החלטה בתיק בש"א 545/06

בית הדין הארצי לעבודה

רוני פלג                                                                                            המבקש

ריקי אליהו                                                                                      המשיבה

בפני: השופטת נילי ארד, השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה

          נציג עובדים מר שלום חבשוש,          נציג מעבידים מר חיים קמיניץ

בשם המבקש   : עו"ד אלון לוריה

בשם המשיבה : עו"ד גיל שפרירי

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין

ה ח ל ט ה

השופט שמואל צור

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת ורד שפר ונציג מעבידים מר צבי הרשטיין; עב 1402/02), בו התקבלה, באופן חלקי, תביעתה של המשיבה לתשלומים שונים בגין תקופת עבודתה אצל המבקש וסיומה.

2.      המבקש, רואה חשבון, העסיק את המשיבה החל מחודש ספטמבר 2000 כמתמחה בראיית חשבון במשרדו. במסגרת עבודתה הייתה המשיבה מבקרת חשבונות וכן עורכת דוחות כספיים. במהלך חודש מאי 2001 הייתה המשיבה בהריון. בחודש אוקטובר אותה שנה הודיעה המשיבה למבקש כי עליה להשתתף במבחנים מטעם מועצת רואי החשבון בסוף חודש דצמבר, ועל כן היא מבקשת לצאת לחופשה בת חודש ימים החל מתחילת דצמבר, לצורך לימודים לבחינה. המבקש נעתר לבקשת המשיבה בתנאי שתגמור משימות מסוימות בטרם תצא לחופשה. ביום 2.12.01 לא הגיעה המשיבה לעבודתה והודיעה, טלפונית, כי היא חולה. המשיבה דאגה להעביר לידיעת המבקש אישורי מחלה אשר הוארכו מידי פעם עד לסוף חודש דצמבר. בכל האישורים צויין כי הסיבה להיעדרות המשיבה הינה כאבי גב. אולם, המבקש סירב לקבל את המשיבה בחזרה לעבודה כאשר שבה מחופשת מחלה. המבקש אף פנה למפקחת על עבודת הנשים במשרד העבודה והרווחה, בבקשת היתר לפיטורי המשיבה, בטענה כי בין הריונה לבין הפסקת עבודתה אין כל קשר ולפיכך הוא זכאי להפסיק את עבודתה. המבקש טען כי המשיבה לא היתה שרויה כלל באי כושר ובכוונתה היה ללמוד למבחנים בלבד. באותה עת, כאשר נתבקש היתר לפיטורין, היתה המשיבה כחודשיים לפני מועד הלידה. המפקחת סירבה להיעתר לבקשה לפיטורי המשיבה וציינה בהחלטתה, בין היתר, כי "...כל עוד העובדת גיבתה מחלתה באישור רפואי, יש לקבל את האישור כנחזה לאמת, ואין לראות באי התייצבותה לעבודה כהתפטרותה."

3.      בבית הדין האזורי בנצרת התבררו תביעות הדדיות של המבקש והמשיבה. בפסק דין חלקי פסק בית הדין כי אין מקום להתערב בהחלטת המפקחת שלא להתיר את פיטורי המשיבה. עם זאת, קיבל בית הדין חלק מתביעותיה של המשיבה נגד המבקש לתשלומים שונים הנובעים מתקופת עבודתה וסיומה. בית הדין מצא כי לא היה מקום לראות בהתנהגותה של המשיבה משום "נטישת מקום העבודה" או לראותה כמי שהביעה רצון להתפטר ולעזוב את מקום העבודה וגם לא כמי שזנחה את מקום העבודה. נקבע כי, לעומת זאת, המבקש נהג כמי שאינו רוצה בהמשך יחסי העבודה ואף הביע את כוונתו זו בפני המפקחת. לאור ממצאים אלה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי המבקש פיטר את המשיבה ללא קבלת אישור כדין, וכי סירב לקבלה חזרה לעבודה עם תום חופשת הלידה.

בפסק הדין חוייב המבקש לשלם למשיבה שכר העבודה לו הייתה זכאית מהיום   שבו   ביקשה   לשוב   לעבודה  מיום 30.12.01   ועד  למועד  בו  ילדה

(14.2.02) בסך 7,260 ש"ח; דמי הודעה מוקדמת בשיעור שכר עבודה לתקופה של חודש ימים, בסך  4,840 ש"ח; פיצויי פיטורים בסך 9,076 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; פיצוי בשיעור ההפרשות לביטוח מנהלים בסך 5,697 ש"ח; תשלום בגין חסר בדמי לידה בסך 2,298 ש"ח; על סכומים אלה נוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.02 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

4.         המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 21.6.06, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנינו.

5.         המבקש טוען כי סיכויי הערעור גבוהים ביותר, שכן בית הדין לא נתן דעתו לכך שהאישורים הרפואיים שהמשיבה הציגה אינם קשורים כלל להריונה ושהחלטת הממונה אין לה דבר עם מטרת החוק. עוד טוען המבקש כי טעה בית הדין בכך שלא נתן משקל נאות לנסיבות סיום עבודתה של המשיבה עובר לצאתה לחופשה. המבקש טוען כי סיכוייו להיפרע מן המשיבה במקרה בו יתקבל ערעורו קלושים בשל כך שאין היא בעלת יכולת פיננסית ואין לה מקורות הכנסה מהם ניתן יהיה להיפרע. בתמיכה לטענתו צירף המבקש תצהיר אשר הוגש על ידי המשיבה בתיק אחר, ממנו עולה כי היא נמצאת בסכסוך עם בעלה, עומדת בפני גירושין ומטפלת בשני ילדיה הקטנים לבדה. בנסיבות אלה, כך טוען המבקש, יש מקום להיעתר לבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין.

6.         המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוענת כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. כן טוענת המשיבה כי המבקש לא הצביע על נסיבות של קושי להיפרע מהמשיבה אם יתקבל ערעורו. לטענתה, מצבה האישי אינו יכול ללמד על מצבה הכלכלי, שכן היא עובדת במשרד ראיית חשבון ובעלה ממשיך לפרנסה כבעבר. כן טוענת המשיבה כי בינתיים בעלה שב הביתה והם ממשיכים לחיות תחת קורת גג אחת. עוד מוסיפה המשיבה וטוענת כי היא בעלים של בית הרשום על שמה כך שאין למבקש ממה לחשוש.