1. בקשות לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 25.7.06 בה.פ. 1289/02, ובקשה למתן צו לביצוע חלקי של פסק הדין.
2.
ביסוד פסק הדין עמדה שאלת הזכויות במקרקעי הקדש מוסאיוף בשכונת הבוכרים, כאשר בלב המחלוקת עמדו שלוש שאלות מרכזיות: (א) מיהו בעל הזכויות במחצית הבעלות במקרקעין הרשומות על שם שמואל מוסאיוף - משיב 2 בתיק העיקרי, או השייכות לו על-פי חוזה; (ב) האם יש תוקף למשכנתא הרשומה לזכותו של המשיב 3 בתיק העיקרי (להלן: "הגין"); (ג) האם ההקדש תקף.
הצדדים למחלוקת הם ברובם בני משפחה להם זכויות בחלק מהמקרקעין; המבקש בתיק העיקרי, הנאמן בפשיטת רגל של אלון מוסאיוף (להלן: "הנאמן"); הכונס הרשמי; והמשיב 10 בתיק העיקרי, נאמן ההקדש (להלן: "נאמן ההקדש"). בפסק הדין נקבע כי זכויות שמואל במקרקעין שייכות לאלון אביו, המשכנתא הרשומה על שם הגין תקפה וכי ההקדש בטל.
בהמשך לכך, נקבע כי הזכויות בנכסים הרשומות על שם שמואל או אמורות להירשם על שמו יימחקו, ואלה תירשמנה על שם החייב אלון מוסאיוף. הערה בדבר כפיפות הנכסים לצוואת הסבא או גם להקדש המשפחתי תימחק מהמרשם וכן כל רישום בדבר קיומו של הקדש משפחתי של הסבא. הנאמן יהא מוסמך לחתום בשמו של החייב אלון מוסאיוף על כל מסמך ולעשות כל פעולה שתהיה דרושה או מועילה, לפי שיקול דעתו, על מנת לאכוף ביצוע הסכמי הרכישה ולהשלים את העברת הזכויות על פיהם.
3. ביום 3.10.06 הגיש שמואל בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (בשא 3185/06). בהחלטתי מיום 30.11.06 דחיתי את הבקשה מהנימוק כי שמואל לא הוכיח כי נתקיימו התנאים לעיכוב ביצוע ההחלטה לפיה אין לו זכויות במקרקעין. משהחלטה זו אינה מעוכבת, זכויותיו של שמואל במקרקעין בטלות ואין לו מעמד בבקשת העיכוב הנוגעת למקרקעין בהם אין לו כל זכות.
ביום 27.12.06 הוגשה בקשה משותפת על ידי הנאמן ועל ידי הגין ומשיבים 7 ו- 8 בתיק העיקרי - בני דודים של החייב (להלן: "משיבים 7 ו- 8"), למתן צו לביצוע חלקי של פסק הדין (בשא 4234/06). לאחר מכן, הוגשו בקשות נוספות לעיכוב ביצוע פסק הדין. אחת הוגשה ביום 25.1.07 על ידי נאמן ההקדש (בשא 4301/07), והשניה ביום 11.2.07 על ידי שלמה מוסאיוף, בן דוד של החייב, משיב 6 בתיק העיקרי (להלן: "שלמה") (בשא 4492/07). יוער כי משיב 4 בתיק העיקרי נקרא אף הוא שלמה מוסאיוף.
לאור העובדה שהבקשות מעלות סוגיות זהות, החלטתי לאחד את הדיון בבקשות.
