החלטה בתיק בש 21540/05

1.      המדינה עותרת לעצור את ארבעת המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם. החוט המקשר ביניהם הינו האישום השני לפיו, ארבעתם קשרו קשר לפגוע בחן קדוש (להלן: "המתלונן").

כתב האישום מורכב מארבעה אישומים. עפ"י האישום הראשון, משיב 1 היה בקשר רומנטי עם מירי כהן. השניים נפרדו זה מזו. המתלונן הכיר את כהן במהלך שנת 2004 ונוצר ביניהם קשר רומנטי שנותק מעט לפני האירועים בכתב האישום. משיב 3 ביחד עם אחרים פנה למתלונן במהלך מאי 2005 ודרש מהמתלונן שישלם סך של 10,000 ש"ח אם רצונו להמשיך לצאת עם כהן. המתלונן סירב לשלם. בגין מעשה זה הואשם משיב 3 בעבירה של סחיטה באיומים.

עפ"י האישום השני, ב- 1.9.05, נסעו ארבעת המשיבים ברכב יחד עם נהג שזהותו אינה ידועה למאשימה. במהלך הנסיעה הבחינו במתלונן שנסע ברכב יחד עם אשתו ושני ילדיהם. רכב המשיבים ביצע פניית פרסה ונעצר. משיבים 2 ו- 3 ירדו במהירות מהרכב ורצו לעבר רכבו של המתלונן וניסו לפתוח את דלתותיו. בשלב זה, משיב 2 שלף אקדח בכוונה לפגוע במתלונן ולגרום לו חבלה חמורה. המתלונן לחץ על דוושת הגז ונסע במהירות לתוך הצומת. משיבים 2 ו- 3 חזרו לרכב והמשיכו לרדוף אחרי המתלונן תוך כדי צפירות והבהובים. המתלונן הגיע לביתו. נאשמים 2 ו- 3 יצאו מהרכב ורצו אחריו. משיב 2 השיג את המתלונן בפתח ביתו אך המתלונן הצליח להכנס פנימה ולסגור את דלת הבית. משיבים 2 ו- 3 המתינו מחוץ לבית ובעודם ניגשים לרכב בו נותרו האישה והילדים, יצאה אמו של המתלונן והם נמלטו מהמקום. בגין מעשים אלו, הואשמו המשיבים בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק, חבלה בכוונה מחמירה ומעשה פזיזות ורשלנות בנהיגה.

עפ"י האישום השלישי, ב- 14.9.05, נהג משיב 2 ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. האישום הרביעי מייחס למשיב 1 עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בעת שהגיעו אנשי המשטרה לעצרו.

2. המשיבים התמקדו בסוגיית קיומן של ראיות לכאורה. נטען שהמניע שנסוב סביב הקשר עם מירי כהן לא הוכח ואינו הגיוני בנסיבות העניין. סניגורו של משיב 1 טען שאין כל רקע קודם בין מרשו לבין המתלונן. הזיהוי של המתלונן לפיו משיב 1 ישב במושב האחורי בין שני משיבים נוספים, אינו בעל משקל. זאת הואיל וסיפור המעשה כפי שתואר ע"י המתלונן - לרבות זמן וכיווני דרך של הרכבים - לא איפשר הזדמנות סבירה לזהות את אותו אדם. לדברי הסניגור, לא נערך כל ניסוי בכדי לבדוק אם זיהוי כזה אפשרי. עוד טוענים הסניגורים שגם עפ"י גירסת המדינה, משיבים 1 ו- 4 ישבו ברכב ולא היו פעילים בשטח.

העד העיקרי של התביעה הינו המתלונן. הוא תיאר את העובדות המפורטות באישום הראשון והשני וכן מסר שראה את המשיבים וזיהה אותם. המתלונן מסר את שמותיהם של המשיבים 1 עד 3. ביחס למשיב 4, מסר המתלונן שאינו זוכר את שמו אך מכיר אותו. בהגיעו למשטרה כשהוצגו בפניו תמונות, זיהה המתלונן את משיב 4 כמעורב בפרשה ומיוזמתו רשם את שמו. הסניגורים מסתייגים מהזיהוי על סמך עדותם של אשת המתלונן וחברו. אשת המתלונן מסרה בתחילה שהמשיבים היו רעולי פנים. אולם בהמשך, חזרה בה אשת המתלונן מגירסה זו והסבירה שפני המשיבים היו חשופים ולא תיארה את המצב כאשורו מתוך פחד. המתלונן מסר שהוא ביקש מאשתו לומר בשלב ראשון שהמעורבים היו רעולי פנים. חברו של המתלונן מסר שהמתלונן אמר לו מיד לאחר המקרה שהמשיבים היו רעולי פנים. טענה נוספים של הסניגורים הינה שנערך מסדר זיהוי תמונות במשטרה מבלי שהוזמנו הסניגורים.

באי כח המשיבים אכן מצביעים על קשיים בתמונה הראייתית המצטיירת ועל סוגיות שתמשוכנה את תשומת הלב בשלב הראיות. יחד עם זאת, המדינה הצביעה על קיומן של ראיות לכאורה. המתלונן ואשתו מתארים את מעשה המרדף, זיהויו של המתלונן, אכן זיהוי הוא. טענת הסניגורים בדבר קיומו של פגם בעריכת מסדר התמונות מאבדת מכוחה לנוכח ההיכרות הקודמת בין המתלונן לבין כל אחד מהמשיבים. אין לשלול, בשלב המעצר, זיהוי שלא בהזדמנות הראשונה על ידי אלה - המתלונן ואשתו במקרה דנא - שלכאורה נפלו קורבן למעשה בריונות. הסיבה לשיפור הזכרון על ידי העד המזהה או מעבר מעמדה של "איני יודע" או "אינני יכול לזהות" לעמדה של "אדם מסויים הינו מבצע הפשע", עשוייה לנבוע משיקולי פחד או חשש מההשלכות של חשיפת האמת. אין בכך להתעלם מהקשיים בתהליך הזיהוי אך כאמור, המתלונן מכיר כל אחד מהמשיבים והאירוע באישום השני התרחש לאור יום.

