1. המדובר בערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בצפת (כב' השופט דבור סאאב) מיום 29/11/07, על פיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פל 1047/07.
2.
א. כנגד העורר הוגש בבית המשפט קמא כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף וכן נהיגה ללא רשיון רכב תקף.
ב. בכתב האישום נטען, כי ביום 25/11/07 נהג העורר ברכב פרטי מסוג פולקסווגן מס' רישוי 31960075, בכפר טובה בתחנת דלק. אותה עת, נהג העורר ברכב הנ"ל על אף שהודע לו כי הינו פסול מנהיגה ע"י בית משפט לתעבורה צפת בתיק ת- 1267/07, למשך 3 חודשים וע"י משרד הרישוי מיום 11/9/07 למשך 3 חודשים והפקדת רשיון הנהיגה.באותה עת נהג העורר ללא ביטוח תקף. העורר נהג גם ללא רשיון רכב תקף.
ג. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה ע"י המשיבה לבית משפט קמא בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים.
ד. בדיון שהתקיים ביום 29/11/07, הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי קיימות היו נסיבות מיוחדות אשר הביאו את המשיב לנהוג ברכב כדי לסייע לקרוב משפחה הנמצא במצוקה. עוד הסכים ב"כ העורר לקיומה של עילת מעצר ומיקד את טיעוניו לחולפת המעצר.
ה. בהחלטתו עמד ביהמ"ש קמא על טענות הצדדים, עיין בחומר הראיות וקבע כי העורר אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. ביהמ"ש קמא ציין שב"כ העורר אינו מתכחש כי אכן קיימת תשתית ראייתית בדבר ביצוע העבירות המיוחסות אך מעלה הוא טענה נוספת לפיה קיימות נסיבות מיוחדות אשר הביאו את העורר לנהוג ברכב, כדי לסייע לקרוב משפחה הנמצא במצוקה. ביהמ"ש קמא סקר את חומר הראיות הכולל מזכרים ודוחת פעולה של השוטרים והגיע למסקנה, כי טענה זו אין לה על מה לסמוך. העורר נכח ברכב לבדו ואף ירד מן הרכב על מנת לנפח את אחד הצמיגים, כפי שהדבר עולה מחומר הראייתי הן של השוטר שאדי גאנם והן של שוטרים נוספים, אשר נכחו בזירת האירוע. העורר עצמו גרס בהודעתו במשטרה, כי הוא לא נהג ברכב וכי בזמן שהשוטרים הגיעו אליו הוא שהה מחוץ לרכב, דבר שיש בו כדי לסתור את הטענה המועלית לפיה ניסה העורר לחלץ, בלית ברירה, קרוב משפחה ממצוקה.
לאור חומרת העבירות המיוחסות לעורר, עברו התעבורתי הכולל 152 הרשעות קודמות ולאור עברו הפלילי הכולל עבירה של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו והזיק לרכוש, הגיע ביהמ"ש קמא למסקנה כי לא ניתן יהא להפיג את הסכנה הנשקפת מן העורר בדרך אחרת מלבד מעצר מאחורי סורג ובריח, לכן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. מכאן הערר שבפניי.
3.
א. ב"כ העורר אינו משלים עם החלטתו של בית המשפט קמא. טען כי שגה ביהמ"ש קמא משלא שקל החלתה של חלופת מעצר במקרה דנן . לטענתו חרף עברו התעבורתי המכביד, הרי זוהי הפעם הראשונה בה נתפס העורר נוהג בזמן פסילה. עוד טען כי העורר הוא נהג משאית מזה 13 שנה, ועל כן ריבוי העבירות בעברו שרובן הן עבירות טכניות. ב"כ העורר הפנה לשורה ארוכה של פסקי דין בבתי משפט לתעבורה בהם שוחררו נאשמים בעבירות דומות, לחלופות מעצר, חרף העובדה שלחלק מאותם נאשמים היה עבר מכביד. עוד הפנה לבש"פ 8101/05 זאב טננבאאום נ' מ"י. ב"כ העורר ציין כי ביהמ"ש קמא אף לא ראה לנכון לזמן תסקיר מעצר, שיבדוק בכליו המקצועיים הבלעדיים, של שירות המבחן, את הלימתה של חלופת המעצר המוצעת. לסיכום ביקש ב"כ העורר מביהמ"ש לקבל את הערר, בכך שיורה על שחרור העורר בבית אחיו בתנאים מגבילים.
ב. מנגד, ביקש ב"כ המשיבה בטיעוניו להשאיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. ציין כי החלטת ביהמ"ש קמא מנומקת היטב. ב"כ המשיבה הגיש את תיק החקירה ובנוסף הגיש פסקי דין של ביהמ"ש העליון והמחוזי ובמיוחד הפנה לב"ש 1962/07 סלימאן נ' מ"י. עוד הפנה להרשעותיו הקודמות של העורר, המדובר בעורר שצבר 150 הרשעות קודמות בין היתר עבירות חמורות. ציין כי לעורר מאסר על תנאי של 4 חודשים בר הפעלה, והוא אמור להתחיל עבודות שירות ב- 12/12/07 על בסיס עבירת תנועה ותקיפת שוטרים.
4. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטת בית משפט קמא ובכל הראיות שהונחו לפתחו של בית המשפט, לרבות הרשעותיו הקודמות של העורר, הן בתחום התעבורה והן בתחום הפלילי, נחה דעתי כי דין הערר להתקבל במובן זה שעניינו של העורר יוחזר לבית משפט קמא על מנת שיבחן חלופת מעצר לאחר שיונח בפניו תסקיר מעצר, ואלה נימוקיי:
א. עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של העורר, עולה כי לחובתו של העורר בתחום הפלילי שתי עבירות של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו וכן היזק לרכוש. בתחום התעבורה צבר העורר משנת 1991 ועד היום 152 הרשעות קודמות שכוללות בין היתר עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגת רכב כאשר רשיון הרכב פקע ונהיגת רכב שניתן עליו איסור שימוש. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהעורר נוהג בכבישים מדי יום מאז שנת 1991, ועוסק כנהג משאית מזה 13 שנה, ולאור העובדה כי רוב העבירות הן עבירות של ברירת קנס, לכן אין לראות בעברו התעבורתי כעבר כה מכביד, על אף המספר הרב של ההרשעות הקודמות.
ב. בית המשפט העליון נדרש לאחרונה לדון בסוגיה הדומה למקרה בפנינו (ראה בש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נ. מ"י. תק-על 2004(4), 1346). באותו מקרה נתפס הנאשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה והוגשה בעניינו בקשה לעוצרו עד תום ההליכים. בית המשפט העליון בהחלטתו בערר, ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע, כי ניתן לשחרר את הנאשם בחלופת מעצר מתאימה לאחר שיונח בפני בית המשפט תסקיר מעצר. במקרה שם המדובר בנאשם בעל עבר מכביד, הן בתחום התעבורה והן בתחום הפלילי, ואף נגדו היו תלויים עונשי מאסר על תנאי בגין עבירות תעבורה שביצע, חרף זאת קבע בית המשפט העליון, כי ראוי היה לבחון אם ניתן לשחרר את הנאשם בחלופת מעצר, והוסיף כי:
"בית המשפט מצווה לבחון חלופה גם כאשר מתקיימת עילת מעצר וודאי שכך ראוי בעניינו של מי שלכאורה עבר עבירות תעבורה. אכן, בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים משתולל וגובה קורבנות רבים, חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפת דרך זו".
עוד נקבע מפי השופט רובינשטיין בבש"פ 8708/06 מ"י נ' אהוד בן שמואל כדורי (ניתן ביום 26/10/06, פורסם באתר נבו) (להלן: "פס"ד כדורי"), כי:
"בעבירות תעבורה - ואף החמורות - מעטים המקרים של מעצר עד תום ההליכים, והדבר נובע כמובן מכך שעל פי רוב - לא תמיד - אין מתקיימות עילות מעצר "רגילות"; אמנם, הדבר עשוי להיות שונה בתיקים המוגשים בעבירת הריגה. גם במקרים כאלה עשויה להינתן חלופה (בש"פ 7042/95 זרגריאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט אילן)".
בעניין אחר, בש"פ 1295/06 חן ביטון נ' מ"י. תק-על 2006(1), 2115, גם שם דובר על נאשם אשר צבר עבר מכביד, הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורה. גם שם ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, אשר הורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. בית המשפט העליון אימץ את תסקיר שירות המבחן, והורה על שחרור הנאשם בחלופת מעצר בבית אמו בקובעו:
"החובה המוטלת על בתי המשפט להירתם בכל עוז למאבק הדרכים תוך הרחקת נהגים עבריינים מן הכביש, עליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו חובה חשובה היא. אכן שיקולים אלה ראוי שיקבלו ביטוי מלא בשלב גזירת העונש ככל שהעורר יורשע בעבירות המיוחסות לו. בשלב המעצר לעומת זאת שומה על בית המשפט לבחון ולאתר, ככל שניתן, דרך חלופית להשגת מטרת המעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה".
בית המשפט העליון חזר בהזדמנויות שונות על כך שרק במקרים נדירים וחריגים יורה בית משפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בעבירות תעבורה, הדברים מתייחסים למקרים בהם קיים חשש אמיתי שחלופת מעצר לא תספק תשובה הולמת להגנת הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם (ראה בש"פ 2465/05 סלימאן אלחמידי נ' מ"י (ניתן ביום 23/3/05, פורסם באתר ניבו).
5. בענייננו, ומבלי להקל ראש או לזלזל בחומרת עברו התעבורתי של המשיב, הרי עברו בתחום זה אינו מן החמורים. בנוסף זו פעם הראשונה בה נתפס העורר בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, לכן נראה כי חרף חומרת העבירות המיוחסות לעורר, שומה על בית המשפט לבחון ולאתר, ככל שניתן, דרך חלופית להשגת מטרת המעצר שפגיעתה בחירותו של העורר פחותה.