1. ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ג. אנגל) מיום 21.2.08 בב"ש 1828/02, לפיה דחה את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.
2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין כניסה שלא כדין לישראל, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. על פי כתב האישום, המשיב הינו תושב סאויה שבשומרון, וביום 13.2.08 הוא נמצא ברחוב תל-חי 3 בחיפה בלא היתר כדין.
בד בבד, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
3. בית משפט קמא מצא כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה. כן קבע כי אין מסוכנות מצד המשיב וכי ניתן לאיין את חשש ההימלטות מאימת הדין באמצעות חלופת מעצר בבית אחותו של המשיב בחיפה. נקבע, כי משפחתו, רובה ככולה, מתגוררת בשטחי ישראל, וכי הוא עצמו שוהה בישראל מזה 12 שנים ללא הרשעות פליליות, למעט הרשעות בגין כניסה שלא כדין לישראל. בנוסף, החזיק המשיב באישור כניסה לישראל שתוקפו מיום 3/10/07 עד יום 11.10.07, ולדברי בא כוחו, הוא פועל להוצאת היתר שהייה חדש בישראל. (להלן: "
ההחלטה").
כנגד ההחלטה הוגש הערר דנן.
4. לטענת המבקשת, בית משפט קמא שגה בקביעתו כי המשיב אינו מסוכן. לטענתה, המשיב המשיך לשהות באופן בלתי חוקי בישראל חרף הרשעות קודמות בעבירה זו, וחרף עונשי מאסר שהוטלו עליו. עוד לטענתה, יש לייחס למעשי המשיב חומרה יתירה מאחר והעבירה הנוכחית בוצעה עת תלוי ועומד כנגד המשיב מאסר על תנאי בר הפעלה. עוד לטענתה, בית משפט שגה בקביעתו כי אין סיכוי שהמשיב ישוב לשטחי הרשות. לטענתה, אין כל ראיות המבססות את טענות המשיב כי הוא מאוים בשטחי הרשות, ולראיה נדחתה בקשה שהמשיב הגיש להיות מוכר כ'מאוים' (המבקשת הפנתה לזכ"ד לגבי בירור שנעשה בעניין זה).
יתירה מכך, לטענתה, נוכח חרב המאסר המונחת על צוואר המשיב, קיים חשש ממשי להימלטות מהדין.
5. המשיב סומך ידיו על ההחלטה. המשיב הדגיש כי הוא נמלט על נפשו מהשטחים, ואין בכוונתו לשוב לשם, כי כל משפחתו מתגוררת כדין בישראל ולהם תעודות זהות ישראליות. עוד לטענתו, הוא לא נכנס שלא כדין בישראל שכן הוא שוחרר מהכלא ביום 4.10.07 וההיתר חיכה לו במחסום מיום 3.10.07. לטענתו, הוא מטפל בחידוש היתר זה, שתוקפו פג.
דיון
6. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן: "
חוק המעצרים) קובע עילות מעצר קונקרטיות למעצר נאשם עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו: קיום ראיות לכאורה וכן, העילות הרלבנטיות לענייננו, מסוכנות של הנאשם או חשש שימלט מאימת הדין (ראה סעיף 21 לחוק המעצרים).
הוראות החוק מעניקות לבית המשפט שיקול דעת שיפוטי נרחב לצורך עריכת איזון ראוי בין הערכים המתנגשים של חירות הפרט מחד, ובטחון הציבור מאידך. לפיכך, בית המשפט נדרש לבחון את הנסיבות המיוחדות של כל נאשם, ואת קיומה של חלופת מעצר להשגת מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו האישית של הנאשם (ראו בש"פ 2793/02
צבאח נ' מדינת ישראל לא פורסם ניתן ביום 9.4.2202).
7. המקרים של נאשמים בגין שהיה בלתי חוקית בישראל מעוררים קושי מיוחד, לעניין קביעת מסוכנות וחשש של הימלטות מאימת הדין, שכן אפשר כי אותם נאשמים הם אנשים תמימים שבאו לעבוד בישראל או לשהות בה באופן שאינו מסכן את הציבור, ואפשר, במקרה הגרוע ביותר, שהם מחבלים מסוכנים, בדרכם לביצוע פיגוע, או הפועלים כמסייעים להוצאת פיגוע.
האחריות בעניין זה הוטלה על המינהל האזרחי אשר מנפיק באורח תדיר אישורי כניסה ושהייה בישראל לאותם תושבי יהודה ושומרון תמי לב, שנבדקו ונמצא שהם אינם מסכנים את הציבור בישראל. לפיכך, מקום בו אדם נכנס לישראל והוא שוהה בה ללא היתר כדין, קיים, מטבע הדברים, חשש למסוכנותו.
חשש זה גובר מקום בו אדם מתעלם מאזהרות והרשעות קודמות, והוא ממשיך לשהות בישראל שלא כדין.
8. זאת ועוד, נדמה כי כאשר מדובר בתושבי יהודה, שומרון ועזה, קיים חשש מוגבר להימלטות מאימת הדין, וזאת בשל הקלות היחסית בה ניתן להימלט לאזורים אלה, בלא שתהא יכולת לאתרם. ראו:
"במצב הבטחוני השורר כיום ונוכח העימות המתמשך בין תושבי השטחים לישראל, שחרורם של העותרים, תושבי השטחים, מהמעצר, עלול, בהסתברות גבוהה מאוד, להביא להימלטותם אל תוככי השטחים ואי התייצבותם למשפט. סיכויי ההצלחה של הימלטות כזו גוברים נוכח הדגש המושם בפעילות כוחות הבטחון על משימות בטחוניות מיוחדות על חשבון משימות פיקוח ואכיפה שגרתיות. בנסיבות אלה, ומכח המצב השורר בשטח, מתקיימת עילת מעצרים העוררים הכרוכה בחשש להתחמקותם מהליכי שפיטה, וזאת גם אם לא הוכח חשש קונקרטי באשר לכל אחד מהם, וחשש זה, פרי מציאות של זמן ומקום, נושא עימו משקל רב במערך האיזונים הרלבנטי לענין המעצר" (בש"פ 2793/02
צבאח נ' מדינת ישראל לא פורסם ניתן ביום 9.4.2202).
מן הכלל אל הפרט;
9. במקרה דנן, הורשע המשיב 3 פעמים בעבר בגין עבירה של שהייה ללא היתר כדין, וריצה תקופות מאסר של מספר חודשים בכל פעם, ולאחרונה ביום 4.10.07, הוא סיים לרצות תקופת מאסר בת 8 חודשים. כמו-כן, תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה.
אני סבורה כי בנסיבות אלה, בהן המשיב חוזר ומבצע את העבירה פעם אחר פעם, ואף בשעה שמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו ואינו מרתיעו, קיים חשש ממשי להימלטות מלתת את הדין ואין ליתן בו אימון כי יתייצב למשפטו.