1. לפני בקשה שכותרתה "בקשה למתן צו מניעה זמני ועיכוב ביצוע הליכי גביה", עד מתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות, פאד העיר מסחר והשקעות בע"מ ואבאל פדילה (להלן -
"המבקשות"), על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת מלכה אביב) מיום 21.6.2007. במסגרת ההחלטה, דחה בית משפט קמא בקשת המבקשות לעכב הליכי הביצוע וליתן בידן צו מניעה זמני המאפשר להן שלא לשלם העיצומים הכספיים שהוטלו עליהן עד לסיום ההליכים בתיקים העיקריים (להלן -
"החלטת בית משפט קמא").
העובדות וההליכים
2. ביום 20.9.2006 החליטה הועדה להטלת עיצום כספי במשרד האוצר, להטיל על המבקשת 1 עיצום כספי בסך של 130,000 ש"ח ועל המבקשת 2 עיצום כספי בסך של 60,000 ש"ח, בשל הפרת הוראות סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן -
"חוק איסור הלבנת הון").
עובר להטלת העיצומים הכספיים עסקו המבקשות, בין היתר, במתן שירותי מטבע. בבדיקה שנערכה בבתי העסק של המבקשות בחודש אפריל 2005 על-ידי יחידת הפיקוח על נותני שירותי מטבע במשרד האוצר, נמצא כי המבקשות הפרו חובות הזיהוי והדיווח המוטלות עליהן מכוח החוק, בין היתר בפועלן בניגוד להוראות צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי דיווח ניהול רישומים של נותני שירותי מטבע) התשס"ב-2002.
3. בהתאם להוראת סעיף 20 לחוק איסור הלבנת הון, הגישו המבקשות לבית משפט קמא ערעורן על הדרישות לתשלום העיצומים הכספיים, הן על עצם הטלת העיצומים הכספיים והן על שיעורם (ו"ע 106/07 וו"ע 107/07). כמו כן, הגישו המבקשות בקשה לעכב תשלום העיצומים הכספיים עד למתן החלטה בערעור.
4. ביום 21.6.2007 ניתנה החלטת בית משפט קמא, נשוא הבקשה דנן, הדוחה בקשת המבקשות לעכב תשלום העיצומים הכספיים. בנמקו ההחלטה קבע בית משפט קמא, כי בהתאם להוראת סעיף 20(ג) לחוק איסור הלבנת הון, כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על החלטת הועדה להטלת עיצום כספי כדי לעכב תשלומו. בית המשפט דחה טענות המבקשות הנוגעות לטעמיהן לאי דיווח כנדרש, בהוסיפו כי בנסיבות המקרה דנן לא התקיימו נסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע תשלום העיצומים הכספיים כמבוקש.
על החלטה זו הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור (בר"ע 3272/07) וכן הבקשה דנן להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא עד מתן החלטה בבקשת רשות ערעור.
הבקשה
5. במסגרת הבקשה טען ב"כ המבקשות, עו"ד אמג'ד דעאס, כי שגה בית משפט קמא בהחליטו שלא להורות על עיכוב תשלום העיצומים הכספיים. בהתייחסו לסיכויי הצלחת הערעור שהגיש לבית משפט קמא על החלטת הועדה להטלת עיצום כספי במשרד האוצר, טען ב"כ המבקשות, כי עובר להגשת הערעור המשיבה לא אישרה תוכנת תקשורת מחשבים, המהווה הדרך היחידה היעילה, לדידו, לדיווח בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. לפיכך ונוכח התרשלות המשיבה, אין לצפות מהמבקשות לדעת כלל החובות המוטלות עליהן מכוח החוק. יתרה מזאת, לטענת ב"כ המבקשות, לא הוכח כי המבקשות סייעו למלביני הון או שימשו מחסה לפעילות בלתי חוקית ואף בטעם זה יש כדי להצדיק ביטול הדרישה לתשלום העיצומים הכספיים. ב"כ המבקשות הוסיף וטען, כי שיעורם של העיצומים הכספיים הינו גבוה וחריג, ואף בטעם זה יש כדי להצדיק עיכוב תשלומם עד מתן החלטה בערעור שהוגש לבית משפט קמא. בהתייחסו למאזן הנוחות, טען ב"כ המבקשות כי אי עיכוב תשלום העיצומים הכספיים ייסב למבקשות נזק וקשיים כלכליים, בהביאו להפסקת פעילות המבקשת 1. בהתייחס למבקשת 2, טען ב"כ המבקשות, כי המבקשת 2 היתה רשומה כבעלת עסק למתן שירותי מטבע, אך בפועל בעלה הוא שניהל את בית העסק ואף סגרו בסמוך לאחר הבדיקה שנערכה בבית העסק בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. לדידו, איזון האינטרסים של הצדדים מחייב עיכוב תשלום העיצומים הכספיים כנגד הפקדת סכום מסוים על-ידי המבקשות.
