ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) מיום 18.12.2013 בת"פ 46922-05-12, בה הורה בית המשפט על הקלה בתנאי שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.
העובדות לפי כתב האישום המתוקן
1. המשיב שימש במועדים הרלבנטיים לכתב האישום כמנהלה של עמותת "וזאת הברכה לתורה וצדקה בירושלים" (להלן: העמותה). באותה עת שימש יוסף צדוק (להלן: צדוק) כיד ימינו של המשיב וביצע עבורו ועבור העמותה פעולות שונות, לרבות מסירת המחאות, הפקדתן, משיכה והפקדה של כספים בחשבונות העמותה ופריעת המחאות עבור המשיב בעסקי המרות מטבע. העמותה הפעילה שלושה תלמודי תורה, גני ילדים, בתי ספר יסודיים ו"כולל" בירושלים ובבית"ר-עלית וכן ישיבה בבית"ר-עלית (להלן: מוסדות העמותה). מרבית כספי העמותה התקבלו מתקציבי משרד החינוך, משרד הרווחה ועיריות ירושלים ובית"ר-עלית, בהתאם למספר התלמידים הרשומים במוסדות החינוך שהפעילה העמותה, על פי דיווחיה למשרד החינוך.
2. כנגד המשיב, צדוק והעמותה הוגש כתב אישום, ולאחריו כתב אישום מתוקן, שעניינם בעבירות מרמה חמורות ומתמשכות, הלבנת הון ועבירות מס בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח.
3. על פי האישום הראשון, העבירה העמותה בניהולו של המשיב ובתיווכו של צדוק דיווחים כוזבים לרשויות השלטון בדבר מספר התלמידים הלומדים במוסדות העמותה בשנים 2012-2008. באמצעות מצג השווא לרשויות אותו יצרה העמותה בניהול המשיב ובאמצעות צדוק, לפיו בשנים הללו מספר התלמידים הלומדים במוסדות העמותה גדול ממספרם בפועל, קיבלה העמותה שלא כדין ובמרמה כ-32 מיליון ש"ח ממשרד החינוך וכן 566,475 ש"ח מעיריית ירושלים ו-42,810 ש"ח מעיריית בית"ר-עלית. בגין המעשים האמורים הואשם המשיב בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירות רבות), לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).
4. על פי האישום השני, בשנים 2010-2002 פיצלה העמותה, באמצעות המשיב ובהוראתו, את משכורותיהם של עובדיה למספר המחאות במטרה להפחית את חיובי העמותה בתשלומים בשל שכר עובדיה ולרמות את רשויות המס. העמותה שילמה לעובדיה משכורות אשר רק חלקן דווח לרשויות המס, כך שבפועל משכורתם עלתה בהרבה על המשכורת המדווחות. המותבים בהמחאות הנוספות היו לעתים עובדי העמותה עצמם, ולעיתים אנשים אחרים, כאשר בסך הכל נמנעה העמותה מלדווח על סך של כ-8.9 מיליון ש"ח אותם שילמה כמשכורות לעובדיה בשנים 2010-2002. בכך, ובאמצעות פעולות נוספות הונו המשיב, צדוק והעמותה את רשויות המס. בגין המעשים האמורים הואשם המשיב בשמונה עבירות מרמה, לפי סעיף 220(2) לפקודת מה הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) ובמרמה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.
