ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת צ' קינן) מיום 9.8.2012 במ"ת 35217-06-12, במסגרתה דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר בתנאים של מעצר בית מלא והורה על מעצרו עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו בת"פ 35175-06-12.
העובדות לפי כתב האישום
1. כנגד העורר וכנגד אדם נוסף, מוסטפא בן עמאש (להלן: הנאשם הנוסף) הוגש ביום 20.6.2012 כתב אישום, במסגרתו מיוחסות להם עבירות קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק וקבלת נכסים שהושגו בפשע לפי סעיף 411 לחוק.
על פי כתב האישום, העורר, הנאשם הנוסף ואדם שלישי בשם עלאא חמדאן (להלן יחד: השלושה) שהו ביום 14.6.2012 לאחר חצות ברחוב שפירא בשכונת הדר בחיפה וקשרו קשר לשדוד מכשיר טלפון סלולארי מעובר אורח. בסמוך לשעה 01:30 הגיעו השלושה לרחוב הרצל וניגשו למתלונן, מר דסה טגנייה, שהמתין במקום למונית בכדי לחזור לביתו וביקשו ממנו לבצע שיחת טלפון ממכשיר הטלפון הסלולארי שלו. משהשיב המתלונן כי אין לו שיחות יוצאות, היכו אותו השלושה בפניו באגרופים ובעטו בו ברגליהם, כל זאת בכוונה לשדוד אותו. כתוצאה מהמכות נפל המתלונן על הכביש. בעוד המתלונן שוכב על הכביש נטלו השלושה את מכשיר הטלפון הסלולארי שברשותו ואת תעודת הזהות שלו, בכוונה לשללם שלילת קבע, ונמלטו מהמקום. שוטרי סיור שחלפו במקום הבחינו במתלונן השכוב על הכביש והזעיקו ניידת מגן דוד אדום, אשר פינתה את המתלונן לבית החולים. כתוצאה מהמכות שהיכו אותו השלושה נגרמו למתלונן חבלות בעינו ובפניו. בסמוך לאחר האירוע מכרו השלושה את מכשיר הטלפון הסלולארי של המתלונן וכעבור כשעה נעצרו ברחוב סמוך.
הליכי המעצר
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר ואת הנאשם הנוסף עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 5.7.2012 (השופט ר' שפירא) מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, שיש בהן לקשור את העורר ואת הנאשם הנוסף למעשים המיוחסים להם. כמו כן נקבע כי המעשים המיוחסים לנאשמים מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות. בית המשפט קבע כי יוגשו תסקירי שירות מבחן בעניינם של שני הנאשמים, על מנת לבחון אפשרות לשחרר את הנאשמים לחלופת מעצר. בעניינו של העורר ציין בית המשפט כי מדובר בבחור צעיר שלחובתו הרשעה אחת בגין עבירות אלימות ואחרות משנת 2010, שבגינה הוטל עליו עונש מאסר מותנה שהינו בר-הפעלה בנסיבות העניין. בית המשפט ציין כי קיומו של עונש מותנה המרחף מעל העורר מחד וביצוע העבירות המיוחסות לו לכאורה מאידך, מפחיתים במידה רבה את האמון שבית המשפט יכול לתת בו שמא יפר את תנאי מעצרו. עוד צוין כי העורר השתתף בתהליך טיפולי ארוך במוסד "מלכישוע" ועל אף טיפול זה שב לעולם הפשע. לפיכך קבע בית המשפט כי עניינו של העורר יופנה לשירות המבחן לקבלת חוות דעת מעמיקה יותר בעניינו.
3. ביום 30.7.2012 התקיים דיון בעניינו של הנאשם הנוסף, ובסופו שוחרר הנאשם הנוסף לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא, בפיקוח ותוך הפקדת ערובות כספיות. בית המשפט (השופט מ' גלעד) קבע כי לנאשם הנוסף אין עבר פלילי והוא ניהל עד לאירוע הנטען אורח חיים נורמטיבי. בעניינו של העורר נקבע דיון נוסף, לאור העובדה ששירות המבחן טרם נתן המלצה לגביו, נוכח אי התייצבותם של המפקחים המוצעים לשיחה עם קצין המבחן.