הבקשה נתמכה בתצהירו של פדילה מוחמד, מנהל המבקשת 1 ומנהל העסק הרשום על שם המבקשת 2.
תגובת המשיבה לבקשה
6. המשיבה, באמצעות בא-כוחה, עו"ד מוחמד חאג' יחיא, התנגדה לבקשה. בהתייחסו לסיכויי בקשת רשות הערעור, טען ב"כ המשיבה כי אלה נמוכים, בהעדר כל עילה משפטית להתערבות בהחלטת בית משפט קמא. המדובר בערעור על החלטת ועדה להטלת עיצום כספי במשרד האוצר, אשר שמעה טענות המבקשות באמצעות בא-כוחן, ולאחר שבחנה חומר הראיות שהונח בפניה ושקלה כלל השיקולים הרלוונטיים, קבעה כי המבקשות הפרו החובות המוטלות עליהן מכוח חוק איסור הלבנת הון. בכגון דא, כלל הוא כי בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המינהלית. לפיכך, בדין הוטלו על המבקשות העיצומים הכספיים ובהינתן סיכויי הצלחה נמוכים בערעור, צדק בית משפט קמא בהחליטו לדחות הבקשה לעיכוב תשלום העיצומים הכספיים. בהתייחסו למאזן הנוחות טען ב"כ המשיבה, כי זה נוטה בבירור לטובת המשיבה, בהדגישו כי גם האינטרס הציבורי והצורך באכיפת הוראות חוק איסור הלבנת הון מחייב הותרת החלטת בית משפט קמא על כנה. בדיון בעל-פה שהתקיים בפני ביום 26.8.2007, הוסיף ב"כ המשיבה וטען, כי המבקשות לא הביאו כל אסמכתא לטענתן בדבר קשיים כלכליים הכרוכים בתשלום העיצומים הכספיים.
דיון
7. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
8. הוראת סעיף 20(ג) לחוק איסור הלבנת הון קובעת לאמור:
"20. ערעור על עיצום כספי
...
(ג) אין בערעור כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא אם כן הורו הועדה אובית המשפט אחרת.
...".
כאמור, בית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי אין לעכב תשלום העיצומים הכספיים שהוטלו על המבקשות, דהיינו, אין לעכב ביצוע החלטות הועדה להטלת עיצום כספי מיום 20.9.2006, עליהן הגישו המבקשות ערעור לבית משפט קמא. בנסיבות אלה, הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, שלא לעכב תשלום העיצומים הכספיים, והבקשה דנן להורות על עיכוב תשלום העיצומים הכספיים עד הכרעה בבקשת רשות ערעור. אומר כבר עתה, כי לדידי הכרעה בבקשה דנן - להורות על עיכוב ביצוע החלטות הועדה להטלת עיצום כספי - מייתרת, מניה וביה, הדיון בבקשת רשות ערעור, אשר הוגשה על החלטת בית משפט קמא, שעניינה עיכוב ביצוע החלטות הועדה. אפנה לבחינת הבקשה.
9. הוראת תקנה 19 לתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), התשס"ב-2001, מורנו כי הוראות פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן -
"תקנות סדר הדין האזרחי"), שכותרתו "סדר הדין בערעור", יחולו בשינויים המחויבים על ערעור על עיצום כספי. הוראת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, הנמנית על פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת, כלשון הוראת סעיף 20(ג) לחוק איסור הלבנת הון, כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע ההחלטה עליה מערערים.
הלכה פסוקה היא, כי פסק הדין מחייב מיום שימועו וכי הזוכה זכאי לתבוע את ביצועו המיידי גם אם המפסיד הגיש ערעור (בש"א 4403/94
רחל ויצמן נ' שלמה ניצן, תק-על 94(3), 2278 (1994)). יחד עם זאת, העדפה הזוכה אינה מוחלטת, עת נקבע כי במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, יעוכב ביצועו של פסק דין. התנאים העיקריים לעיכוב פסק דין, אשר בית המשפט ישקול התקיימם במצטבר בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, הינם כדלקמן: האחד,סיכויי הצלחה טובים של המערער בערעורו, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי, והשני,מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתו יבחן בית המשפט האם יהא זה מן הנמנע או למצער קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ופסק הדין לא יעוכב.