החקירה וההליכים הקודמים
;
כנגד העורר, המכהן, משנת 1990, כמפקד שירותי כבאות והצלה איגוד ערים טבריה (להלן: "
האיגוד"), התגלו חשדות כבדים לפיהם ביצע העורר מספר רב של מעשי גניבה, מעילה באמון, ניצול תפקידו וניצול הכפופים לו ובעלי עסקים המצויים בקשר עסקי עם האיגוד, לשם קבלת טובות הנאה אישיות, במשך תקופה ארוכה ובהיקף כספי ניכר.
ביום 7.1.08 נעצר העורר לחקירה ומעצרו הוארך ע"י בימ"ש עד יום 13.1.08. בדיון שהתקיים בפני בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת קנטור), ביום
13.1.08, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה ישוחרר העורר במספר תנאים (להלן: "
התנאים
המוסכמים" או "
התנאים"), אשר אין צורך לפרטם, במלואם.
תקפם של חלק מהתנאים, אשר נקצב בזמן, פקע וחלקם אינו רלבנטי לדיון. לענייננו חשוב להביא, כלשונם, את תנאים מס' 6 ו- 8, הקובעים איסורים דלקמן:
"
6) לא להגיע לאף מקום השייך לנציבות הכבאות בכלל ולמקום עבודתו בפרט, לרבות תחנות צמח וכדורי ולמשרדי נציבות הכבאות הראשית וזאת למשך 30 יום מהיום.
זימון לצרכי הליכים כלשהם ע"י הנציבות, יקבל אישור המשטרה מראש."
"
8) אי יצירת קשר עם אנשים שיפורטו ברשימה שתימסר ע"י המשטרה לחשוד תוך 48 שעות, בין במישרין, בים בעקיפין ובכל דרך שהיא, לרבות באמצעות טלפון, פלאפון וכל תקשורת מחשב ולרבות במסרונים (אס.אם.אס)."
הרשימה הנזכרת בתנאי 8 הנ"ל, סומנה על ידי כמסמך
ע/1 (להלן: "
הרשימה").
ערר זה, אשר בפניי, הינו על החלטת בימ"ש קמא (במותב הנ"ל), מיום
18.2.08, בב"ש 349/08 (להלן: "
ההחלטה השניה"), לפיה הוארך מועד תום תקפו של תנאי שחרור, מס' 6 הנ"ל (להלן: "
התנאי"), למשך
90 ימים נוספים.
עיקר טענות הצדדים בבימ"ש קמא
;
ההחלטה השנייה ניתנה בעקבות בקשה אשר הגישה המדינה "להארכת תוקף תנאי שהוטל במסגרת שחרור בערובה", ובה נטען, בין היתר, כי מאז שוחרר העורר נמשכה החקירה, העמיקה והסתעפה, נאסף חומר רב ונחשפו חשדות נוספים. כן נטען, שקיים חשש ניכר שהעורר ימשיך לבצע עבירות במקום עבודתו וכי מעמדו הבכיר של העורר מקנה לו השפעה רבה על עתידם הכלכלי והמקצועי של הכפופים לו ושל בעלי עסקים המקיימים קשרים עסקיים עם האיגוד דבר היוצר חשש ניכר ששובו לעבודתו יוביל לשיבוש החקירה, בין ע"י הפעלת לחץ על גורמים הנוגעים בדבר, בין ע"י פגיעה קשה בנכונות אותם אנשים לשתף פעולה באופן מלא, בין ע"י "פיברוק" מסמכים וראיות ובין ע"י העלמת מסמכים וראיות וכי התנהגותו של העורר, מאז שוחרר מחזקת חשש זה. בנוסף לכך, לטענת המדינה, בטיעוניה בעל פה, בפני בימ"ש קמא, הפר העורר, מאז שוחרר, חלק מתנאי השחרור המוסכמים, דבר המצביע על כך שמורא החוק אינו חל עליו.
לפיכך, ביקשה המדינה הארכת תוקף התנאי למשך 150 ימים נוספים, החל מיום 13.2.08.
באי כוחו של העורר טענו, בין היתר, כי מדובר היה בתנאי שחרור מוסכמים, אשר לא הופרו ע"י העורר וכי הבקשה אינה מבהירה באיזו מסגרת הוגשה, האם כבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "
חוק המעצרים" או "
החוק"), או בבקשה חדשה, לפי סעיף 48 לחוק המעצרים. לטענתם, אם נטען להפרת תנאי השחרור היה על המדינה לפנות בבקשה לפי סעיף 51 לחוק וכי, למעשה, מבקשת המדינה לבטל הסכמות אליהן הגיעו הצדדים ועליהן סמך העורר ובכך הופר אינטרס הצפייה וההסתמכות של העורר.
עוד הפנו הסנגורים לסיפא של התנאים, שם הוסכם, כי המדינה רשאית להקל בתנאים או לקצר תקופתם וטענו, כי הרחקתו של העורר ממקום עבודתו לתקופה כה ארוכה עלולה לפגוע, קשות, בפרנסתו ובפרנסת בני משפחתו ולהמיט עליו כליה. לטענתם, סמכות כזו מסורה לביה"ד לעבודה, בהליך מסודר ומאוזן ואין לעשות, לשם כך, שימוש בסעיף 48 לחוק המעצרים, שהינו סעיף חריג, המיועד למקרה בו העבירה התאפשרה רק כיוון שהאדם שימש בתפקיד. לטענת הסנגורים, היה על המשטרה, אשר מבצעת חקירה מזה כ-8 חודשים, להשלים, תחילה, את חקירת כל האנשים במקום העבודה של העורר, על מנת לאפשר חזרתו לעבודתו.
החלטת בימ"ש קמא
;
בימ"ש קמא הטעים, כי לא ניתן היה להבין, האם מדובר בבקשה לעיון חוזר, בהתאם לסעיף 52 לחוק המעצרים, או בבקשה חדשה, לפי סעיף 48 לחוק, אולם מצא, כי בין כך ובין כך, יש מקום להאריך את תוקף התנאי. כן ציין בימ"ש קמא, כי לאור תנאי מס' 8, מהתנאים המוסכמים, לא ברור כיצד יכול העורר לחזור למקום עבודתו ולהמשיך בעיסוקו, באשר לפי הרשימה נאסר עליו ליצור קשר עם כל עובד של איגוד הכבאות, עם חברי מועצת האיגוד, עם ספקים חיצוניים של האיגוד ועוד ותנאי זה לא הוגבל בזמן.
בימ"ש קמא קבע, כי אי הארכת התנאי תקל על ביצוע עבירות נוספות על ידי העורר ותפגע באפשרות למצות את החקירה.
כאמור - על החלטה זו הוגש הערר דנן.
טענות הצדדים בפניי
;