כללי
1. בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 4.9.06 (בש 2961/06), במסגרתה הוריתי, כי המבקש ייעצר עד תום ההליכים. לטענת המבקש, שינוי הנסיבות והזמן שחלף מאז ניתנה ההחלטה הקודמת, מצדיקים כי המבקש ישוחרר לחלופת מעצר.
ביום 25.4.07 שמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, וכעת מונחים בפניי גם חומר הראיות, המוצגים והפרוטוקולים בתיק העיקרי.
הרקע
2. ביום 4.8.06 נעצר המבקש לחקירה במשטרה, ומיום 5.8.06 הוארך מעצרו כמה פעמים. ביום 21.8.06 הוגש נגד המבקש כתב אישום, וביום 4.9.06 הוריתי, כאמור, כי המבקש ייעצר עד תום ההליכים. ערר על ההחלטה נדחה.
3. עיקריו של כתב האישום הם אלה: איוב עבדאללה (להלן: "איוב") הוא גיסו של יוסף אחמד שקור (להלן: "יוסף"), הנאשם הנוסף בתיק זה. איוב הוא חייל בצה"ל, והחזיק ברשותו כלי נשק מסוג גלילון. בתאריך 29.7.06 ערך יוסף היכרות בין איוב לבין המבקש, והאחרונים סיכמו ביניהם, בסיועו של יוסף, כי איוב ימכור למבקש את הנשק תמורת 10,000 ש"ח. היה זה בביתו של יוסף בכפר סמיע. איוב נסע לביתו בכפר כיסרא וסיפק למבקש, בביתו שבסמיע, את הנשק. המבקש מסר תחילה 1,000 ש"ח לאיוב, בנוכחותו של יוסף, ומתוכם ניתנו ליוסף 400 ש"ח עבור מכירת הנשק. לאחר מכן, בביתו של המבקש, השלים המבקש את התשלום לאיוב, היינו שילם לו 9,000 ש"ח נוספים, שמתוכם העביר איוב ליוסף 500 ש"ח במזומן. למחרת, 30.7.06, מסר איוב ליוסף 1,000 ש"ח נוספים עבור חלקו במכירת הנשק.
לאחר מכן, במועד סמוך, שאיננו ידוע במדויק, העביר המבקש את הנשק לאדם אחר, ועד היום לא נמצא הנשק.
בחלקו השני של כתב האישום מתואר, כי לג'מיל עבדאללה, אביו של איוב (להלן: "ג'מיל"), נודע כי בנו מכר את הנשק למבקש. בהמשך לכך, הגיע יחד עם יוסף לביתו של המבקש, ואז הציע המבקש - והשאר קיבלו זאת - לביים את "חטיפת" נשקו של איוב. כך אכן נעשה. בלילה שבין 3.8.06-4.8.06 הסיעו יוסף וג'מיל את איוב לצומת הסמוך לכפר ראמה. איוב ירד מהרכב, קרע את חולצתו, והתיז בעיניו גז מדמיע שאותו נתן לו יוסף לפי הנחיית המבקש. כשהגיע למקום חייל אחר, סיפר לו איוב כי הותקף ע"י שניים, וכי נשקו נחטף ממנו.
4. המבקש ויוסף הואשמו בעבירות שונות, שעניינן עבירות בנשק וקשירת קשר לעבירות בנשק, בידוי ראיות ושיבוש מהלכי משפט. איוב הועמד לדין בנפרד בבית דין צבאי, הודה, במסגרת הסדר טיעון, במעורבותו באירוע, ועונשו נגזר.
5. הוריתי בזמנו על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לאחר ששוכנעתי כי קיימת במקרה זה עילת מעצר, הן בשל מסוכנות המבקש והן בשל החשש לשיבוש הליכי משפט, וכן כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות.
6. ראוי לציין, כי בינתיים תוקן כתב האישום בעניינו של יוסף. הוא הורשע לפי הודאתו ונגזר דינו.
טיעוני הצדדים
7. לטענת העורר, מאז ההחלטה הקודמת בעניינו של המבקש חל "כרסום" ניכר בראיות התביעה, נוכח העובדה ששני עדים מרכזיים חזרו בהם, במהלך עדותם בבית המשפט, מגרסתם המפלילה. העד יוסף, אשר העיד ביום 19.3.07 במסגרת פרשת התביעה, חזר בו מגרסתו, וטען, בין היתר, כי שיקר בחקירותיו והודה בדברים שאינם נכונים, משום שהופעל עליו לחץ. לגרסתו, הנשק נגנב מביתו של איוב, כך שהמבקש לא קנה נשק מאיוב ואינו קשור גם ל"סיפור החטיפה".
גם איוב חזר בו, ביום 1.4.07, מגרסתו המפלילה, וטען, בין השאר, כי נשקו נגנב מהבית, וכי הוא כלל לא מכר נשק למבקש. כמו כן מסר, כי המבקש אינו קשור ל"סיפור החטיפה". שני העדים טענו, כי הם תכננו ביניהם להפליל את המבקש בשל חשד ליחסים אסורים עם אחותו של איוב, כאשר יוסף עשה זאת בעקבות לחצים שג'מיל הפעיל עליו, אחרת יפגע באחותו של יוסף הנשואה לאיוב ויגרום לגירושיה.
המבקש ביקש להדגיש, כי עדים אלה מסרו גירסה זהה, על אף שקיימת הפרדה פיסית מלאה ביניהם מיום מעצרם.
לטענת המבקש, בנסיבות אלה, לאור היחלשותן של ראיות התביעה, יש כדי להצדיק את שחרור המבקש לחלופת מעצר.
8. לטענת המשיבה, הכרסום בראיות התביעה אינו כרסום של ממש, כי אם "כרסום של עדים עוינים". המשיבה הפנתה לכך שביום עדותו של יוסף, הובאו המבקש ויוסף יחד לאולם בית המשפט כשהם גם אזוקים האחד לשני, ומטבע הדברים יכלו להחליף ביניהם דברים (עמ' 73 לפרוט'). לאחר מכן הפך יוסף לעד עוין. המשיבה הזכירה, כי בחקירותיו של יוסף במשטרה מסר יוסף, כי הוא מפחד מהמבקש (בבית המשפט טען כי אינו מפחד ואין לו כל סיבה לחשוש). על כן ברור, לטענת המשיבה, כי השינוי בעדותו של יוסף נבע מחששו מהמבקש.
המשיבה הביעה תמיהה גם באשר לטעם שסיפק יוסף לכך שמסר גירסה שקרית במשטרה. בהקשר זה טען העד בבית המשפט, כי ג'מיל הפעיל עליו לחץ למסור את הגירסה המפלילה, שאם לא כן הוא יגרום לכך שאחותו של יוסף תגורש. ואולם, עולה תמיהה הכיצד כעת אין הוא חושש עוד לאחותו? טוענת המשיבה, כי לא ניתן לתת לכך כל הסבר הגיוני.
תמיהה נוספת שהעלתה ב"כ המשיבה היא, הכיצד יוסף אשר הודה במעורבותו בתיק זה, ואף נשלח לקבלת תסקיר בעניינו, לא ביקש בשום שלב, על אף שהיו לו כמה וכמה הזדמנויות, לחזור בו מהדברים שמסר, ואף לא ביקש לערער על הרשעתו.
גם באשר לעד העוין השני, איוב, שהודה אף הוא במעורבותו, ונשפט על כך, מציינת המשיבה, כי לא הייתה כל בקשה מצידו לחזור בו מדברים שמסר - עד למועד עדותו בבית המשפט בתיק זה.
עוד נטען, כי ג'מיל דבק בגרסתו המפלילה גם בעת עדותו בבית המשפט.
באשר לזמן שחלף טוענת המשיבה, כי המשפט התנהל עד כה באופן יעיל, והוא מתקרב לסיום.
דיון