1. בפניי בקשה לחישוב תקופת הפסילה, אשר הוטלה על המבקש בע"פ 1341/06.
2. ביום 06/09/06 נגזר דינו של המבקש ע"י ביהמ"ש קמא בת.פ. 1002/06 והוטל עליו, בין היתר, 8 חודשי פסילה בפועל שמניינם יתחיל מיום 23/3/06, כמו כן נקבע כי מתקופת הפסילה בפועל שהוטלה, תנוכה הפסילה המנהלית בת 30 יום.
3. ביום 28/01/07 קיבל בית משפט זה את הערעור שהגישה המשיבה על גזר דינו של בית משפט קמא, על פיו רכיב הפסילה בפועל הועמד על 14 חודשים. יתר מרכיבי גזר הדין נשארו על כנם.
4. המבקש טען כי, הובהר לו ע"י מזכירות ביהמ"ש כי חישוב תקופת הפסילה שהוטלה עליו בערעור עומד על 14 חודשים, כאשר כביכול רשיון הנהיגה הופקד אך ביום 11/2/07. המבקש טען כי, תקופת הפסילה לא חושבה כראוי, שכן, נוצר מצב לפיו כאילו לא הפקיד את רשיונו בפעם הראשונה ביום 23/03/06, לכן הוא עותר כי ביהמ"ש יורה על חישוב תקופת הפסילה של 14 חודשים, תוך ניכוי תקופת ימי הפסילה החל מיום 23/3/06 ובניכוי הפסילה המנהלית בת 30 יום.
מנגד, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה- כפי שהיא מוצגת- ולקבוע כי הזמן הנוסף של עונש הפסילה בפועל כפי שהוטל בפסק הדין מיום 28/1/07 יחול מיום הפקדת הרשיון, קרי מיום 11/02/07.
5. תקנה 557 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 קובעת:
"(א) הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר תוקף אותה שעה".
תקנה זו יש לקרוא יחד עם סע' 42 (ג) לפקודת התעבורה שקובע את חישוב תקופת הפסילה, וכן מתי תחל התקופה ואיזה תקופה לא תובא במניין:
"(א) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה".
לפיכך, ולאור סע' זה, מי שלא מסר את רשיונו לרשות שנקבעה לכך בתקנות, לא תובא במניין תקופת הפסילה, כל התקופה שקדמה ליום מסירת הרשיון.
תקנה 556 (א) לתקנות התעבורה קובעת כי:
"נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון, אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט".
לעניין זה קבעה כב' השופטת (כתוארה דאז) שטרסברג- כהן ברע"פ 9237/99
רונן מאיר נ. מ"י, פ"ד נד (2) 481, בעמ' 485 - 489:
"חובת המצאת הרשיון חלה כאמור, בין שהרשיון בתוקף בעת שנגזר דינו של בעליו לפסילת רשיון ובין שרשיונו אינו בר תוקף אותה עת. מירוץ תקופת הפסילה בשני המקרים יחל עם מסירת הרשיון כפי שמורה הדין, ענייננו נכנס למסגרת זו בין שטענת המבקש שתוקף רשיונו פקע נכונה, ובין שלאו, בשני המקרים כל התקופה מאז גזר הדין ועד שיפקיד את הרשיון, לא באה במניין תקופת הפסילה, ואם הוא נוהג במהלך אותה תקופה, נוהג הוא ללא רשיון, ורק משהפקידנו יחל מירוץ שלושת חודשי הפסילה שנגזרו עליו".
עולה מהאמור, כי על הנהג שרשיונו נפסל, מוטל לנקוט בצעדים אקטיביים בכדי שיחל מניין ימי הפסילה, כגון הפקדת הרשיון או מתן תצהיר בנסיבות מסויימות.
6. בענייננו, המבקש הפקיד רשיונו בפעם הראשונה ביום 23/3/06 לפי החלטת ביהמ"ש קמא וכעולה מאישור ממשרד הרישוי אשר צורף לתגובת המשיבה. באותו יום התחיל מניין ימי הפסילה, ומאחר שבימ"ש קמא הטיל עליו 8 חודשי פסילה בפועל בניכוי הפסילה המנהלית בת 30 יום, כך שלפי גזר הדין של ביהמ"ש קמא, תקופת הפסילה בפועל מסתיימת ב- 23/10/06. אולם בעקבות הערעור אשר הגישה המשיבה הוטל על המבקש 14 חודשי פסילה בפועל במקום 8 חודשים, כך שעל המבקש היה לרצות עונש פסילה בפועל לתקופה של 6 חודשים נוספים לאלה שכבר ריצה בעקבות גזר הדין של ביהמ"ש קמא.
כעולה מתעודת עובד ציבור של משרד הרישוי אשר צורפה לתגובת המשיבה, הרי ביום 30/10/06 הודפס למבקש רשיון זמני עד 30/4/07 כשהסיבה, חידוש עם תום שלילה, וביום 31/10/06 שילם המבקש את אגרת חידוש הרישיון. לכן, ומאחר והמבקש הפקיד את רשיונו בפעם השניה רק ביום 11/2/07, הרי תקופת הפסילה בפועל הנוספת של 6 חודשים, מתחילה ביום הפקדת הרשיון, קרי ביום 11/02/07 ומסתיימת ביום 11/8/07.
7. אשר על כן ולאור האמור לעיל, הנני קובע כי מניין תקופת הפסילה בפועל הנוספת של 6 חודשים, אשר הוטלה על המבקש בערעור מיום 28/01/07, תחול מיום 11/02/07, שהוא מועד הפקדת הרשיון בפעם השניה ומסתיימת ביום 11/8/07.
54678313