הבקשות לעיכוב ביצוע
טענות הצדדים
4. לטענת שלמה מוסאיוף ונאמן ההקדש (להלן:
"המבקשים"), יש לדחות את טענת המשיבים ל
שיהוי בהגשת הבקשה. תקנות סדר הדין האזרחי אינן קובעות מועד להגשת בקשה לעיכוב ביצוע וניתן להגישה בכל שלב לאחר מתן פסק הדין ועד להכרעה בערעור. טענת שיהוי תביא לדחיית בקשה רק מקום בו הוכח כי השיהוי נבע מחוסר תום לב או כי הוא גרם לשינוי המצב לרעה. בפועל, הסיבה לשיהוי בהגשת הבקשה על ידי נאמן ההקדש, נבעה ממשא ומתן שהתנהל בין נאמן ההקדש לבין הנאמן בנושא הסדרת שכרו של נאמן ההקדש בגין המשך ניהול הנכסים בהתאם להסדר הביניים. כל עוד התנהל משא ומתן בין הצדדים לא היה טעם בהגשת הבקשה. הצורך בבקשה התעורר עם הגשת הבקשות לביצוע חלקי של פסק הדין והעברת נאמן ההקדש מתפקידו אשר הוגשו בדצמבר 2006, אלא שבאותה עת נקלע משרדו של נאמן ההקדש לצירוף נסיבות אשר מנע הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. אם כן, העיכוב בהגשת הבקשה היה בתום לב, וטענות המשיבים לשינוי מצבם לרעה בעקבות ניהול משא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים, נטענו בעלמא, ללא פירוט וללא שהוכחו. לטענת שלמה מוסאיוף, הוא נגרר כבדרך אגב להליך נשוא בקשה זו, ומצא עצמו נושא בעלויות בגין מעשיו וחובותיו של פושט הרגל, אשר אין כל קשר ביניהם, מלבד להקשר המשפחתי.
5. באשר לבקשה גופה - טוענים המבקשים כי ביצועו של פסק הדין משמעו כי לא תיוותר מגבלה על מכירת נכסי ההקדש. כל אחד מהבעלים הרשומים יוכל לבצע עסקאות בחלקו ולמכרו לצדדים שלישיים אשר אינם נמנים על צאצאי המקדיש, באופן שיאיין למעשה את משמעותו של ההקדש. מעבר לפגיעה בנהנים הקיימים, יש בכך כדי לפגוע בצדדים שלישיים אשר אינם רשומים כבעלי זכויות במקרקעין, אך הינם זכאים על פי כתב ההקדש, ובכלל זה נהנים פוטנציאליים אשר זכותם טרם נתגבשה. לנהני ההקדש, אין יד ורגל עם פעולותיו של החייב והליכי פשיטת הרגל, ומן הראוי כי זכותם תישמר. הלכה היא, כי כאשר ביצוע פסק דין עתיד להביא לפגיעה בצדדים שלישיים אשר אינם קשורים למחלוקת המשפטית, ייטה בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין אף באופן חלקי. לאור האמור, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, הרי שגם אם יזכו המבקשים בערעורם וייקבע כי ההקדש שריר וקיים, לא תהא לכך כל משמעות מעשית, שכן, ההקדש ירוקן מנכסיו ו
לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. טענת המשיבים על ידיעה קונסטרוקטיבית של רוכשים פוטנציאלים בדבר מצבם המשפטי של המקרקעין אינה מעוגנת במציאות, בפרט לאור העובדה כי מבוקש למחוק את ההערה בדבר קיומו של הקדש. הצעת המשיבים כי ביצועו המיידי של פסק הדין יותנה בהכללת תניית גלגול לאחור בהסכם המכר, על פיה יתחייב הרוכש כי אם יתקבל הערעור הוא יוותר על זכויותיו הקנייניות בנכסים, אינה מעשית ובכל מקרה, אין דרך להבטיח יידוע צד רביעי שירכוש מצד שלישי את זכויותיו. הצעת הנאמן לפיה ביצוע פסק הדין יותנה ביידוע נאמן ההקדש בדבר כל בקשה שתוגש לבית משפט של פשיטת רגל לאישור עסקה, אינה מעשית. מכירת הפירות בלבד ללא העברת הזכות הקניינית בנכסים, תסכל אף היא את רצון המקדיש, ובכל מקרה הינה כפופה לאישור בית הדין הרבני. מה גם, שיכולות לעלות שאלות משפטיות בדבר זכות ההנאה מהפירות, כאשר הבעלים המקורי חדל לקיים את תנאי ההקדש. חשיבות מיוחדת בשאלת אפשרות השבת המצב לקדמותו, נודעת לעובדה כי מדובר בנכס מקרקעין, ובנוגע למימושו יטה בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין. משכך,
