לטעמי, בעניינו של בגיר ובהעדר שינוי נסיבות אחר, זמן שיחשב לזמן המצדיק בחינה מחודשת של תנאי שחרור הוא פרק הזמן של חלוף תשעה (9) חודשים ממועד מתן החלטת השחרור. לעניין זה סבור אני כי יש ללמוד על הזמן לבחינת חלופת מעצר מהוראות סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, הקובעות מנגנון של עיון חוזר בהחלטת מעצר לאחר חלוף תשעה חודשים. סבור אני כי פרק זמן זה מנחה כאמת מידה לפרק הזמן הראוי לבחינתה של חלופת מעצר, זאת בהעדר שינוי נסיבות אחר.
המבקש מגדיר, כאמור, את טיעוניו לעניין חלוף הזמן כפרק זמן "
מהותי מבחינתו". מובן כי לכל עצור ולכל מי שמשוחרר בתנאים מגבילים יש לפרק זמן נתון השלכות שונות. ואולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש מגלה נסיבות אישיות חריגות המצדיקות סטייה מהכללים שנקבעו בפסיקה לעניין עילה של חלוף זמן כתנאי לעיון חוזר בהחלטת שחרור. עם זאת, אין בכך מניעה לפנות לבית משפט בבקשה שעניינה פתרון בעיות אישיות ונקודתיות. לכך אתייחס בסיום ההחלטה.
טענה בדבר שינוי בנסיבות עקב גילוי עובדות חדשות:
טענה זו מתייחסת בעיקרו של דבר לתמליל שיחה של האח חמד עם מדובב. נטען כי מתמלול הקלטת ניתן ללמוד כי המדובב פעל כסוכן מדיח וכי ברור שהמבקש, וכן האח חמד, לא היו מעורבים כלל בביצוע העבירות נשוא כתב האישום.
יובהר כי טענת ההדחה המיוחס לאותו מדובב אינה מתייחסת לביצוע העבירה אלא ללחץ שהפעיל המדובב על חמד להודות בביצוע עבירה ולקשור את אחיו רתיב, המבקש שבפני, למעשה.
יאמר מיד כי טענה זו אינה משוללת בסיס למשמע הדברים שבקלטת, כפי שתומללו. כב' השופט סוקול התייחס לבעייתיות הדיבוב בהחלטת השחרור כאשר דן באמינות המדובב, בעובדה ששוטר שהאזין להליך הדיבוב לא הצליח לשמוע את חמד מודה בפני המדובב וכן בהתייחסות לתוצאות הדיבור. אלא שבהחלטת השחרור קבע כי הראיות העולות לכאורה מהדיבוב נתמכות גם בראיות אובייקטיביות וחיצוניות לדיבוב.
עיינתי בקטעים המתומללים וניסיתי גם להאזין לקלטת הדיבוב שארכה יותר מ- 10 שעות של הקלטה לא רציפה ובלתי ברורה בחלקים רבים. בהעדר בהירות של כל השיחות הנשמעות בקלטת קיים קושי בכל הנוגע למשקל שניתן לתת לאותם משפטים וחצאי משפטים שתומללו, שהקשרם אינו ברור. סבור אני כי גם בהביאי בחשבון את אותם קטעי תמליל אין בכך כדי לשנות שינוי מהותי ודרמטי את קביעותיו של בית המשפט בהחלטת השחרור, כאשר התייחס בין היתר לפתק שנכתב ע"י חמד, לזיהוי הרכב ממנו הושלך הרימון ואופן השלכת הרימון המחייב נוכחות של שניים ברכב, ועוד ראיות חיצוניות כפי שפורטו בהחלטת השחרור.
אין לי ספק כי חקירתו של המדובב במסגרת ההליך העיקרי, וכן של מפעיליו, עשויה לשנות את תמונת הראיות ולהשפיע השפעה של ממש על המשך ההליך העיקרי, כמו גם על קביעותיו של בית המשפט בהחלטת השחרור. לעת הזו אינני סבור כי עולה בידי המבקש להצביע על שינוי בתשתית הראיות המצדיק את שינוי קביעותיו של בית המשפט בהחלטת השחרור.
הכלל בדבר כרסום בראיות המצדיק שחרור ממעצר, לאחר שנקבע קודם לכן כי קימות ראיות המבססות סיכוי להרשעה ועילת מעצר, נקבע בשורה של פסקי דין. ראה למשל בש"פ 4794/95
יואב שאבי ואח' נ' מדינת ישראל (1995), שם נקבע כדלקמן: