לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת נ' נצר) במ"ת 19742-12-10 מיום 22.8.2012 במסגרתה הוחלט על שחרור המשיבים לחלופת מעצר.
רקע עובדתי וההליכים עד כה
1. ביום 13.12.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד המשיבים וכנגד שמונה נאשמים נוספים, המייחס להם סדרה של מעשי שוד, ניסיונות לשוד והתפרצויות בכל רחבי הארץ. כמו כן, הוגשו כתבי אישום נפרדים כנגד שני מעורבים נוספים בפרשה. בכתב האישום מיוחסות למשיב 1 (להלן: רוסלן) 27 עבירות ולמשיב 2 (להלן: אזר), 25 עבירות ובין העבירות המיוחסות לשניהם: קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שוד לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין; ניסיון שוד בחבורה לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין; והובלת נשק לפי סעיף 144 (ב) לחוק העונשין.
2. לפי כתב האישום, מסוף שנת 2009 ועד למעצרם בחודש נובמבר 2010, קשרו המשיבים והנאשמים האחרים בפרשה קשר לביצוע עבירות רבות של מעשי שוד אלימים והתפרצויות ביעדים שונים ברחבי הארץ. לכתב האישום ולהליכים המשפטיים עד כה התייחסתי בהחלטתי מאתמול ב-בש"פ 6214/12 מדינת ישראל נ' דרורי (טרם פורסם, 23.8.2012) ולפיכך לא אשוב ואפרטם. לענייננו, אציין כי ביום 26.6.2012 הכריע בית משפט זה (בש"פ 4449/12, השופט י' עמית) (להלן: החלטת השופט עמית) בבקשת העוררת להאריך את מעצרם של חלק מהמעורבים בפרשה, וביניהם המשיבים, בפעם הרביעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בית המשפט קבע כי יש ממש בטענת הנאשמים בפרשה כי אם המשפט לא יסתיים בהסדרי טיעון, יהיה צורך בלפחות חמש הארכות מעצר נוספות וכי התקדמותו האיטית של ההליך מטה את נקודת האיזון לעבר הנאשמים ושיקולי החפות והחירות. בהתייחס למשיבים קבע השופט י' עמיתכי:
"רוסלן (משיב 1), יליד 1980 ואבדייב (משיב 2), יליד 1982, הם הנאשמים להם מיוחסים מספר האישומים הרב ביותר בכתב האישום (14 ו-12 אישומים בהתאמה). כפי שעולה מהחלק הכללי של כתב האישום, רוסלן ביחד עם אבדייב היו אחראים על איסוף מידע, גיוס אנשים ואף יצאו ליעדי השוד, אם כי לא היו מעורבים פיזית באף אחד מהמקרים. לחובתו של רוסלן עבר פלילי כבד הכולל עבירות רכוש ופריצות בגינן ריצה עונשי מאסר. כך גם לחובתו של אבדייב עבר פלילי עשיר הכולל 13 הרשעות בעבירות של סחיטה באיומים, פריצות ואלימות. לא בכדי הורה בית המשפט על מעצרם של השניים עד תום ההליכים, אך בנקודת זמן זו, הגיעה העת לבחון אפשרות לחלופת מעצר.
אשר על כן, אני מורה על הזמנת תסקיר מעצר לגבי רוסלן ואבדייב (המשיבים 2-1), ועניינם יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת חלופת מעצר "הדוקה" בתנאים מגבילים, לרבות איזוק אלקטרוני, מפקחים, הפקדה כספית וערבויות."
מאז שניתנה החלטת השופט עמית התקיימו שתי ישיבות הוכחות נוספת והסתיימה החקירה הנגדית של עד המדינה על ידי בא כוחו של רוסלן.