ראייה נוספת עליה מתבססת התביעה הינה בדיקת איכוני הטלפונים הניידים של המשיבים. הסניגורים בעמל רב ניסו לשכנע שראיות אלה מוכיחות שהמשיבים לא היו ביחד בזמנים הרלוונטיים. ברם, אין לשכוח שמדובר ברכב נוסע ושלא כל המשיבים השתמשו בטלפון הנייד באותה שנייה. במצב זה, פער של שניות יכול לשנות במעט את אתר הטלפון הנייד והמחזיק בו, כאשר ממילא תיאור המיקום אינו ברחוב או בית מסויים אלא על פי רדיוס עם הגדרת גבולות מסויימת ובטווח של שכונות. שוב, ניתן להניח שסוגייה זו תלובן במהלך שמיעת הראיות. לצורך בחינת הראיות בשלב זה, הייתי מפנה למפת העיר באר-שבע שצורפה לתיק החקירה עם הסימונים של המקומות הרלוונטיים. עולה שעסקינן בשטח מצומצם ביחס לאתרי הטלפונים הניידים על רקע תיאור המתלונן.

התשתית הראייתית כוללת בתוכה ראיות לכאורה לאישום הראשון והשני אך ראיות אלה אינן עומדות במלוא עוצמתן. על כן, יש חשיבות לבדיקת ראיות ההגנה. ככלל, המשיבים שמרו - מי פחות או מי יותר - על זכות השתיקה. זכות זו כשמה כן היא. אך רשאית התביעה לדרוש שביהמ"ש יסיק מסקנה מפלילה ממימוש הזכות. נוסף על כן, טענת משיב 4 שאינו בקירבה עם משיב 1 וטענת משיב 3 שלא מסתובב עם משיב 2, אינן מתיישבות עם בדיקות פלטי שיחות נכנסות ויוצאות של הטלפונים הניידים הרלוונטיים. עניין זה מוסיף משקל מסויים לראיות התביעה. הסניגורים טוענים שמרשיהם נחקרו על עבירה של ניסיון לרצח אחיו של המתלונן. התובעת הסבירה שהמדינה אינה טוענת בתיק זה שלמשיבים קשר לעבירה זו. אך לנוכח סמיכות המקרים - כרבע שעה - בין סיפור המעשה באישום השני ופרשת הירי של אחי המתלונן, נחקרו המשיבים על אירועי האישום השני תחת אזהרה לביצוע העבירה בפרשה האחרת. כך או כך, אין טענה שהמשיבים לא נחקרו בכל הקשור לאישום השני בכתב אישום זה ועל כן, אי מסירת גירסה פועלת כנגדם. אי מסירת גירסה ע"י משיבים 1 ו- 4 הינה מענה לטענה שגם עפ"י גירסת המתלונן, משיבים אלה לא יצאו מהרכב בזמן האירוע. לכאורה, הם נסעו ברכב והיו חלק מקבוצת התוקפים. נוכחות כשלעצמה אינה מהווה עבירה אך זאת כאשר מדובר בנוכחות תמימה ואקראית במקום בו מתבצע פשע. לכאורה, המשיבים היו במקום וחלק מהתכנית. אי מסירת גירסה על ידם, מחזקת את ההנחה הנסיבתית שהם לא נכחו במקום באקראי.

3. המסקנה היא כאמור, שהתביעה הצביעה על קיומן של ראיות לכאורה. אף אם עוצמת הראיות אינה מלאה, הסכנה הנשקפת מכל אחד מהמשיבים ברורה. המדובר ברדיפה אחר אזרח לאור יום תוך שליפת אקדח ע"י אחד מהמשיבים. התנהגות כזו מלמדת על נכונות והתעקשות להשיג את המטרה מבלי שהחוק מהווה כל תמרור עצור. לכל המשיבים הרשעות קודמות מסוגים שונים (ראה הפירוט בסעיפים 5 - 8 לבקשת המדינה). קיים יחס גומלין בין חומרת המסוכנות לבין הדרישה לפיקוח באיכות גבוהה.

כל אחד מהמשיבים הציע חלופה למעצר בית. משיבים 2-4, הציעו כל אחד את אמו כמפקחת. התרשמתי שערבות אלה חפצות מאוד שבניהן לא ימשיכו לשהות במעצר אך התרשמתי שהן אינן גורם סמכותי כנדרש. משיב 1 הציע חבר של אביו לפקח עליו. אודה שאיכותו כמפקח עולה בעיני על הערבות האחרות שהוצעו ע"י המשיבים האחרים. אך גם לגביו מסופקני אם ביכולתו להשיג את מטרת המעצר לנוכח המעשים הלכאוריים המיוחסים למשיב 1. התמונה הראייתית מלמדת על קשירת קשר בין ארבעת המשיבים לפגוע במתלונן בצורה אלימה. לכאורה היתה קיימת נכונות להוציא את התכנית לפועל גם לאור יום בשכונת מגורים הומה אדם בשעה 17:00 אחר הצהריים, בטרם כלתה רגל מן השוק. הסכנה ברורה ורבה.

סוף דבר, הנני נעתר לבקשה ומורה על מעצרם של ארבעת המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם.

ניתנה היום כ"ח בתשרי, תשס"ו (31 באוקטובר 2005) במעמד הצדדים.

021540/05בש 055 ציונה