1. בשעות הבוקר המוקדמות של יום שבת 16.7.05, אירעה תאונת דרכים, בה פגע אוטובוס, נהוג בידי המשיב, באופניים ורכב פרטי, אשר נסעו בנתיב הימני בכביש מספר 65 ("כביש הסרגל") בקטע שבין צומת התענכים לצומת מגידו. כתוצאה מן הפגיעה נהרג רוכב האופניים בו במקום, ואילו נהג המכונית הפרטית נפצע.
2. בגין אירוע התאונה האמור, הוגש כנגד המשיב כתב אישום, בו הוא הואשם בעבירה של הריגה - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין תשל"ז-1977, וכן בעבירות הבאות:
מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, עבירה לפי סעיף 238(1) לחוק העונשין הנ"ל.
נהיגה בקלות ראש שגרמה לנזק לאדם ולרכוש, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38 (2) ו-(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961.
מהירות מופרזת, עבירה לפי תקנת 54 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וסעיף 68 לפקודת התעבורה הנ"ל.
3. נסיבות העבירה מפורטות בסעיף 3 לכתב האישום כדלקמן:
"הנאשם נהג את האוטובוס בפזיזות בכך שנסע במהירות מופרזת, ולמרות שהבחין ממרחק של מאות מטרים בהימצאותם של רוכב אופניים ושל השברולט בעת שנסעו לפניו על הכביש ועל נתיב נסיעתו, הוא לא הפחית את מהירות נסיעתו, לא התרכז בנהיגה ובמכלול הנסיבות שבכביש, לא נקט אמצעים הנדרשים למניעת תאונה ואף עסק בהעברת תחנות במכשיר הרדיו המותקן באוטובוס ועקב כך ניתן קשר עין עם הנעשה בכביש ולא נתן תשומת לב לנהיגת האוטובוס.
במצב זה, בקילומטר 37.7 של הכביש, איבד הנאשם את השליטה באוטובוס. האוטובוס פגע עם חלקו הקדמי שמאלי במנוח ובאופניים ובהמשך גם פגע האוטובוס עם חזיתו בחלקו האחורי של השברולט (להלן:"התאונה")."
4. במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה זו שלפני, ובה מבקשת התביעה לפסול את המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה בהתאם להוראות סעיפים 45 (א) ו- 46 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961.
5. באת כח התביעה פירטה בבקשה את חומר הראיות להוכחת אשמתו של המשיב, הכולל את הודאותיו, מהן הוא חזר מאוחר יותר, הודעת נהג המכונית הפרטית המעורבת, וכן דוחות וממצאים אובייקטיביים שנאספו בזירת התאונה.
לשיטת באת כח התביעה, מעשיו החמורים של המשיב מצביעים על המסוכנות הנובעת ממנו לציבור עוברי הדרך, שעה שהוא אוחז בהגה. על כן, על בית המשפט להגן על הציבור מפניו, על דרך של פסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. למשיב אף עבר מכביד של 22 הרשעות בעבירות תעבורה קודמות - אשר חלקן חמורות, ואשר יש בהן כדי להעיד על מסוכנותו שעה שהינו אוחז בהגה.
6. מנגד, מתמקד הסניגור בטענה כי האחריות לתאונה נופלת על שכמם של רוכב האופניים המנוח, והנהג המלווה, אשר נסעו שניהם בתוך נתיב נסיעה בכביש מהיר, בו המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש, תוך נסיעה במהירות איטית, הגורמת הפרעה לתנועה, בעשותם בדרך שימוש, שאינו השימוש הרגיל בה. התנהלותם זו של השניים היתה בניגוד להוראת תקנות התעבורה.
תקנה 33(ב) הקובעת:
"(ב) עובר דרך ישתמש בדרך או בקטע ממנה בהתאם לשימוש הרגיל והמתוכנן של הדרך, לרבות השימוש והציות למיתקני הדרך שהוצבו או סומנו גם אם מיתקנים אלה ניזוקו או נפרצו ואינם מונעים אותה שעה את המעבר והשימוש בדרך."
תקנה 34 (ב), המתייחסת לרוכב אופניים קובעת:
"(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רוכב אופנים ישתמש בצדו הימני הקיצוני של הכביש אף אם הוא כביש שבו הוקצה נתיב לתחבורה ציבורית."
ואילו תקנה 38(ב) קובעת:
"(ב) הנוהג ברכב שאינו מנועי, וכן בטרקטור וברכב איטי, חייב להימין ולנסוע בשולי הדרך אם הדבר דרוש ואפשר כדי לתת מעבר לתנועה שמאחוריו. "
הסניגור המלומד מנתח את חומר הראיות, ובמיוחד את הודעותיו של נהג המכונית הפרטית, ששימש כמדריך הרכיבה של המנוח - מר נתנאל ים. מראיות אלה עולה כי אכן השניים נהגו שלא בשולי הכביש ולא בצידו הימני-קיצוני של הנתיב הימני, במהירות 40 קמ"ש. על כן, ביצעו השניים במעשיהם אלה עבירות על תקנות התעבורה, והיוו גורם חריג ומסוכן בכביש, וזאת תוך שהם נוהגים מבלי להשמר ממשתמשי הדרך האחרים.
לגבי מסוכנותו של המשיב, טוען הסניגור כי הינו נוהג זה כבר 13 שנה, מתוכם 11 שנה על אוטובוס. רישומיו הפלילים אינם משקפים עבירות חמורות, המעידות על מסוכנות.