5. על פי האישום השלישי, במהלך ביצוע המעשים המתוארים הפיקו המשיב, צדוק והעמותה הכנסות בגובה מיליוני ש"ח המהוות "רכוש אסור" כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון). כל זאת כאשר במהלך ביצוע המעשים המיוחסים להם במסגרת האישומים הראשון והשני ביצעו המשיב, צדוק והעמותה פעולות שונות שנועדו להסתיר את מקור הרכוש האסור, זהות בעלי הזכויות בו, מקומו ותנועותיו. ביניהן: פתיחת חשבונות בנק על שם מוסדות העמותה, אשר שימשו הלכה למעשה כחשבונות פרטיים של המשיב וביצוע פעולות שונות בחשבונות אלו; משיכה ופירעון בדרכים שונות של כספים שמקורם בעמותה בהיקפים מהותיים, תוך ניסיון להמירם למזומן; פיצול משכורות העובדים באופן שחלקן אינו מדווח לרשויות המס כדין ואינו נרשם בספרי העמותה על פי שימוש האמיתי; הפקת תלושי שכר כוזבים עבור מי שאינם עובדי העמותה; רישום כוזב בספרי העמותה של כספים שנמשכו מן העמותה כהלוואות. בגין המעשים האמורים הואשם המשיב בהלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק.
6. לצד כתב האישום הוגשה בקשה לחילוט רכוש אשר שוויו מהווה חלק משוויו של הרכוש בו נעברו העבירות לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון או שהוגש, במישרין או בעקיפין, כתוצאה מביצוע העבירות המתוארות לעיל.
הליכי המעצר
7. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה העוררת למעצר המשיב 2 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בנוסף, ביום 7.6.2012 הגישה העוררת בקשה למתן סעדים זמניים בה נתבקש המשך החזקת הרכוש שנתפס ואשר חילוטו התבקש בכתב האישום.
8. ביום 19.6.2012 הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב למעצר בית מלא במדרשה במגדל העמק (להלן: המדרשה) בכפוף לתנאים המגבילים הבאים: פיקוח מפקחים; איזוק אלקטרוני; איסור יציאה מן הארץ; חתימה על התחייבות עצמית בסך מיליון ש"ח והפקדת עירבון או ערבות בנקאית בסך 650,000 ש"ח. לצד זאת הורה בית המשפט, כי המשיב ואשתו ימשכנו נכס שבבעלותם, וכי אשתו של המשיב וחתנו יחתמו על ערבות צד ג' להבטחת התנאים שנקבעו. בהמשך, ביום 12.7.2012 החליט בית המשפט המחוזי להקל בתנאי חלופת המעצר ולאפשר למשיב לצאת לשלושה "חלונות התאווררות" יומיים בתחומי המדרשה ובליווי מפקח מאושר בלבד.
9. ביום 20.9.2012 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש במסגרתה ביקש המשיב להמיר את חלופת המעצר במדרשה לביתו שבירושלים, בנימוק שטרם חלף די זמן מאז החלטתו הקודמת של בית המשפט. במסגרת החלטה זו עמד בית המשפט על החשש הממשי להימלטות המשיב מהארץ, אך עם זאת אישר למשיב לצאת מן המדרשה לצורך פגישות עם בא כוחו, בכפוף ליידוע העוררת מבעוד מועד. ביום 14.10.2012 יצא המשיב לפגישה אצל בא כוחו בתל אביב, לאחר שעדכן את העוררת בתוכניותיו. ממעקבה של המשטרה אחר המשיב באותו יום עלה כי לאחר קיום הפגישה האמורה, בה נכחו גם אשתו, מלווה ומפקח, נסע המשיב עם אשתו וללא המפקח לסעוד במסעדה בתל-אביב, שם נעצר. במהלך חיפוש על גופו שערכו השוטרים נמצא מסמך שכלל, בין היתר, פרטים אישיים אודות הפרקליטה המטפלת בתיק המתנהל נגד המשיב (להלן: המסמך).
