א. העורר, בן 45 הסובל מהפרעת אישיות, הואשם בבית משפט השלום בבאר-שבע (ת.פ. 3565/07) בשני אישומים. באחד מיוחסות לו "פציעה בנסיבות מחמירות" ו"איומים", ובשני "תקיפה סתם" ו"איומים", והתביעה ביקשה את מעצרו עד לתום ההליכים (ב"ש 8314/07).
ב. העבירות שבאישום הראשון בוצעו, כך נטען, ב 23.9.07 והעבירות שבאישום השני בוצעו, לפי הטענה, ב 29.8.07 .
ג. ביום 29.8.07 התלוננה שכנתו של העורר כי הוא איים עליה ודחף אותה, על רקע חשדו כי היא היתה מעורבת בהרעלת כלביו, שהביאה למותם.
בעקבות התלונה, נחקר העורר במשטרה כחשוד ב"תקיפה סתם" וב"איומים". בתגובה לחשדות אלו מסר העורר לחוקר דברים מבולבלים, שאינם קשורים לחשדות המיוחסים לו. והוא נלקח לבדיקה פסיכיאטרית.
ד. במכתב המסכם של ד"ר פז מרינה מבית החולים הפסיכיאטרי בבאר-שבע, שבדקה את העורר, נכתב כי העורר מוכר למערכת הפסיכיאטרית כבעל הפרעת אישיות אשר אושפז בעבר על פי צו הסתכלות וחווה בעבר מצב פסיכוטי.
בזמן בדיקתו, לא מצאה הרופאה עדות למצב פסיכוטי ולמרות שבשיחה אתו היו לו אמירות שנשמעו כמחשבות שווא, הרי שהתרשמותה היתה כי "שיפוטו שמור", ובוחן המציאות שלו תקין, הוא שולל כוונות לפגוע בעצמו ובזולתו והוא מבדיל בין טוב לרע, מותר לאסור.
ה. בתום הבדיקה, שחררה המשטרה את העורר לביתו, ללא כל ערבות וללא שהוטלו עליו הגבלות כלשהן.
ו. ביום 23.9.07 התלונן אביה של אחת משכנות העורר, כי באותו יום הגיעה אליו בתו וסיפרה לו כי כלביו של העורר מפחידים את בתה בת ה 14 המבקשת להיכנס לבניין המגורים בו הן גרות. הוא הגיע מיד אל ביתו של העורר, פנה אל הדלת ודפק עליה, ארוכות. הוא קרא לעורר שיצא החוצה על מנת לדבר אתו על כלביו. כדבריו במשטרה:"אני צועק דני בוא תצא החוצה אנחנו מדברים. מה אתה מלך פה".
ז. כאן המקום לציין כי על פי תיאורו של המתלונן את השתלשלות הדברים, נראה כי הבעיה אותה הוא נקרא לפתור, לאמור, סיוע לנכדתו שחששה מכלבי העורר, כבר לא היתה בעת שהוא ניגש אל דלת ביתו של העורר.
ח. משהעורר לא התייחס לדפיקותיו וקריאותיו, עבר הוא אל חלון ביתו של העורר בשביל לקרוא לו, ואז פתח העורר את החלון וירה לעברו, מספר כדוריות פלסטיק שפגעו בסנטרו ובחזהו וגרמו לו לפגיעות שטחיות.
ט. על רקע אירוע זה הוגש נגד העורר כתב האישום, בו נכלל גם האירוע מיום 29.8.07 והתביעה, כאמור, ביקשה לעצרו עד תום ההליכים.
י. כתב האישום מייחס לעורר עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. המושג "פצע" מוגדר בסעיף 34 כד' לחוק העונשין כ"חתך או דקירה המבתרים או בוקעים כל קרום חיצוני של הגוף..."
בתצלומי המתלונן המצויים בתיק החקירה, נראה כי כדורוני הפלסטיק שפגעו בגופו, אמנם הותירו בו סימנים שטחיים, אך אין זה ברור כי ניתן להגדיר פגיעות אלה כ"חתך או דקירה המבתרים או בוקעים קרום..", העולות כדי "פציעה".
י"א. ה"נסיבות המחמירות" יוחסו לעורר על רקע הטענה כי בזמן ביצוע העבירה (הפציעה), הוא נשא "נשק קר" (אקדח הפלסטיק).
בית המשפט לא דן והוא אינו קובע כי אמנם אקדח הפלסטיק המדובר הינו "נשק קר". אין זה דבר ברור מאליו.
י"ב. בכתב האישום יוחסה לעורר גם עבירת "איומים" כלפי המתלונן ובתו. עיון בשתי אמרותיו של המתלונן ובעימות שנערך בינו לבין העורר, מעלה כי באף אחת מהזדמנויות אלה אין המתלונן מעלה טענה כאילו העורר איים עליו בדרך כלשהי.
למרות שעל פי הנטען בכתב האישום, העורר אמר את דברי האיום בזמן שהמתלונן עמד מול דלת ביתו ודפק עליה, כך שסביר להניח שאם אכן העורר איים באותה עת, היה המתלונן שומע זאת.
היחידה המעידה על דברי האיום הנטען, הינה בתו של המתלונן.
י"ג. התביעה טענה כי כנגד העורר קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב), על רקע
חומרת מעשיו של העורר, המלמדת על מסוכנותו וכי קיימת כנגדו גם חזקת מסוכנות, על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) באשר המדובר בעבירת אלימות שבוצעה באמצעות
נשק קר.