רקע עובדתי וטענות הצדדים
לפני התנגדות לביצוע שטר חוב, על סך 6,120 ש"ח (קרן). המבקשת חתומה על השטר כערבה בערבות אוואל, ובעלה בנפרד, אשר נפטר, חתום כעושה השטר וכחייב העיקרי בביצועם של התשלומים הנקובים בשטר, החל מיום 06/03/89 ואילך.
המבקשת נחקרה על תצהירה והוגשו סיכומים בכתב.
המבקשת טוענת, כי חתמה על השטר לבקשת בעלה בנפרד, אשר ביקש ליטול הלוואה מהמשיבה, עקב מצבו הכלכלי הקשה אותה עת. לטענתה, מדובר היה בהלוואה על סך 3,000 ש"ח, אשר ניתנה בשנת 1989, וחתימתה על השטר נעשתה מבלי שידעה מה טיבו של המסמך עליו חתמה ומבלי שקיבלה עותק ממנו לידיה במועד החתימה.
בהמשך, עזב בעלה בנפרד את הארץ והקשר עימו נותק. תיק ההוצל"פ אשר נפתח בשנת 1990 נסגר בשלב מסויים, בהחלטת ר' הוצל"פ ובהמשך נפתח מחדש על סך 20,713 ש"ח בלבד. בהקשר זה טוענת המבקשת, כי החלטת כב' הרשם (כתוארו דאז) קורן בדבר סגירת התיק ובדבר פתיחתו מחדש, בתנאי ריבית והצמדה שונים, אינה פוגעת בזכותה היא לטעון כיום, במסגרת התנגדותה, כנגד השטר ותניותיו, וזאת, במישור מערכת היחסים אשר בינה לבין המשיבה.
בהקשר זה היא טוענת עוד, במסגרת בקשתה לתיקון ההתנגדות, כי השטר עצמו, אשר עותק ממנו קיבלה רק בשלב ההליך הנוכחי, כולל ריביות נשך מופרזות, ונגוע באי חוקיות.
עוד היא טוענת, שלמדה ממסמכי תיק ההוצל"פ, כי שולמו במסגרתו סכומים שונים על חשבון ההלוואה וכי נגרם לה נזק ראייתי רב עקב השיהוי הגדול בפתיחת ההליכים נגדה, לאחר שנים רבות, שיהוי החורג מכל פרק זמן סביר להצגת שטר לפרעון ולנקיטה בהליכים מכוחו.
לטענתה, שיהוי זה, בצירוף לאי מסירת הודעה כלשהי ע"י המשיבה בדבר הפרת התחייבויות הבעל לתשלום חובו, גרם לפגיעה ממשית בזכויותיה, הן במישור יכולת ההתגוננות שלה והן במישור סכום החוב עצמו, אשר תפח משמעותית בשל ריביות וכו' ואף מעמיד לה טענת התיישנות דיונית וכן טענה לויתור המשיבה על החוב כלפיה.
כן היא טוענת להתיישנות מהותית, הואיל והשטר לא הוצג לפרעון כלפיה כראוי ובמועד החוקי.
המשיבה, מצידה, מתנגדת הן לבקשת ההתנגדות המקורית והן לבקשה לתיקונה, על כל האמור בהן.
לטענתה, המבקשת אינה כופרת בחתימתה על השטר כערבה לבעלה ואינה כופרת בכך, כי סכום החוב לא נפרע על ידי הבעל המנוח.
לדבריה, תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1990 בגין יתרת חוב ההלוואה והאזהרה למבקשת נמסרה בשנת 2007, לאחר שניסיונות קודמים, בסמוך לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ להמציא לה את האזהרה, לא צלחו.
אין לקבל, לטענתה, כל טענה מצד המבקשת, כי לא ידעה על מה היא חותמת, הואיל ומדובר באשה משכילה, אשר לא תשמע בטענת חוסר הבנה מסוג זה.
בעניין זה מסתמכת המשיבה על הויתורים, אשר בגוף השטר, לענין מסירת הודעות בדבר חילול השטר, זמני תשלומים, וכן ויתור על דרישת הנושה לדרוש מעושה השטר קיום חיוביו בהתאם לסעיף 8(1) לחוק הערבות, המהווה דין דיספוזיטיבי.
בכל הנוגע לטענות המבקשת כנגד סכום השטר ותנאיו הכספיים, טוענת המבקשת, כי פגמים בענין זה, ככל שהיו, נרפאו בהחלטת ר' ההוצל"פ הנ"ל, אשר הורה על פתיחת התיק מחדש בתנאי כלל 3 - היינו הפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד. המשיבה טוענת, כי הסכימה לכך, למרות שזכאית היתה לחישוב סכום החוב בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, אשר היה מעמיד את החוב על סכום גבוה משמעותית מסכומו כיום.
בהקשר לבקשה לתיקון ההתנגדות, חוזרת המשיבה על טענתה הנ"ל, לפיה אין צורך וטעם בתיקון, היות והחלטת ר' הוצל"פ הקנתה למבקשת את הסעד המירבי אותו זכאית היתה לקבל בהקשר לטענותיה בבקשת התיקון.
בהקשר לטענות המבקשת בנוגע לנזק הראייתי, אשר נגרם לה עקב השיהוי בנקיטה בהליכים כנגדה, טוענת המשיבה, כי מדובר בטענה חדשה, אשר הועלתה רק בשלב הסיכומים, ומהווה לפיכך הרחבת חזית אסורה.
אף לעניין טענות ההתיישנות מתנגדת המשיבה וטוענת, כי השטר הופר וחולל בשנת 1989, וכי הוגש לביצוע בשנת 1990 ובכך הופסק מירוץ ההתיישנות. אין, לטענתה, כל בסיס משפטי לטיעון כאילו לוח הזמנים החל עם מסירת האזהרה למבקשת בשנת 2007.
אף לא היתה חובה להצגת השטר לפרעון וממילא לא נפל פגם בהקשר זה אצל המשיבה, הואיל ומדובר בשטר, אשר לא צויין בו מקום פירעון ספציפי.
דיון והכרעה
אינני סבורה כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן ביחס לטענתה, כי לא ידעה מה טיבו של המסמך עליו היא חותמת. טענה זו, מעבר להיותה בלתי סבירה ובלתי מועילה, כל עוד עצם החתימה אינה מוכחשת ואין נכנסים לחריגים הקבועים בפסיקה לגבי הנסיבות הנדירות בהן תתקבל טענת חוסר הבנה, הרי שהיא אף נסתרת מעדות המבקשת עצמה, הן בתצהירה והן בחקירה נגדית. בעדותה זו, הבהירה המבקשת, כי הסכימה לחתום כערבה לבעלה בנפרד לצורך קבלת הלוואה מהמשיבה, כך שברור הוא, כי מהות חתימתה היתה ברורה לה. מעבר לכך, הן בתצהיר והן בסיכומים מטעמה, טענה זו נטענת בשפה רפה, אם בכלל, ללא פירוט נדרש כלשהו, כגון מה לא היה ברור ומובן למבקשת בהקשר לחתימתה על שטר החוב ומדוע לא ביררה את העניינים שלא היו ברורים לה וכו'. לפיכך, בטענה זו, לא ניתנה רשות להתגונן למבקשת.