החלטה בתיק בש 20613/07

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת רצח לפי סעיף 300 (א)(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק), עבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק ושתי עבירות של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק. עתה, עותרת המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם, גבר נשוי ואב לשתי בנות, במועדים הרלוונטיים לאירועים נשוא כתב האישום, ניהל קשר רומנטי עם חנית אבן-חן ז"ל (להלן: "המנוחה"), במהלכו קיימו יחסי מין. בתחילת חודש ספטמבר 2006 הרתה המנוחה לנאשם, אולם סיפרה לו כי אינה בטוחה שהוא אבי העובר שבבטנה ויתכן כי אבי העובר הוא אחר. בשלב מסוים המנוחה סיפרה לנאשם כי, ככל הנראה, אכן הוא אבי העובר. בעקבות כך, ולאחר דין ודברים שהיו בין המשיב למנוחה, במהלכם הוברר למשיב שאין בכוונת המנוחה לבצע הפלה, החליט המשיב להמית את המנוחה.

3. ביום 18/11/07 בסמוך לשעה 21:00, הגיע המשיב לביתה של המנוחה בנתיבות על מנת להוציא לפועל את תכניתו להמית את המנוחה. הנאשם נכנס לדירתה של המנוחה, וידא כי אין בבית איש מלבדם, והמית את המנוחה בדרך שטרם נודעה בוודאות למבקשת. במהלך זמן שהותו בבית, הקפיד הנאשם שלא להותיר אחריו סימנים כלשהם היכולים להביא לזיהויו, כך למשל השתמש בשרוול חולצתו לכיסוי כפות ידיו בעת שנגע בחפצים בבית, בכדי שלא להותיר טביעות אצבע עליהם, כמו כן נעל נעליים השייכות לפועל תאילנדי שהעסיק אביו.

4. המשיב, עובר לרצח, גרם למבקשת לחרחר במשך מספר דקות ולאחר מכן השכיב אותה בסלון הבית, כיסה אותה בשמיכה ופתח את ברז הגז בבית על מנת להציג מצג לפיו מותה של המנוחה יראה כהתאבדות. המשיב חיפש בבית נר שיוכל להדליקו ובדרך זו קיווה לגרום לפיצוץ בבית אשר ימנע מאחרים את אפשרות גילוי אופן המתת המנוחה. משלא מצא נר, יצא המשיב מהבית דרך אחד מחלונותיו וסגר אחריו את החלון, זאת לאחר שדאג לסגור את דלת הכניסה לבית מבפנים באמצעות בריח, כחלק מביום התאבדותה של המנוחה.

5. על פי עובדות האישום השני, המייחס למשיב ביצוע עבירת שיבוש מהלכי משפט, ביום 19/11/06, לאחר שנתגלתה גופת המנוחה, הוזמן המשיב לחקירה משטרתית, אשר במהלכה נתבקש לתת דגימת רוק לצורך הפקת DNA. המשיב, בשל חששו מהבדיקה, ביקש מהחוקר לצאת לשירותים, שם מילא את פיו מים ובלע אותם רק בהגיעו חזרה לחדר החקירות, זאת בתקווה כי בבדיקה שתיערך לו לא ימצא רוק. שני האישומים הנוספים מייחסים למשיב ביצוע עבירות של הדחה בחקירה.

6. כתב האישום, כפי שטוענת המבקשת, מבוסס על הודאתו של המשיב בפני חברו, ליאור דמרי (להלן: "ליאור"), כי הוא זה שרצח את המנוחה. לאחר ההתוודות כאמור, פנה ליאור בתאריך 17/12/06 ומסר על כך הודעה מפורטת במשטרה. לאחר מכן, הקליט ליאור את המשיב במהלך ניהול שיחה ביניהם, בה דיברו על הרצח. הודעה נוספת נמסרה מפיו של שמואל דמרי, חבר אחר של המשיב, שסיפר כי המשיב התוודה גם באוזניו. לטענת המבקשת, הודאות אלה מפי המשיב בפני חבריו מהוות, בין היתר, ראיות לכאורה המספיקות להרשעתו במעשה הרצח המיוחס לו. ולפי שקמה חזקת מסוכנות מן המשיב לאור חומרת העבירה בה הוא מואשם, וכן לפי שהמשיב, לטענתה, עשה בעבר ניסיונות לשבש את החקירה ולהשפיע על עדים, מבקשת היא לעצרו עד לתום ההליך המשפטי.

7. ב"כ המשיב לא חולק על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, כך ביחס לאמרותיו של ליאור במשטרה והן לגבי אמרותיו של שמואל, אך טוען לכרסום בהן. באשר לשיחות בין המשיב לליאור, אשר הוקלטו, האחת במהלך נסיעה משותפת של השניים במשאית והשנייה בבית המעצר, טוען ב"כ המשיב כי לא ניתן למצוא בהן ראיה לכאורה וכי המשיב נמשך שם בלשונו ע"י ליאור. ב"כ המשיב ציין, כי המנוחה סבלה מנטייה להתאבדות וכבר ניסתה בעבר לשים קץ לחייה, כן ציין את העובדה שלפי דו"ח נתיחת הגופה, לא ניתן היה לקבוע את סיבת המוות של המנוחה ברמת וודאות מספקת. בקשת המשיב היא לשחררו בתנאים.