10. לאור האמור ובעקבות בקשת העוררת לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הורה בית המשפט ביום 17.10.2012 על מעצר המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו עמד בית המשפט על חומרת המעשים המיוחסים למשיב; על החשש המשמעותי להימלטותו מהארץ בשים לב לכך שהינו אדם בעל אמצעים שהינו אזרח אנגליה ומרכז עסקיו בחו"ל ועל העובדה שלעוררת הגיעו ידיעות מודיעיניות בדבר כוונת המשיב להימלט מן הארץ. בתוך כך קבע בית המשפט כי הפקת המסמך והחזקתו אינם מהווים כשלעצמם עילה למעצר המשיב, אולם יש בהם כדי להעיד על הסכנה הנשקפת ממנו ולצד הפרת תנאי השחרור מצדיקים מעשיו המצטברים את מעצרו עד תום ההליכים. בהמשך, קיבל בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) את ערר המשיב על החלטת מעצרו והורה על חילוט סך של 75,000 ש"ח מכספי הערבות ועל החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיחליט על כל שינוי נוסף בתנאי שחרור המשיב (בש"פ 7576/12 מיום 26.10.2012). ביום 29.10.2012 הורה בית המשפט על הוספת מפקח.
11. במהלך החודשים הבאים נתקבלו בקשות המשיב להקלה בתנאי מעצרו בשל חלוף הזמן. ביום 4.12.2012 התקבלה בקשת המשיב לשינוי מקום מעצרו לביתו בירושלים. ביום 12.2.2013 התיר בית המשפט למשיב לצאת את ביתו פעמיים ביום לצורך תפילה וביום 23.7.2013 הותרה יציאת המשיב מביתו מידי יום, בין השעות 19:00-09:00. כמו כן, בחודשים ספטמבר-נובמבר 2013 הותרה יציאתו של המשיב לחו"ל בשני מקרים.
12. בין לבין ועל רקע הליכי גירושין בין המשיב לרעייתו, שיחרר בית המשפט ביום 19.6.2013 את רעיית המשיב מערבותה וקבע כי לצורך כך חלקה בדירת הזוג הינו 75%. בהקשר זה ומבלי להכריע בסוגיה לגופה דן בית המשפט ביום 9.12.2013 במחלוקת שנתגלעה בין העוררת לבין רעיית המשיב בדבר חלקה של זו בדירה הממושכנת. בית המשפט קבע כי באשר להליכים לפניו מהווה רישום הזכויות בדירה נקודת מוצא ומשכך מנועה העוררת מלנקוט בהליך כלשהו ביחס ל-75% מן הדירה הרשומים על שם רעיית המשיב.
13. ביום 29.10.2013 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בה עתר לביטול הערבות הבנקאית בשל מצבו הכלכלי ובטענה כי הוא זקוק לסכום שהופקד, בין היתר, כיוון שאלו שהילוו לו כספים נושים בו. עוד נטען כי מן המשיב לא נשקפת סכנת הימלטות וכי חלוף הזמן והתמשכות ההליך העיקרי בעניינו מצדיקים את קבלת בקשתו. ביום 18.12.2013 קבע בית המשפט כי הערבות הבנקאית בסך 650,000 ש"ח תבוטל ותושב למשיב. זאת בנימוק כי מיום הגשת כתב האישום חלפה למעלה משנה וחצי וכי בתקופה שחלפה הלכה הערבות והפכה למעיקה עבור אותם אנשים שהילוו למשיב כספים לצורך גיוסה. יצוין כי ביום 19.12.2013 ניתן עיכוב ביצוע ארעי של החלטת בית המשפט המחוזי עד להחלטה אחרת של בית משפט זה.
מכאן הערר.
ההליכים בתיק העיקרי
14. לאחר הקראת כתב האישום נדחה הדיון בתיק מעת לעת. בין היתר, ביום 29.1.2013 הוחלף ייצוג המשיב והחל ייצוגו על ידי באת כוחו הנוכחית. לצד האמור, נדחה הדיון בתיק העיקרי גם מטעמי בית המשפט עד ליום 22.5.2013. בימים 3.7.2013, 31.10.2013 ו-10.11.2013 נתקיימו מועדי דיונים בדבר חומר החקירה (מועד נוסף נקבע לחודש ינואר 2014) ואילו ביום 19.12.2013 קבע בית המשפט כי שמיעת הראיות בתיק תחל ביום 1.3.2014, בקצב של שלושה דיונים בשבוע.