4. ביום 8.8.2012 התקיים דיון בעניינו של העורר. בתסקיר שירות המבחן נקבע, על יסוד היכרות קודמת של השירות עם העורר, כי ההערכה הינה שקיימת אצל העורר מידת סיכון בינונית להתנהגות פורצת גבולות וכי לאור נתוני אישיותו יש צורך בפיקוח הדוק שירחיק את העורר מסביבתו הבעייתית. שירות המבחן התרשם שאימו של העורר, שהוצעה כמפקחת, נעדרת סמכות ויכולת להציב לו גבולות, ומשכך אינה מתאימה לפקח עליו. מאידך מצא שירות המבחן כי ניתן לקבוע מקום לחלופת מעצר בביתה של דודתו של העורר, גב' גילה חרבאיא, תחת פיקוחה, ביחד עם בן דודו של העורר, מר הילאל ג'ורבאן. יחד עם זאת, עורך התסקיר ציין כי קיימת התלבטות באשר לחלופת המעצר האמורה, לנוכח הקושי של העורר לקבל סמכות ומרות, ובשל העובדה ש"המוטיבציה שלו [העורר] לשיקום בשלב זה בחייו אינה פנימית". כמו כן הוצע שהפיקוח יחוזק באיזוק אלקטרוני ובשילובו של העורר בטיפול ביחידה אמבולטורית.
5. בית המשפט (השופטת צ' קינן) קבע כי שני המפקחים המוצעים הביעו נכונות לפקח על העורר ואף להפקיד ערובה. שני המפקחים המוצעים נחקרו. לגבי דודתו של העורר, גב' חרבאיא, נקבע כי היא חיה בגפה ואינה נשואה, כבדת ראייה ומתקיימת מקצבת נכות. לגבי בן דודו של העורר, מר ג'ורבאן, נקבע כי הוא נשוי ואב לשישה ילדים, עובד בכל יום בין השעות 05:30 ל-17:00. בית המשפט קבע כי התרשמותו הינה שמדובר בשני אנשים נורמטיביים קשי יום, המטופלים בבעיות משלהם, המאמינים באמת ובתמים כי יוכלו לעמוד במשימת הפיקוח. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי התרשמותו הינה שהשניים לא יוכלו לספק "תנאי פיקוח הדוקים", אשר שירות המבחן קבע כי נדרשים בנסיבות העניין, נוכח נתוני אישיותו של העורר ולמול הסיכון להתנהגות פורצת גבולות מצידו. בית המשפט ציין כי אימו של העורר, שגילתה מעורבות בעניינו, נכשלה לאורך השנים בניסיונותיה לשפר את דרכיו של העורר ונמצאה חסרת סמכות ונעדרת יכולת להציב גבולות לעורר. בית המשפט קבע כי נוכח עובדה זו ספק אם יוכלו שני המפקחים המוצעים, אשר מטופלים בבעיות משלהם ואשר הקשר שלהם לעורר שטחי, להוות עבור העורר דמויות סמכותיות שמרותם תתקבל על ידי המשיב. לבסוף ציין בית המשפט כי הניסיון הטיפולי של העורר במוסד "מלכישוע" נכשל, והדבר מלמד על הקושי של העורר לקבל סמכות ומרות של אנשי מקצוע. נוכח כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של העורר ולפיכך הוא יישאר במעצר עד תום ההליכים.
מכאן הערר שלפני.
נימוקי הערר
6. העורר טוען - באמצעות בא כוחו, עו"ד רונן אביב - כי בית המשפט שגה בהחלטתו להותירו במעצר עד תום ההליכים. נטען כי החלטת בית המשפט מנוגדת להמלצת שירות המבחן, אשר תמך בשחרור העורר לחלופת מעצר. נטען כי שירות המבחן העריך שהסבירות להישנות המעשים מצד המשיב אינה גבוהה אלא "בינונית" בלבד, וכי חלופת המעצר - בפיקוח שני המפקחים המוצעים, בצירוף איזוק אלקטרוני ותוך שילובו של העורר בהליך טיפול ביחידה האמבולטורית בחדרה ובטיפול קבוצתי בשירות המבחן - יש בה כדי להפחית באופן משמעותי את הסבירות להישנות המעשים. כמו כן, הודיע בא כוח העורר במהלך הדיון שהתקיים לפני כי הוא מוכן להעמיד ערובות כספיות, ככל שיסבור בית המשפט כי יש בכך צורך.
