1. מונחת לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום, החל מיום 1.8.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 6884-05-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' אינפלד).
במהלך הדיון אשר התקיים בפני, הסכים בא כוחו של משיב 1 לבקשה להארכת מעצר. בנוסף, בהודעה משלימה מיום 29.7.2012 הסכים בא כוחו של משיב 3 לבקשה להארכת מעצר. אשר על כן, מבחינה מעשית, הבקשה שלפניי מתמקדת בעניינם של המשיבים 2 ו-4 בלבד.
2. ביום 3.5.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד ארבעת המשיבים. נטען כי הללו חשדו שהמתלונן, אשר שהה עימם באותו התא בבית הכלא, הלשין עליהם למודיעין הכלא. על רקע זאת תקפו המשיבים את המתלונן מספר פעמים בחניקה, סטירות ואגרופים, וחרטו על גופו כתובות באמצעות נשק קר. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות חמורות, נותר על גופו קעקוע והוא נזקק לטיפול רפואי. כמו כן איימו המשיבים על המתלונן שאם יחשוף את המעשים - יהרגו אותו. לנוכח זאת הואשמו המשיבים בתקיפה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; ואיומים - לפי סעיף 192 לחוק.
יחד עם כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. ביום 15.6.2011 ניתן בהסכמה צו מעצר כנגד המשיבים 1, 3 ו-4. בעניינו של משיב 2 קבע בית המשפט, ביום 21.9.2011, כי יש ראיות לכאורה וכן מסוכנות גבוהה. תסקיר שירות המבחן בעניינו של משיב 2 העריך כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת חוק. בד בבד העריך התסקיר כי המפקחים שהוצעו לחלופת המעצר יתקשו להציב למשיב 2 גבולות ברורים, וכן צוין שבחלופה זו לא ניתן יהיה להתקין איזוק אלקטרוני מסיבות טכניות. לנוכח זאת לא המליץ התסקיר על שחרור משיב 2 לחלופה. חרף האמור בתסקיר החליט בית המשפט המחוזי, ביום 10.11.2011, כי משיב 2 ישוחרר לחלופה. זאת, בין היתר, משום שהמשפט לא צפוי להסתיים בקרוב, ומשום שהמתלונן עצמו נמצא במאסר, ועל כן - "ככל שהדבר נשמע חריג" - ייתכן ששלומו יובטח דווקא אם ישוחרר משיב 2 לחלופה. ערר שהגישה המדינה לבית משפט זה - התקבל (בש"פ 8338/11, כב' השופט ס' ג'ובראן). נקבע כי המעשים המיוחסים למשיב 2, שהוכחו לכאורה, מלמדים על מסוגלות לבצע מעשים חמורים ואכזריים ככלל, לאו דווקא כלפי המתלונן. לא נמצא טעם ממשי לסטייה מהמלצות התסקיר. התוצאה היא שאף משיב 2 נעצר עד תום ההליכים נגדו.
ביום 22.1.2012 הגישה התביעה לבית משפט זה בקשה ראשונה להארכת מעצרם של ארבעת המשיבים ב-90 יום (בש"פ 651/12, כב' השופט י' דנציגר). משיב 4 הסכים לבקשה. באשר ליתר המשיבים - ביום 25.1.2012 נעתר בית משפט זה לבקשה. נקבע כי מסוכנותם גבוהה, ואף הצפי להתמשכות המשפט איננו מטה את הכף לטובת שחרורם.
ביום 16.4.2012 הגישה התביעה לבית משפט זה בקשה שנייה להארכת מעצר ב-90 יום (בש"פ 3046/12, כב' השופט ס' ג'ובראן). ביום 7.5.2012 נעתר בית המשפט לבקשה. נקבע כי אמנם קצב התקדמות ההליך העיקרי איננו משביע רצון, אך מאחר ונקבעו שתי ישיבות הוכחות, וכן לנוכח מסוכנותם של המשיבים - יש להאריך את מעצרם ב-90 יום נוספים.
להשלמת התמונה יצוין כי ביום 6.6.2012 הגיש משיב 2 לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט ביום 11.7.2012. משיב 1 הגיש אף הוא ביום 5.7.2012 בקשה לעיון חוזר, אך דיון בעניין זה טרם התקיים (כך על פי האמור בבקשת המדינה).
3. הבקשה שלפניי, היא הבקשה השלישית להארכת מעצר מטעם המדינה, מתבססת על מסוכנותם של המשיבים. באי כוחם של משיבים 1 ו-3 הסכימו, כאמור, לבקשה להארכת המעצר. באי כוחם של משיבים 2 ו-4, אשר התנגדו לבקשה, טענו כי המשפט צפוי להימשך עוד זמן רב. בנוסף נטען כי שלב ההוכחות מתמשך שלא כדין, במידה רבה לנוכח רשלנותה של התביעה. רשלנות זו באה לידי ביטוי, בין היתר, באי-התייצבותו של המתלונן להעיד במשפט, וכן בכך שבשלב מאוחר יחסית התגלו ראיות נוספות. נטען גם כי, מאחר והעבירה נעשתה על פי הנטען בין כותלי בית הסוהר, אין יתרון מבחינת המדינה להחזקת המשיבים בבית הכלא.