3. ביום 22.8.2012 התקיים דיון בעניינם של המשיבים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט (השופטת נ' נצר) ציין כי שירות המבחן סבור כי מידת היכרותם של הערבים המיועדים בעניינו של רוסלן עם רוסלן עצמו היא היכרות שטחית ורופפת ולא יהיה בכוחם להציב לו גבולות. בית המשפט קבע בהקשר זה כי אכן יש "מקום להרהר" בנוגע ליכולתם של הערבים השונים להציב לרוסלן גבולות, אך עם זאת קבע כי בכל שחרור לחלופת מעצר קיים מימד של אי ודאות ואין מצופה מהערבים כי יציבו גבולות פיזיים לרוסלן אלא כל שנדרשים הם לעשות הוא לדווח לגורמי האכיפה אם וכאשר רוסלן יפר את תנאי שחרורו. בית המשפט קבע עוד כי הגם שהקשר בין רוסלן לערבים אינו הדוק, הרי שניתן היה להתרשם מהנכונות והרצון של המפקחת והערבים המוצעים להירתם לפיקוח על רוסלן. לפיכך קבע בית המשפט, תוך שנתן דעתו לאמור בהחלטת השופט עמית כי החלופה המוצעת, הכוללת מעצר בית מלא בנתניה, הרחוקה ממקום מגוריו של רוסלן (שדרות), כדי לתת מענה ראוי למסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט קבע כי נוכח עברו הפלילי המכביד ונוכח המעשים המיוחסים לו, ישוחרר רוסלן בתנאים הבאים: הפקדת ערבון כספי בסך של 30,000 ש"ח; חתימת התחייבות עצמית בסך של 35,000 ש"ח וחתימת ערבויות צד ג' של המפקחת וארבעת הערבים בסך של 30,000 ש"ח כל אחד; רוסלן ישוחרר לדירתה של המפקחת, ילנה שלמייב, בנתניה, והוא ישהה שם במעצר בית מלא; רוסלן ילווה בכל עת באופן צמוד על ידי המפקחת או אחד הערבים; רוסלן יהיה אזוק באזיק אלקטרוני.
4. בעניינו של אזר, ציין בית המשפט כי מהתסקיר שנערך בעניינו עולה כי חלופות המעצר שהוצעו מוגבלות ביכולתן לאיין את מסוכנותו, וכי שירות המבחן הצביע על כך שהחלופה המוצעת, במסגרתה יחזור אזר לבית הוריו בשדרות טומנת בחובה סיכונים רבים. עם זאת, קבע בית המשפט כי אזר עצור ברציפות למעלה מ-21 חודשים, וכי מהחלטת השופט עמית עולה כי יש להגמיש במידה מסוימת את קפדנות בחינת החלופה נוכח חלוף הזמן. בית המשפט קבע בהקשר זה כי מלכתחילה לא היה מאשר את חזרתו של אזר לסביבת מגוריו הרגילה, אך הכרעה זו משתנה עקב חלוף הזמן ועקב העובדה שההליך בעניינו של אזר רחוק מסיום. בית המשפט ציין כי התרשם שהערבים המוצעים - ששלושה מהם אינם בני משפחתו הגרעינית של אזר ושניים מהם כלל אינם קרובי משפחתו - מוכנים להירתם בכנות להשבתו של אזר לדרך הישר וכי ערבים אלו הביעו התנגדות למעשים המיוחסים לו ואף הסבירו כי מצופה שאזר יזנח את אורח החיים העברייני. לפיכך קבע בית המשפט כי ניתן לתת לאזר הזדמנות להוכיח כי הוא ראוי לקבל את אמון ולהשתחרר לחלופת מעצר. נוכח כל זאת, הורה בית המשפט על שחרורו של אזר לחלופת מעצר בתנאים הבאים: הפקדת ערבון בסך של 25,000 ש"ח; חתימת ערבות עצמית בסך של 30,000 ש"ח וכן חתימת ערבויות צד ג' של שלושה מהמפקחים ושל שני הוריו של אזר, בסך של 25,000 ש"ח כל אחד; אזר ישהה במעצר בית מוחלט בבית הוריו בשדרות; אזר ילווה בכל עת על ידי אחד מהערבים; אזר יהיה אזוק באזיק אלקטרוני.
5. לבקשת העוררת, עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע החלטתו ב-48 שעות.
מכאן הערר שלפני.
