1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (סגנית השופטת הראשית דיתה פרוז'ינין; בש 23/07). בהחלטה מושא הבקשה דחה בית הדין קמא את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירה של העסקת עובדים זרים שלא כדין מיום 20.3.05, בקובעו כי חלפו למעלה מחודשיים מהמועד בו נודע למבקשת, לטענתה, על דחיית בקשתה לביטול הקנס.
2. ההחלטה ניתנה ביום 2.8.07, והומצאה למבקשת ביום 7.8.07, על פי האמור בהודעת הערעור, כך שהמועד להגשת ערעור היה יום 23.9.07.
3. המבקשת ביקשה להגיש את הערעור ביום 7.10.07, אולם בהחלטה שנתתי באותו היום קבעתי כך:
2. בהתאם לפסיקת בית דין זה, על הליך של הגשת בקשה להארכת מועד להישפט חלות הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 [עפ"א 39/06
יצחק אטיאס חברה לעבודות בניין בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד התמ"ת; לא פורסם, 20.2.2007]. בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 בהליכים פליליים חלים סדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליכים פליליים בבתי המשפט. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, בסדר הדין הפלילי, בשונה מסדר הדין האזרחי, אין הוראה מיוחדת לעניין התחשבות בתקופת הפגרה באשר למניין הימים. עם זאת, ככל שהמועד האחרון להגשת ערעור חל בתוך תקופת הפגרה, על פי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, המועד האחרון להגשת ערעור הוא יום ראשון בספטמבר [בש"פ 11461/04
יוסף מזרחי נ' מדינת ישראל; לא פורסם, 28.12.2004].
3. במקרה הנדון: לאור העובדה שההחלטה הומצאה לב"כ המערערת ביום 7.8.2007, המועד האחרון להגשת הערעור היה יום 23.9.2007.
בהמשך להחלטה זו, הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד ביום 11.10.07.
4.
נימוקי הבקשה הם:
4.1. לאור העובדה שמדובר בעבירה מנהלית ולנוכח העובדה שטרם הוגש כנגד המבקשת כתב אישום, סברה המבקשת כי סדרי הדין החלים בערעור על דחיית בקשה להארכת מועד להישפט הינם סדרי הדין הנהוגים במשפט אזרחי.
4.2. די בטעם סביר להארכת מועד להגשת ערעור בהליך זה.
5.
המדינה התנגדה לבקשה מנימוקים אלה:
5.1. אין בבקשה טעם המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור.
5.2. המועד להגשת ערעור בהליך הפלילי זהה לזה שבהליך האזרחי, ולכן אין משמעות לבלבול אצל ב"כ המבקשת.
6. כפי שנאמר בהחלטתי מיום 7.10.07.07, עסקינן בערעור פלילי, ועל כן חלים סדרי הדין החלים בהליכים פליליים בבתי המשפט. לפיכך, ימי הפגרה באים במניין הימים להגשת ערעור, ועל כן המועד להגשת הערעור היה בתוך 45 יום מקבלת ההחלטה מושא הערעור לידי המבקשת, קרי ביום 23.9.07. אולם, הניסיון להגיש את הערעור נעשה ביום 7.10.07, קרי באיחור של 14 ימים.
7. במקרה הנדון, מבוקשת הארכת מועד להגשת ערעור בהליך פלילי. בהתאם לסעיף 201
לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982 -
בית הדין רשאי, לבקשת מערער, להרשות הגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיפים 199 ו-200.
מכאן, שלהבדיל מהארכת מועד להגשת הליך ערעור אזרחי, לא נדרש טעם מיוחד על מנת להאריך את המועד להגשת ערעור פלילי.
8. גם בפסיקה נקבע כי בהליך פלילי, בשונה מההליך האזרחי, לא נדרש טעם מיוחד לשם הארכת מועד, ושיקול הדעת הנתון לבית המשפט הוא רחב מזה המוקנה בבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעור אזרחי. כמו כן, בשל מעמדו המיוחד של נאשם בהליך הפלילי והצורך בהגנה על זכויות היסוד שלו, יש להקל עם הנאשם אף יותר. [בש"פ 822/99
עודד שכטר נ' מדינת ישראל פ"ד נד(1)1 (2000)].
9. על יסוד האמור לעיל, בהתחשב בעובדה שלא נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור, אני קובעת כי בנסיבות המקרה הנדון יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור, מנימוקים שיפורטו להלן:
9.1. המועד להגשת הערעור היה ביום 23.9.07, והניסיון להגשת הערעור נעשה לראשונה ביום 7.10.07. מהבקשה עולה כי האיחור בהגשת הערעור נבע מכך שהמבקשת סברה כי על הגשת הערעור חלים סדרי הדין החלים בערעור בהליך אזרחי בבית הדין הארצי לעבודה כך שימי הפגרה אינם באים במניין הימים להגשת ערעור. טעות זו, גם אם אינה מהווה טעם מיוחד, מהווה טעם סביר. מה גם שלא נקבעה ב
חוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985, הוראה לעניין סדר הדין והמועד להגשת ערעור על החלטה בבקשה להארכת מועד להישפט.