(
נגד המשיבים 1 ו- 2)
1. נגד המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע עבירה לפי ס' 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, החזקת רכוש גנוב עבירה לפי ס' 413 לחוק הנ"ל, שימוש במסמך מזוייף עבירה לפי ס' 420 סיפא לחוק הנ"ל ועבירה של סחיטה באיומים עבירה לפי ס' 428 לחוק הנ"ל. (למשיב 1 מיוחסות 3 עבירות של סחיטה באיומים ולמשיב 2, 4 עבירות של סחיטה באיומים). כן מיוחסת למשיבים עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סע' 244 לחוק הנ"ל, הדחה בחקירה עבירה לפי ס' 245 (א) לחוק הנ"ל. בנוסף מיוחסת למשיב 1 גם עבירה של החזקת סכין עבירה לפי ס' 186 (א) לחוק הנ"ל.
כתב האישום, אף כי הופרד לאישומים מספר של עבירות סחיטה באיומים, נוגע לאותה פרשה.
2. העובדות הרלבנטיות לענינינו על פי כתב האישום הן כדלקמן:
המשיבים אב ובנו, הם בעלי משרד העוסק בין היתר בנכיון שיקים. שיקים של המתלונן הגיעו לידי המשיבים במסגרת נכיון שיקים שבוצע על ידם. מספר שיקים לא כובדו ולכן פנו המשיבים למתלונן על מנת שיכבד את השיקים. רק עם פניית המשיבים התברר למתלונן שנגנבו מספר שיקים מפנקסי שיקים שהחזיק ברכבו, לכן ביטל אותם והגיש תלונה במשטרה.
טרם גילה המתלונן את הגניבה וללא קשר אליה, התקשר המשיב 2 למתלונן וביקש אישור לנכיון מספר שיקים לפקודת שאוגי, המתלונן אישר את השיקים.
3. עפ"י כתב האישום קשרו המשיבים לסחוט המתלונן ולדרוש ממנו סך של כ- 280,000 ש"ח, הסכום הכולל שנרשם בשיקים הגנובים.
המשיבים ניסו להפקיד שניים מהשיקים הגנובים, שהגיע מועד פרעונם, של 20,000 ש"ח ו- 5,000 ש"ח אולם אלה לא כובדו על ידי הבנק. (אף כי בכתב האישום צויין שהשיק של 5000 ש"ח הוא אחד מהשיקים הגנובים, התברר שהוא אינו נמנה עם רשימת השיקים הגנובים, כפי שאישר המתלונן בחקירתו, ושיק זה חזר א.כ.מ. ולא כי בוטל). משלא כובדו השיקים פנו המשיבים שוב ושוב למתלונן שיפרע אותם, הגיעו לביתו מספר פעמים יחד עם אחרים ואיימו על המתלונן הן ישירות והן באמצעות אחרים, באמרם שזה יעלה לו ביוקר; אם ברצונו לראות את נכדיו וניניו כדאי לו "לסגור את הסיפור איתם": עליו לחשוב על משפחתו; כי יוציאו לו את העיניים; כדאי לו לשלם אחרת זה לא יגמר בטוב. המשיב 1 הבהיר למתלונן בנוגע ליניב אוזן, שבא לביתו יחד עם המשיב 2, לדרוש את הכסף
"אלה ילדים שלא מאיימים אלה ילדים שמבצעים" ומסתובבים עם סוללה של עו"ד. המשיבים גם התקשרו לבית בנו של המתלונן ולעובד החברה, כדי להפחידם ולגרום לו לשלם את הכסף.
עוד נטען בכתב האישום כי במסגרת הקשר ניסה המשיב 3 לשכנע את שאוגי אבו עמר, תמורת תשלום של 20,000 ש"ח,שיאמר למתלונן בנוכחות המשיבים, שהוא שנתן לו השיקים הגנובים על מנת שיבצע נכיון שיקים עבורו.
4. ביהמ"ש השלום, כב' השופט ג. אמוראי, הורה על שחרורם של המשיבים בתנאים מגבילים
ומכאן הערר של המדינה (ערר 20617/08). מנגד הגישו המשיבים עררים בגין התנאים המגבילים והמכבידים שהושתו עליהם, משטוענים הם שיש כרסום של ממש בראיות, שיש בו כדי להורות על שחרורם בתנאים מקילים ביותר.