לגבי המפקחת המוצעת, גב' חרבאיא, נטען כי שירות המבחן התרשם מהמוטיבציה שלה להתגייס למשימה ולסייע לעורר ומההשפעה החיובית שעשויה להיות לה על העורר. נטען כי בעית הראייה של המפקחת המוצעת (בעית ראייה בעין אחת) לא אמורה לפגוע ביכולתה לפקח על העורר. לגבי המפקח המוצע, מר ג'ורבאן, נטען כי שירות המבחן התרשם גם ממנו ומנכונותו להתגייס למשימה ולשמש כמפקח על העורר. עוד נטען כי העורר עבר תהליך טיפולי משמעותי וארוך במוסד "מלכישוע", דבר המעיד על יכולתו להציב לעצמו גבולות ולכבד את תנאי החלופה ולהישמע להוראות הממונים עליו.
עמדת המשיבה
7. המשיבה טוענת - באמצעות באת כוחה, עו"ד אפרת גולדשטיין - כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. נטען כי בתסקיר שירות המבחן ישנו פער בין ההערכה בדבר סבירות הישנות המעשים מצד המשיב ובדבר קשייו לקבל סמכות ומרות לבין ההמלצה הסופית של שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר בפיקוח שני המפקחים המוצעים. עוד נטען כי חלופת המעצר המוצעת אינה מספיקה, באשר הלכה למעשה - בשים לב לזהות המפקחים המוצעים- מדובר בפיקוח אך ורק על ידי המפקחת המוצעת (דודתו של העורר, גב' חרבאיא), כאשר אין חולק שהמפקח הנוסף המוצע (מר ג'ורבאן) לא נמצא ברוב שעות היממה בביתו (05:30-17:00) ומטופל בשישה ילדים עם שובו. עוד נטען כי ההמלצה לשלוח את העורר לטיפול במסגרת אמבולטורית מתעלמת מכך שהעורר כבר שהה במסגרת טיפולית סגורה במוסד "מלכישוע" וגם מסגרת זו לא עזרה לו.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני היום, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי חלופת המעצר במתכונתה הנוכחית אינה מספקת את תנאי הפיקוח ההדוקים הנדרשים לעורר, על פי הערכת שירות המבחן, נוכח מאפייני אישיותו של העורר שפורטו לעיל. מקובלת עלי טענת המשיבה כי בנסיבות העניין - כאשר המפקח הנוסף אינו נמצא בחלק ניכר משעות היממה בביתו - מדובר הלכה למעשה בפיקוח של מפקחת יחידה (דודתו של העורר, הגב' חרבאיא), ובכך לא די. אין בידי לקבל את טענת העורר כי די בהוספת איזוק אלקטרוני כדי להפיג את החשש מפני הישנות מעורבותו באירועים פליליים. על מנת לשחרר את העורר לחלופת מעצר נדרש קודם כל פיקוח אנושי הדוק ומסודר, ואיזוק אלקטרוני אינו תחליף לכך אלא תוספת [ראו והשוו: בש"פ 7522/10 מדינת ישראל נ' עזאם (טרם פורסם, 18.10.2010)].
יחד עם זאת, וכפי שציינתי במהלך הדיון, דלתו של בית המשפט אינה נעולה בפני העורר. ככל שיציע העורר בבית המשפט המחוזי מפקח נוסף מעבר לשני המפקחים המוצעים כעת, שיגשר על שעות היום שהמפקח הנוכחי (מר ג'ורבאן) אינו שוהה בהן בביתו - מעבר לנכונותו להיות נתון באיזוק אלקטרוני ולהעמדת ערובות מתאימות - יבחן בית המשפט המחוזי את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.
סוף דבר, הערר נדחה.