1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והסעת שוהה בלתי חוקי. יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, והבקשה הנ"ל הינה נשוא החלטתי זו.
2. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 4/1/07, סמוך לשעה 23:00, נהג המשיב ברכב וולבו ברחוב השיטה בעומר, כאשר הוא הסיע ברכבו שני תושבי הרשות הפלשתינאית, שלא היה ברשותם היתרי כניסה לישראל. שלושה שוטרים שנסעו בעומר ברכב משטרתי, הבחינו במשיב ובתושבי הרשות שהסיע, התקרבו לעברם, ואז המשיב החל בנסיעה מהירה לעבר היציאה הדרומית מעומר. השוטרים התקרבו אל המשיב, הפעילו אור כחול מהבהב ברכבם, הפעילו סירנה וכרזו למשיב לעצור. המשיב לא שעה להוראות השוטרים ואף הגביר את מהירות נסיעתו, יצא מעומר, הגיע למעגל תנועה ופנה שמאלה במהירות רבה, והחל בנסיעה לעבר הישוב תל-שבע. בכל אותה עת, כאמור, המשיכו השוטרים לנסוע אחרי המשיב ולדרוש ממנו לעצור. ניידות נוספות הצטרפו אל השוטרים במרדף אחרי המשיב, אולם לשווא, המשיב לא שעה להוראות השוטרים.
נטען, כי המשיב נסע במהירות של כ-140 קמ"ש, בכביש לעבר הישוב תל-שבע, כביש שהוא בין-עירוני, דו-סיטרי ובו נתיב אחד לכל כיוון. בנסיעתו, סטה המשיב מנתיב נסיעתו מפעם לפעם ונסע נסיעת עקלתון, כאשר מידי פעם גם נסע נגד כיוון התנועה, למרות שבאותה עת, נסעו כלי רכב בשני נתיבי התנועה. כלי רכב שנסעו בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו של המשיב, נאלצו לבלום בלימות חרום ולסטות לשולי הכביש, לאור נסיעתו של המשיב, וזאת כדי למנוע התנגשות בו.
המשיב נכנס לישוב תל-שבע ופנה ימינה במעגל התנועה השני, שם נפתחה אחת מדלתות הרכב, ושני תושבי הרשות הפלשתינאית, שנסעו עם המשיב, קפצו החוצה. המשיב המשיך בנסיעה פרועה בתוך תל-שבע, כאשר השוטרים נוסעים אחריו, עד שעלה בידי השוטרים לעקוף אותו ולחסום את דרכו.
נטען, כי במעשיו אלה, הסיע המשיב תושבי רשות בלא שהיה בידם היתר כניסה לישראל כדין, הפריע לשוטרים במילוי תפקידם וניסע להכשילם בעבודתם וכן טיפל בכלי תחבורה ובנתיב תחבורה באופן שיש בו כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה.
3. ב"כ המשיב, עו"ד בר ציון, לא כפרה, כי חומר הראיות שבתיק החקירה מכיל ראיות לכאורה המספיקות לשלב זה של הדיון. עיון בחומר החקירה מעלה, כי בצדק עשתה כן, שכן, די בדוח"ות השוטרים המצויים בתיק החקירה, כדי לבסס לכאורה, את האמור בכתב האישום.
יחד עם זאת, ציינה ב"כ המשיב, כי השוהים הבלתי חוקיים, אשר אינם רשומים כעדי תביעה, מחזקים באמרותיהם את עמדת המשיב ולפיה, לקח זמן עד שהבחינו בשוטרים, שרדפו אחרי המשיב. אולם, יש לציין, כי שני השוהים הבלתי חוקיים, אמנם מסרו תחילה הכחשה גורפת לנאמר בכתב האישום, אך לאחר מכן, חזרו בהם מהכחשה גורפת זו וקשרו את המשיב למיוחס לו. אגב, השוהים הבלתי חוקיים נעצרו כאשר על החולצות שלבשו, רישום שם בית העסק של המשיב - שהוא חנות לירקות.
יש לציין, כי במהלך הדיון נשאלה התובעת האם הוגשו כתבי אישום כנגד השוהים הבלתי חוקיים הנ"ל - ולא היה בפיה תשובה לשאלה זו.
