החלטה בתיק בש 1491/05

בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן על ידי כב' סגן הנשיא, השופט הבר (בימ"ש השלום בחיפה), בתיק פלילי 7426/01 ביום 31/3/05.

בגזר הדין הנ"ל הטיל כב' השופט הבר על המבקש מאסר בפועל של 24 חודשים, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

בנוסף הופעל עונש מאסר מותנה של 6 חודשים שנגזר על המבקש ביום 14/10/01 בת.פ. 7450/00 (שלום-חיפה), במצטבר. סה"כ על המבקש לרצות 18 חודשי מאסר בפועל.

בהתאם לבקשת המבקש, עיכב בימ"ש השלום את ביצוע גזר הדין עד ליום 1.5.05 שעה 08:00

המבקש, כאמור, הגיש הודעת ערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין ובד בבד הגיש את הבקשה דנן.

בהודעת הערעור טוען המבקש כי שגה בימ"ש השלום בהרשעתו וזאת עקב קביעות עובדתיות שגויות ששימשו בסיס להכרעת הדין ולחילופין טעה ביהמ"ש קמא בכך שהשית עליו עונש כה חמור. נימוקי הערעור טרם הוגשו.

לטענתו מאז ביצוע העבירות (שתי עבירות של גניבת רכב לפי סעיף 413 ב (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) בהן הורשע חלפו כארבע שנים, לטענתו, הוא שינה את אורחות חייו לטובה מאז ביצוע העבירה והראיה לכך עדי האופי הרבים אשר העידו לטובתו ואישתו המצויה בימים אלה בחודש התשיעי להריונה.

לטענת המבקש; באם לא יעוכב ביצוע גזר הדין, צפוי להגרם לו נזק בלתי הפיך, וחירותו תשלל ממנו.

על כן, ולאור העובדה כי עונש המאסר שהושת על המבקש אינו ארוך ולאור העובדה כי לשיטתו שמיעת הערעור צפויה לארוך זמן רב ולאור נסיבותיו האישיות של המבקש, מתבקש ביהמ"ש לדחות את ביצוע גזר הדין של בימ"ש קמא עד למתן פס"ד בערעור.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה לא קיבלה את הודעת הערעור, ואם יש כזו לטענתה היא אינה מנומקת.

דיון והכרעה

אכן ההלכה היא כי:

"(א)    הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי לעכב את עונש המאסר. עיכוב ביצוע עונש המאסר בתקופת הערעור מסור לשיקול דעתו של בית המשפט.

(ב)     הגישה אשר היתה מקובלת בפסיקתו של בית משפט זה, שלפיה עיכוב ביצוע עונש מאסר בתקופת הערעור הוא בבחינת חריג החל רק במקרים יוצאים מגדר הרגיל ובהתקיים נסיבות מיוחדות, איננה עומדת עוד.

(ג)      בהפעלת שיקול-דעתו לעניין עיכוב ביצוע מאסר בתקופת הערעור, יתחשב בית-המשפט באינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר-הדין, ובשיקולים הנוגעים לפרט הנידון ולזכויותיו נוכח קיומו של הליך ערעור תלוי ועומד; בית המשפט יעמוד על כך שההגנה על האינטרס הציבורי לא תפגע בנידון ובזכויותו באופן שאינו מידתי.

(ד)     הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע עונש המאסר לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של עונש המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים בסוגייה." (ראה ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, נד(2) 241, שם בעמ' 282).

מהאמור לעיל ניתן לומר כי :

במקומותינו הגישה שקבעה כי עיכוב הביצוע הוא החריג ויחול רק במקרים יוצאי דופן ובהתקיים נסיבות מיוחדות, אינה קיימת עוד.

בבוא ביהמ"ש להפעיל את שיקול דעתו בבקשה לעיכוב המאסר, יתחשב ביהמ"ש באינטרס הציבורי ובצורך באכיפה מיידית של פסק הדין וכן בשיקולים הנוגעים למבקש שבפניו ולזכויותיו. על ביהמ"ש ליצור איזון בין כל השיקולים והאינטרסים ובלבד שההגנה על האינטרס הציבורי לא תגרום לפגיעה במבקש או בזכויותיו באופן שאינו מידתי.  

עוד נקבע כי הנטל לשכנע את ביהמ"ש בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר מוטל על המבקש, שעליו לשכנע את ביהמ"ש שבעניינו האינטרס הציבורי בביצוע מידיי של עונש המאסר, נסוג מפני האינטרסים הנוספים הקשורים לסוגיה.