החלטה בתיק בש"א 4539/08

1.                   המשיבות 1 ו-2 (להלן: " המשיבות"), הגישו תביעה ייצוגית נגד המבקשות לתשלום הסך של 1,773,882,000 ש"ח בקשר עם הפרת התחייבויות המבקשות לשיפור ומניעת קמטים בעור הפנים, כמפורסם במוצרי הקוסמטיקה שהמבקשות מייצרות ומפיצות ברחבי תבל. כתב התביעה הומצא למקום מושבן של המבקשות בחו"ל, ולפניי בקשה להורות על ביטול היתר ההמצאה. המשיבה הפורמלית היא היבואן של מוצרי המבקשות לישראל (להלן: " היבואן"), שאף הוא נתבע בהליך.

תמצית העובדות הדרושות לעניין:

2.                   המשיבות, אזרחיות ותושבות ישראל, סובלות מבעיות בעור הפנים.

3.                   המבקשות הן יצרניות מוצרי קוסמטיקה מן הגדולות בעולם ומוצריהן מופצים ברחבי תבל, ובכלל זה בישראל באמצעות הנתבעת 3.

4.                   לעמדת המשיבות הן הסתמכו על פרסומים של המבקשות, לפיהן מוצרים שלהן המשווקים בישראל תחת המותגים "WRINKLE DE - CREAS", ו "RENERGIE MORPHOLIFT" (להלן: " המוצרים"), משפרים את עור הפנים ובכלל זה, מונעים קמטים, מעלימים אותם, מחליקים קמטים וכדומה, אך השימוש במוצרים לא הועיל ולא היה כל שינוי בפניהן של המשיבות ובניגוד לפרסומי המבקשות.

5.                   בכתב התביעה נטען בין היתר כי התובעות רכשו את המוצרים בארץ בהסתמך על שורת פרסומים שחלקם צורפו לכתב התביעה ובהם נאמר באופן חד משמעי כי מעבדות המחקר של המבקשות או מי מטעמן, פיתחו סדרה חדשה של מוצרים למלחמה ברפיון העור וטיפול בקמטים. תוצאת הטיפול כתוצאה מהשימוש במוצרים, כך נאמר בפרסום לרבות בעלון המצורף למוצרים, היא כי באמצעות השימוש במוצרים, מוחלק עור הפנים, תווי הפנים נראים מחדש ועוד. די אם אצטט פרסום אחד מיני רבים שצורף לכתב התביעה ובו נאמר באותיות קידוש הלבנה כהאי לישנה:

" אפקט מתיחה דרמטי ללא ניתוח, לקמטים מופחתים, פנים מוצקות ומעוצבות מחדש".

הפרסומים והעלונים יכונו להלן: " הפרסומים".

6.                   לכתב התביעה צורפה חוות דעת של ד"ר ליפשיץ, מומחה למחלות עור (להלן בהתאמה: (" המומחה" ו- " חוות הדעת"). לפי חוות הדעת, יש בפרסומים משום הטעיה שכן תכשירים כדוגמת המוצרים אינם יכולים להעלים קמטים אלא ולכל היותר, להפחית את עומק הקמטים באופן שולי, זמני ומינימאלי. עוד סבור המומחה כי אין מחקר לפיו פעילות קרם כלשהו מפחית משמעותית את הקמטים, כאשר לצורך כך נדרשת  פעילות כירורגית.

המשיבות אף מפנות לכך שבפרסומי המבקשות בחו"ל, צוין במפורש כי טרם הוכחה

יכולת התכשירים להפחית את הקמטים לצמיתות, ציון שלא מופיע בפרסומים בארץ.

7.                   בכתב התביעה מייחסות המשיבות למבקשות הפרת הטעיה בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981, (להלן: " החוק"), הפרת סעיף 7 לחוק בדבר איסור הטעיה בפרסום, אי גילוי בניגוד לסעיף 4 לחוק, ניצול מצוקה ועוד. המשיבות עותרות להכיר בתביעה כתביעה ייצוגית בשם כחצי מיליון נשים בישראל המשתמשות במוצרים.

8.                   התביעה הוגשה במקורה למבקשות באמצעות היבואן בטענה כי יש לראות את האחרון כמורשה להנהלת עסקים כלשון תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), בהיותו משווק המוצרים בישראל. נוכח טענות היבואן כי אין לראותו כמורשה להנהלת עסקים, ובהמשך לדיון שהתקיים בבית המשפט, הודיע בא כוח המשיבות כי יעתור להמצאת כתבי הטענות למבקשות מחוץ לתחום לפי תקנה 500 לתקנות, חלף ההמצאה למורשה. אכן המשיבות הגישו בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום, הנתמכת בתצהיר המשיבה 2 (להלן: " התצהיר"). בית המשפט נעתר לבקשה ובעקבותיה הוגשה הבקשה נשוא החלטתי לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט.

עמדת המבקשות

9.                   המבקשות טוענות בין היתר כי דין הבקשה להתקבל מחמת טעמים פרוצדורליים ומהותיים. עיקר טענות המבקשות הן: הבקשה להיתר המצאה אינה ניתמכת בתצהיר ערוך כדין וכנדרש לעניין בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום במיוחד תוך שמצביעים על כך שהתצהיר הוא לקוני. עוד נטען כי חוות הדעת לא צורפה לבקשה אלא רק לכתב התביעה ואף ללא תרגומה לאנגלית ובניגוד להחלטת בית המשפט שהתירה את ההמצאה והכל באופן שלא מאפשר את חקירת המומחה על חוות הדעת. לגופו נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כאשר בהקשר זה נטען שאין פירוט מספיק של עילות התביעה במיוחד שהעילות מחייבות מעצם טיבען פירוט שכן עסקינן בטענות מסוג תרמית, הטעיה ועוד. בנוסף אין תמיכה של הטענות בראיות מספקות. לעמדת המבקשות התביעה אינה נכנסת לגדר אחת החלופות של תקנה 500 לתקנות וכי לא קיימת בידי המשיבות עילת תביעה ראויה.

עמדת המשיבות

10.               לעמדת המשיבות דין הבקשה להידחות. לעמדתן התצהיר עונה על דרישת התקנות וההלכה שכן יש בו פירוט של עילות התביעה, פירוט בדבר סיכויי התביעה הטובים. עוד נטען כי התקיימו התנאים בהתאם לתקנה 500 לתקנות להתיר את ההמצאה לרבות קיומן של חלופות להיתר המצאה לפי תקנות משנה (7) ו - (10) לתקנה 500 לתקנות.

דיון והכרעה

11.               לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, ובעקבות דיון שהתקיים בבקשה בבית המשפט, ושעה שלא התבקשה חקירת המצהירה על תצהירה כמו גם חקירת המומחה על חוות דעתו, ותוך יישום ההלכה הפסוקה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות,  ואפרט:

12.               תחילה אבחן את הטעמים הפרוצדורליים אליהם מפנות המבקשות.

הטענה כי התצהיר לוקה בחסר, לאו טענה היא. אין חובה לפי ההלכה הפסוקה כי בבקשות מסוג הנדון התצהיר יחזור אחת לאחת על הנטען בתביעה, ודי אם יינתן בו פירוט מספק באשר לאמור בתביעה. אפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט בעניין ע"א 98/67 הנס ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ , פ"ד כא (2), 243, בעמוד 247:

" אם די בעובדות שבפרשת התביעה או מקצתן כדי לבסס את הבקשה, לא ייפסל התצהיר מפני שהמבקש לא חזר והעתיק אותן עובדות אל תוך התצהיר..."