5. בביהמ"ש השלום הסכימו המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה אף כי טענו
"כי יש כרסום והוא בעוצמה מופחתת" (עמ' 8 פרוט' מיום 18.2.08).
המשיבים נעצרו ביום 20.1.08. הדיון התקיים ביום 31.1.08 ובדיון זה הורה ביהמ"ש על הגשת טיעונים בכתב. הצדדים אכן הגישו טיעונים מפורטים בכתב לגבי התשתית הראייתית אלא שכל שקבע ביהמ"ש, בהחלטתו מיום 18.2.08, בהתייחס לראיות, זה בצורה לקונית, שקיימת תשתית ראייתית לכאורה ללא פירוט כלשהו. לאור טיעוני המשיבים לכרסום של ממש בראיות, אין מנוס שערכאה זו תבחן את הראיות לגופן.
6. עיון בחומר החקירה מלמד שהתביעה סומכת יתדותיה על עדותו של המתלונן, אשת המתלונן, העד שאוגי אבו עמר ועל עדותו של עובד של המתלונן, גיא לוי, הפורשים כולם יחדיו את היריעה כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום. המשיבים עצמם מאשרים חלק מירבי של העובדות, הם מאשרים את הביקורים שערכו בביתו של המתלונן, את שיחות הטלפון הרבות אליו ונסיונותיהם להיפגש עמו. המשיב 1 מאשר חלק מאמרותיו, ככל ששיחתו הוקלטה ע"י המתלונן כמו לדוגמא
"אני לא מאיים עליך ולא כלום..... אני אומר לך שכדאי לך מחר לסגור את הסיפור. אתה הבנת אותי אני לא פונה אליך יותר" (קלטת ע.ק. 35/08, תמליל עמ' 12). כשנאמר לו שדבריו באו במהלך שיחה בה הופעל לחץ על המתלונן להגיע לפגישה והכל בטונים אגרסיביים, מסביר שלא היתה לו כל כוונה לאיים אלא כל הכוונה היתה לקבל את הכסף". (עדות 22.1.08 עמ' 4 ש' 100-108).
בהמשך מאשר שאמר
"שתוק יותר טוב לך ואל תדבר עליו. אלה ילדים שלא מאיימים אלה ילדים שמבצעים". לשאלה של המתלונן מה זה מבצעים עונה המשיב 1
"הם לא יודעים לאיים הם הולכים עם סוללה של עורכי דין" (עמ' 16).
בחקירתו מאשר דבריו אך מסביר
"הכוונה שלי היא שאלה ילדים טובים שלא מאיימים ממעמד גבוה שלא מסתבכים עם החוק" (עדות 22.1.08 ש' 11:19, עמ' 4 ש' 96-99).
בהמשך אותה עדות מסביר כי לא התכוון לאיים. כשנשאל כיצד אפשר להבין מהאמרה "
אלה לא מאיימים אלא מבצעים", שהתכוון שהם ילדים טובים, כפי ההסבר שנתן, עונה
"אולי נסחפתי ולא התכוונתי וככה הוא הבין את זה" (עמ' 6 ש' 155-160).
7. טענתם העיקרית של המשיבים שנעשה להם "תרגיל עוקץ" לפיו המתלונן שלח את שאוגי, שיבצע נכיון שיקים והיום במטרה להתחמק מהתשלום טוען שהשיקים גנובים. סומכים הם טענתם על העובדה שהמתלונן, רק בשלב מאוחר יותר מרחיב גרסתו וטוען כי נגנבו לו 6 שיקים, בעוד שבתחילה טען שנגנבו רק 4 שיקים, ואף אישר למשיב 2 שהשיקים טובים, אך בבוא עת הפרעון, טוען שהשיקים הם שיקים גנובים.
לא הייתי מייחסת, בשלב זה, חשיבות למספר השיקים הגנובים שנקב המתלונן, כמו גם לא לעובדה שהוא לא ידע לומר מה סכום השיקים, כיוון שלעדותו כל פעם גילה שחסרים לו שיקים. השיקים לא הופקדו בחשבונו ולכן לא יכול היה לדעת את סכום השיקים. (עדות 18.1.08 עמ' 2 ש' 22-24).