ב"ש, פ
בית משפט השלום באר שבע
|
1210-06,1204-06,1097-06
10/01/2006
|
בפני השופט:
אקסלרד ישראל
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת-ישראל
עו"ד שאול שניידר
|
הנתבע:
1. שוארמה פוזי
2. יוסף אלשוארמה
3. מוחמד אלשוארמה
עו"ד נסאר מוסטפא
|
| החלטה |
בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.
כתב האישום מייחס למשיבים שלוש עבירות של התפרצות לדירה, שלוש עבירות של גניבה ועבירה של כניסה לישראל שלא כחוק.
המשיבים הם תושבי השטחים. על פי כתב האישום, ב-3 הזדמנויות שונות, נכנסו המשיבים לשלוש דירות כאשר הם מציגים עצמם כ"שיפוצניקים" ובאחת הפעמים כעובדי עמידר.
מאחת הדירות נגנב סכום של 10 ש"ח ומשתי הדירות נגנבו שני מכשירי טלפון סלולרי.
ב"כ המשיבים הסכים בשם המשיבים לקיומם של ראיות לכאורה, אולם טען כי לא קיימת עילת מעצר בשל עבירות ההתפרצות והגניבה. לטענתו, המדובר הוא בעבירות רכוש, אשר אינן נופלות בגדר החריגים אשר נקבעו בהלכת רוסלן פרנקל.
באשר לעבירת הכניסה לישראל שלא כדין, הסכים ב"כ המשיבים כי קיימת עילת מעצר בשל חשש להימלטות מהדין, אולם ביקש לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר שהוצעו על ידו במהלך הדיון.
שקלתי את הדברים וסבור אנוכי, כי בנסיבות העניין, קיימת כנגד המשיבים גם עילת מעצר בשל מסוכנותם לציבור, זאת בשל נסיבות ביצוען של העבירות.
העבירות בוצעו בצוותא חדא, תוך שהמשיבים מערימים על תושבי הבתים, מציגים עצמם בשניים מן האירועים, כבעלי מקצוע בתחום השיפוצים ובפעם האחרת כעובדי עמידר שבאו לבדוק אם קיימים ליקויים בדירה.
המשיבים ניצלו את תמימותם של יושבי הבתים. באחד האירועים המדובר היה בקטין שהכניסם לביתו, ובשתי הפעמים האחרות הערימו המשיבים על נשים זקנות.
מעשים אלה נופלים גם נופלים, כך אני סבור, בגדר החריגים לכלל לפיו בגין עבירות רכוש לא קיימת בדרך כלל עילת מעצר.
עתה, יש לדון בבקשת המשיבים לשחררם לחלופות מעצר בשטח מדינת ישראל.
ב"כ המבקשת טען כי הואיל והמדובר הוא בתושבי שטחים שמעבר לקו הירוק, הרי בכל מקרה אין לשחררם לחלופות מעצר בישראל.
מנגד טען ב"כ המשיבים, כי גם אשר מדובר הוא בתושבי שטחים על ביהמ"ש לבחון חלופה וכי ניתן לשחרר משיבים כאמור לחלופות מעצר בתחום הקו הירוק.
ב"כ המשיבים הפנה להחלטות ביהמ"ש העליון, במסגרתן שוחררו תושבי שטחים למעצר בית בישראל.
בבש"פ 3756/05, הורה כב' הש' רובינשטיין על שחרורם של הנאשמים בהפקדה כספית ובערבות תושבי ישראל. ביהמ"ש לא הורה באותו המקרה על המשך שהייתם של הנאשמים בתחומי ישראל.
בבש"פ 8095/05 הורתה כב' השופטת בייניש על שחרורו של הנאשם בפניה, למרות היותו תושב שטחים, אולם באותו המקרה המדובר היה באדם הלוקה בנפשו אשר סבל ממחלת סכיזופרניה.
מכל מקום, אין לו לב"כהמשיבים ויכוח אלא עם ב"כ המבקשת, שהרי סבור אנוכי כי בכל מקרה, גם במקרה בו מדובר בתושב השטחים, לא יאטום ביהמ"ש את אוזניו מפני שמיעת הצעה לחלופת מעצר. זו מצוות המחוקק בסעף 21 לחסד"פ מעצרים וכך הם פני הדברים לאור הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
גם בבש"פ 6589/02 במסגרתו אישר כב' השופטת ריבלין את החלטת כב' הנשיא מכליס שלא לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, ניתנה החלטה על רקע ניצולו של הנאשם את שהותו בישראל שלא כחוק לביצוע עבירות חוזרות ונשנות.
כך הם פני הדברים במקרה שבפני. המשיבים ניצלו את שהותם בישראל כדי לבצע את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, עבירות אשר בנסיבות העניין, הקימו עילת מעצר נוספת כנגד המשיבים.