עוד יש לציין, כי המשיב מסר מספר גירסאות - תחילה לבלשים שעצרו אותו ולאחר מכן במהלך החקירות שנחקר לאחר מעצרו. בכל מקרה, ניתן להבין מגירסותיו, כי לטענתו לא הבחין בניידת, לא שמע את הסירנה, לא ברח מהשוטרים ונסע במהירות סבירה. הוא גם מכחיש כל קשר לשוהים הבלתי חוקיים, למרות החולצות שלבשו ולמרות האמור בעדויותיהם. בהתנהגותו זו אין כדי לחזק את טענת בא-כוחו באשר לאופיו התמים של המשיב.
4. משהיתה הסכמה לעניין חומר הראיות, הסכימה ב"כ המשיב, וגם זאת בצדק, גם לקיומה של עילת מעצר.
עילת המעצר במקרה שבפנינו קמה מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק"), שכן המשיב מסכן, לכאורה, את בטחון הציבור בשים לב לאופי העבירות שביצע לכאורה ולכך שסיכן חיים במהלך ביצוען. ועוד, ממעשיו הנטענים ניתן להניח, כי במידה והמשיב ישוחרר ממעצרו, ימשיך ויסכן באופן ממשי את המשתמשים בכבישים, או אפילו יסכן שוטרים שינסו לעצור אותו, והכל על מנת שלא להיתפס בידי השוטרים.
כמו כן גם קמה עילת מעצר בעניינו של המשיב, מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(א) לחוק, שכן קיים יסוד סביר לחשש, כי המשיב ינסה להימלט מאימת הדין באם ישוחרר, וזאת בשים לב לנחישותו העזה ולתעוזתו להימלט מהשוטרים, אפילו במחיר של סיכון חיים.
5. ב"כ שני הצדדים הגישו פסיקה ענפה בעניין מעצרם של נאשמים שיוחסה להם עבירה של סיכון חיי אדם. בעניין בש"פ 412/04
אבו קרינאת נ' מ"י, החלטה מיום 21/1/07, קבע כב' השופט לוי כדלקמן:
"
משטרת ישראל נאבקת בתופעה קשה בכבישי הארץ בכלל ובכבישי הדרום בפרט, כאשר נהגים פורקי עול מסכנים בדרך נהיגתם את חייהם של אזרחים תמימים. את התופעה הזו ששוב אינה נחלתם של יחידים, יש לגדוע באיבה, ואחת הדרכים לכך היא להחזיק במעצר גם את מי שטרם הורשע, כאשר ברור בשעה שהוא מתהלך חופשי, הוא מהווה סכנה נמשכת לציבור".
דברים דומים אמר השופט לוי גם בענין בש"פ 9608/05
מדינת ישראל נ' אל קווקילי, החלטה מיום 11/10/05:
"
תופעה זו של נהגים הקוראים תגר על שלטון החוק, הינה שכיחה באזור הדרום וכבר גבתה לא אחת מחיר יקר בחיי אדם. כדי לתת מענה הולם להתנהגות מופקרת זו ובעיקר בתקופה בה אנו עדים כמעט בכל יום לתאונות דרכים קטלניות אותן גרמו נהגים עבריינים, מחוייבת המערכת הממונה על אכיפת החוק על כל שלוחותיה, לנקוט באמצעים לא שגרתיים, ובכללם מעצר של נאשמים גם בטרם הוכרע דינם. אכן, זהו רק צעד אחד בנסיון לצמצם את ההפקרות הנוהגת ברחובותינו, אולם סבורני שאם בדרך זו ניתן להציל ולו נפש אחת - דיינו".
מובן שישנה פסיקה נוספת, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסיקה הענפה שצרפה ב"כ המשיב בדיון, אך בכל פסקי הדין, כחוט השני, עובר הכלל, כי נאשמים, אשר נוסעים בפראות ומסכנים את עוברי הדרך ולא נשמעים להוראות השוטרים - מסוכנים הם ויש לעשות כל מאמץ כדי לנטרל מסוכנות זו, בעיקר בדרך של מעצר. יחד עם זאת, מובן, שכל מקרה נבחן לגופו, ובמידה וניתן לנטרל מסוכנותו של נאשם בדרך חמורה פחות ממעצרו מאחורי סורג ובריח - יש להעדיפה.
6. ב"כ המשיב ביקשה שיוגש תסקיר בעניינו של המשיב בטרם מתן החלטה, ותסקיר אכן הוגש. מהתסקיר למדנו, כי המשיב בן 18 וחצי, בוגר 10 שנות לימוד, עובד מזה כשנתיים בשווקים ביחד עם אחיו. המשיב שלל בעיות התנהגות כלשהן - הן בתחום ההתמכרותי והן בתחום ההתנהגותי.
שרות המבחן ציין, כי