נימוקי הערר
6. העוררת - באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי מנחם - טוענת כי חלופות המעצר שהוצעה בעניינם של המשיבים אינה "הדוקה" כלל וכלל כפי שנדרש בהחלטת השופט עמית. העוררת מוסיפה וטוענת כי שחרור המשיבים לחלופות אלה לא ייתן מענה לרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהם, הנלמדת הן מן המעשים המיוחסים להם שכן הם היו גורם מרכזי ביותר בפרשה מושא כתב האישום, הן מעברם הפלילי המכביד והן מהתרשמות שירות המבחן בעניינם. העוררת מציינת בהקשר זה כי שירות המבחן התרשם כי הערבים שהוצעו בעניינם של המשיבים לא יוכלו להציב להם גבולות ולצמצמם את רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהם. העוררת מוסיפה וטוענת כי לא נמצאו נימוקים כבדי משקל לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן, שנעשית במקרים חריגים בלבד, ומפנה לכך שגם בית המשפט המחוזי לא היה סבור שמסקנותיו של שירות המבחן בנוגע למפקחים שהוצעו היו שגויות. העוררת טוענת עוד כי חלק מהמעשים המיוחסים לעוררים הם כאלו שניתן לבצעם גם במעצר בית, והדבר מדגיש את הצורך במפקח שיוכל להציב לעוררים גבולות. לפיכך, מבקשת העוררת כי בית משפט זה יורה שלא לשחרר את המשיבים לחלופת המעצר שנקבעה. כן מבקשת העוררת כי בית משפט זה יורה על הארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ב-90 ימים נוספים מיום מתן ההחלטה בערר דנא או עד מתן פסק דין בעניינם.
תגובת המשיבים
7. רוסלן - באמצעות בא כוחו, עו"ד יניב שגב - טוען כי דומה שכל חלופה שתוצע על ידו תחשב כלא הדוקה מספיק בעיני העוררת. רוסלן מציין בהקשר זה כי הציע עשרה מפקחים שונים, שאחד מהם אף שימש בעבר כמפקח בפרשה אחרת והדבר אושר על ידי בית משפט זה. רוסלן מוסיף וטוען כי מהחלטת השופט עמית עולה כי נדרשת בעניינו חלופת מעצר הכוללת איזוק אלקטרוני, מפקחים, הפקדה כספית וערבויות, ואילו החלופה שאושרה בידי בית המשפט המחוזי כוללת אף הרחקה ממקום מגוריו של רוסלן, אף שהדבר לא נדרש בהחלטת השופט עמית. רוסלן מדגיש כי תפקידם של המפקחים אינו למנוע ממנו באופן פיזי להפר את תנאי השחרור, וכי המפקחים המוצעים נחקרו חקירה לא קצרה בבית המשפט המחוזי ואושרו על ידו. רוסלן טען עוד כי הוא נמצא במעצר כמעט שנתיים, ולכן המגבלות שהוא יטיל על עצמו כיום, היה וישוחרר לחלופת מעצר, הן חמורות במיוחד כיוון שאין ברצונו לשוב למעצר. נוכח כל זאת טוען רוסלן כי חלופת המעצר המשלבת הגבלות שונות ומגוונות, היא טובה והיא נותנת מענה ראוי למסוכנות הנטענת בעניינו. לפיכך, מבקש רוסלן כי בית משפט זה ידחה את הערר.
8. אזר - באמצעות בא כוחו, עו"ד זאב גורדון - מציין כי חלופת המעצר בעניינו גובשה לאחר תהליך ארוך, ובית המשפט המחוזי ערך דיון ארוך ומקיף בסוגיה בטרם אישר את החלופה. אזר טוען בהקשר זה כי חלק מהמפקחים המוצעים אינם קרובי משפחה שלו והם הביעו רצון כנה ועז לסייע בהשבתו לדרך הישר. אזר מוסיף וטוען כי הוא חיפש חלופה מחוץ לעיר מגוריו, אך חלופה הולמת כזו לא נמצאה. אזר טוען עוד כי הוא מיצה את יכולתו להציע מפקחים וערבים, וכי בסופו של דבר החלופה המוצעת היא החלופה הטובה ביותר האפשרית, ויש בה כדי לאיין את מסוכנותו הנטענת. נוכח כל זאת, מבקש אזר כי בית משפט זה ידחה את הערר.
דיון והכרעה
9. לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.
10. דומני כי אין ספק בדבר המסוכנות הנשקפת מהמשיבים, בין היתר בהתחשב בעברם הפלילי המכביד, ולא ניתן להקל ראש גם בחומרתם של המעשים המיוחסים להם. עובדות אלה עמדו בבסיסה של החלטת השופט עמית. עם זאת, כאמור, השופט י' עמית הגיע לכלל מסקנה כי נוכח התמשכותו הניכרת של ההליך בעניינם של המשיבים ונוכח כך שהליך זה צפוי להימשך עוד זמן רב, יש לבחון את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר "הדוקה". אם כן, השאלה הנדרשת הכרעה בערר שלפני היא האם חלופות המעצר שהוצעו בעניינם של המשיבים היא אכן הדוקה.