4. המועד שבו יוחס למשיבים ביצוע העבירה התרחש כשארבעתם מרצים עונש מאסר בפועל. נקודה זו משליכה על הבקשה להארכת המעצר, כל אחד בצורה שונה.
באשר למשיב 1, הוא אמור לסיים את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו באמצע חודש ספטמבר. יוצא, אם כן, שעד עתה לא היה ביכולתו להגיש חלופה. סנגורו הבהיר כי הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לשחרורו ממעצר עם סיום ריצוי עונש המאסר. הדיון בבקשה נקבע לאמצע חודש אוגוסט. על רקע זה, הסכים סנגורו של משיב 1 לבקשת המדינה להארכה ב-90 יום, תוך שמירה על טענותיו במסגרת הבקשה לעיון חוזר. המדינה הסכימה לאמור, תוך שמירה על טענותיה ביחס להתנגדות לבקשה לעיון חוזר לגופו של עניין. יובהר כי עניינו טרם נידון לגופו, בשל ריצוי עונש המאסר.
באשר למשיב 3, הוא אמור לסיים את מאסרו במרץ 2013. בהתאם לכך הסכים בא כוחו לבקשת הארכת המעצר.
באשר למשיב 4, הוא נידון לעונש מאסר עולם בגין עבירת רצח. על פני הדברים, נתון זה אמור לייתר את הבקשה. אולם, כפי שהסבירה המדינה, ערעורו של משיב 4 תלוי ועומד בבית משפט זה. לנוכח אי-הידיעה באשר למועד מתן פסק הדין בערעור ותוצאתו, עמדה המדינה על בקשתה להארכת מעצר.
נראה לי כי בהעדר חלופה, או סוג של הסכמה בין הצדדים, יש לדון בבקשה ואף לקבלה. ראשית, השוני בנסיבות בין ריצוי עונש מאסר עולם לבין החזקתו של משיב 4 במעצר - איננו ממשי, אם בכלל. שנית, הנימוקים ביחס להכרעה בעניינו של משיב 2 - נכונים ביתר שאת למשיב 4, יען כי הוא ממילא מרצה עונש מאסר עולם.
באשר למשיב 2, יצוין כי הוא היחיד מבין המשיבים אשר סיים לרצות את עונש המאסר הקודם שנגזר עליו. על כן, יש לדון בבקשה להארכה נוספת של מעצרו ב-90 יום על פי אמות המידה המחייבות - מסוכנות וקצב המשפט. באשר למסוכנות של משיב 2, הרי שהיא רבה ביותר. המעשים המיוחסים למשיבים, ובכלל זאת למשיבים 2 ו-4, בוצעו בתוך הכלא. על פי האישומים שהוכחו לכאורה המשיבים נהגו בבריונות ואכזריות רבה. היותם בכלא לא השפיעה על התנהגותם, כאילו לית דין ולית דיין. כפי שצוין - המשיבים התנפלו על שותפם לתא במכות, חנקו אותו, ואף חרטו על גופו של הנפגע כתובות קעקע תוך שימוש בנשק קר. המסוכנות איננה גבולית, אלא ברורה. התנהגות זו לכאורה מעמידה סימן שאלה ברור ובולט בדבר האפשרות שהמשיבים יקפידו על תנאי השחרור מחוץ לכלא.
בסוגיית קצב המשפט: אמנם נכון כי בחינת העניין על פי ציר הזמן של התקופה מאז הוגש כתב האישום - איננה תמיד משביעת רצון. אולם לאחרונה, בתאריכים 20.6.2012 ו-11.7.2012, התקיימו שתי ישיבות הוכחות ונשמעו מספר עדים. אינני מתעלם מכך שהמתלונן לא התייצב, אך בית המשפט המחוזי הוציא כלפיו צו הבאה בלא שחרור, ונקבעו דיונים נוספים בתאריכים 4.9.2012, 6.9.2012, 10.9.2012, 12.9.2012, ו-15.10.2012. יוצא כי נקבעו דיונים רבים. לנוכח המסוכנות שעולה ממשיבים 2 ו-4 - האיזון מטה את הכף לקראת קבלת הבקשה על פי השיקולים המנחים במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים. אף תסקיר המעצר שהוגש ביחס למשיב 2 התייחס לסיכון הגבוה להישנות עבירות פליליות.
5. אשר על כן, הנני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של כל אחד מהמשיבים בתשעים ימים החל מיום 1.8.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 6884-05-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
ניתנה היום, י"א באב התשע"ב (30.7.2012).