8. בחנתי את טענות הצדדים בדקדוק ומצאתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו, ולפי שגם לשיטת ב"כ המשיב קיימות ראיות לכאורה, לא מצאתי להרחיב בעניין זה. הודעות העד ליאור דמרי, אשר נמסרו במשטרה, הן הודעות מפורטות. ליאור מתאר בתחילת דבריו את הידוע לו על יחסי המשיב והמנוחה ואת הלך רוחו של המשיב עובר לביצוע הרצח. הוא מוסר פרטים לגבי האופן והנסיבות בהן המשיב התוודה בפניו וכן לגבי מועד ההתוודות. לדבריו המשיב אמר לו כי המנוחה לא התאבדה וכי הוא זה שהרג אותה. ליאור ציין כי המשיב לא סיפר לו על האופן המדויק שבו הרג את המנוחה והבטיח שיספר לו בשלב מאוחר יותר, אולם סיפר לו פרטים אחרים אודות ליל הרצח. על פי הודעתו של ליאור, המשיב סיפר לו שנכנס לביתה של המנוחה וניסה לשכנע אותה לבצע הפלה אך הבין שהיא אינה מעוניינת. לאחר מכן בדק שדלת הבית נעולה וחלונותיו סגורים והרג את המנוחה. המשיב סיפר לו שפתח את הגז בבית המנוחה ווידא שהיא מתה ובכל הזמן הזה הקפיד שלא לגעת בחפצים ולא להשאיר עקבות אחריו.

9. הודעה נוספת נמסרה מפיו של שמואל דמרי. שמואל, אף הוא, מסר פרטים מדויקים בדבר מועד התוודות הנאשם בפניו והנסיבות שבהן נעשתה. לדבריו, המשיב אמר לו שהוא זה שהרג את המנוחה וציין בפניו שעשה עבודה טובה עם הגז והחלון האחורי. שמואל מציין כי לא ידע כיצד להגיב לדברים אלה וכי העדיף שלא לדעת פרטים נוספים. הודעתו של שמואל אמנם אינה מפורטת כמו אמרתו של ליאור, אולם הפרטים בה זהים לפרטים בהודעתו של ליאור ויש בה כדי לחזק אותה. כאמור, סבורני כי די בהודעות אלה בכדי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה.

10. באשר לשיחה המוקלטת שבין ליאור למשיב, אליה התייחס ב"כ המשיב בהרחבה בטיעוניו, אינני סבור כי חל כרסום בראיות המבקשת לאור ההקלטה, ההיפך הוא הנכון. מהאזנה לשיחה המוקלטת, ניתן לשמוע בבירור שהמשיב מספר לליאור פרטים אודות הלילה בו הרג את המנוחה. הוא אמנם אינו אומר באופן מפורש שהרג את המנוחה, אולם מספר פרטים הקושרים אותו ללא ספק לאירוע ומפלילים אותו. המשיב מאשר שהשתמש בשרוולי חולצתו על מנת שלא להשאיר טביעות אצבע בזירת האירוע, הוא מספר שפתח את ברז הגז בביתה של המנוחה והוא אף מחקה את קולות החרחור שהשמיעה המנוחה בעת שגססה למוות (החל מדקה 46 להקלטה, עמ' 37 לתמלול). לציין כי כל זמן שהמשיב מספר על מעשיו אותו לילה, הוא מקפיד ללחוש ולעומת זאת, בנקודה מסוימת הוא צועק בקול רם שלא הוא הרג את המנוחה. מההאזנה להקלטה מתקבל הרושם שהמשיב מודע לאפשרות שמאזינים לשיחתו עם ליאור וחושש מפני הפללה ולכן דואג ליצור לעצמו רשת בטחון להצלה.

11. באשר למסוכנות הנשקפת מן המשיב, מפרטי המעשה ניתן ללמוד על תכנון מוקדם ומדוקדק של הרצח וביצועו בקור רוח ובאכזריות רבה. המשיב , לכאורה ועל פי המיוחס לו, נטל את חייה של פילגשו ושל העובר חסר הישע בבטנה, פרי חלציו, בשר מבשרו. לאור טיב וחומרת העבירה העיקרית המיוחסת למשיב, קמה נגדו חזקת מסוכנות אשר לא הופרכה על ידו. עילת המעצר הנוספת היא עילת השיבוש, לאור ניסיונותיו הקודמים של המשיב להשפיע על עדים ולהדיחם בחקירה. בין היתר, לאחר מעצרו, ניסה המשיב לתאם גרסאות בינו ובין ליאור, הזהיר אותו שלא "יפיל אותו" וכן אמר לו שישקר ויאמר שהוא לא יודע כלום.

12. ב"כ המשיב ציין כי למשיב אין עבר פלילי והציע לשחררו בתנאים. חלופת המעצר אשר הוצעה היתה שחרור לביתו של מר כהן יהודה, חמו של המשיב, אשר ישמש כערב למשיב, יחד עם מר שמעון כהן, גיסו של המשיב, כערב נוסף אשר ישהה עם המשיב לחילופין ובעת הצורך.

13. לאחר שבחנתי את החלופה המוצעת, ועל אף התרשמותי לטובה מן הערבים, אינני סבור כי יש בחלופה זו לנטרל את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, לאור חומרת העבירה המיוחסת לו, וכפי שתואר לעיל. לפיכך אני מקבל את הבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ב-פ.ח. 1028/07.

ניתנה היום כ"ז בניסן, תשס"ז (15 באפריל 2007) במעמד הצדדים.