מאזן האינטרסים נוטה בבירור לטובת המבקשים. לעומת הנזק הבלתי הפיך אשר עשוי להיגרם להקדש, הרי שלנאמן וליתר מתנגדי ההקדש לא ייגרם נזק ממשי מלבד לעיכוב במימוש זכויותיהם, ולהיפך, חלוף העיתים מביא לעליה בערך הנכסים. לכך יש להוסיף, כי ערך הנכס יפחת בהיות חלקו כפוף ממילא להקדש אחר. ביטול ההקדש לא ייטיב עם נושי פושט הרגל, גם מהסיבה כי ביטולו יקטין את חלקו של החייב בנכסים. במאזן הנזקים יש לשקול אף את העובדה כי בנוגע לזכויות החייב פועל הנאמן במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ולא יהיה ממי להיפרע במידה והערעור יתקבל. כן טוענים המבקשים כי
סיכוייהם לזכות בערעור טובים, ובוודאי שאין מדובר בערעור מופרך או חסר סיכוי, היות ולדידם פסק הדין אינו מייחס משקל ראוי לחומר הראיות. קביעת בית המשפט בדבר ביטול ההקדש בעטיה של התנהגות, סותרת את מהותו וטיבו של הקדש כנצחי. הדין והפסיקה מצביעים על כך כי הפרשנות העדיפה היא הפרשנות המקיימת את ההקדש, וסמכות בית המשפט לקבוע בטלותו של הקדש, נטולה בספק, כך גם סמכות הנאמן לעתור לסעד זה במסגרת הליכי פשיטת הרגל. שאלות אלה הינן שאלות משפטיות מובהקות, ואין לקבל את טענת המשיבים לפיה מדובר בשאלות שבעובדה.
לטענת נאמן ההקדש, טעם נוסף לעיכוב ביצוע פסק הדין מצוי בהוראות הסדר הביניים שנחתם בין נאמן ההקדש לנאמן, ואשר אושר על ידי בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 22.10.03. בהסדר הביניים הסכימו הצדדים כי עד להכרעה חלוטה בסכסוכים שביניהם הנכסים ינוהלו על ידי נאמן ההקדש תחת פיקוחו של הנאמן. טענות הנאמן בדבר הפרת הסדר הביניים אין מקומם להידון כאן, וכל עוד לא נקבע על ידי בית המשפט כי ההסדר בטל, על הצדדים לפעול על פיו, וביצוע פסק הדין עומד בניגוד להסכמות הצדדים בהסדר.
6.
לטענת המשיבים, דין הבקשות להידחות על הסף בהיותן לוקות
בשיהוי ובחוסר תום לב. הבקשות הוגשו כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין, בלא שניתן הסבר המניח את הדעת לשיהוי, בעוד שהמשיבים פעלו בהסתמך על פסק הדין ובידיעת נאמן ההקדש, ושינו את מצבם לרעה. המשא ומתן עם נאמן ההקדש בנוגע לניהול הנכסים הגיע לסיומו עוד באוקטובר 2006, ואינו יכול להוות סיבה לשיהוי. כך גם טענתו בדבר קיומו של הסדר הביניים בו בזמן שהוא הפר את תנאיו, מה גם שלגישת נאמן ההקדש הסדר הביניים מהווה הצדקה לעיכוב ביצוע. בכל מקרה, בוודאי שאין באלה כדי להוות סיבה מספקת לשיהוי בבקשת שלמה מוסאיוף. אף בקשת שלמה מבית משפט לפשיטת רגל להורות לנאמן להמציא מידע אינה יכולה להוות סיבה לשיהוי היות ואין בינה לבין בקשת העיכוב דבר. בוודאי שכך לאור העובדה כי הבקשה הוגשה לבית משפט של פשיטת רגל כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין, ובכל מקרה אין בה כדי להוות סיבה לעיכוב בהגשת הבקשה כנגד הגין ומשיבים 7 ו- 8 אשר לא צורפו להליך בבית משפט של פשיטת רגל. אין זאת, כי אם בקשות אלה הינן חזרה על בקשת שמואל, ומשבחר נאמן ההקדש להסכים לבקשת שמואל, הגשת בקשה נוספת זו הינה ניצול לרעה של הליכי המשפט, והיא באה רק כתגובה לבקשה למתן צו ביצוע חלקי והבקשה להעברת הניהול השוטף של הנכסים מידי נאמן ההקדש. מכל מקום, אין בבקשה הראשונה, אשר החלטה עליה ניתנה עוד בנובמבר 2006 כדי להצדיק את העיכוב בהגשת בקשות אלה.
7. עוד טענו המשיבים כי בית משפט יכול להורות כי הביצוע המיידי של פסק הדין יותנה בהתחייבות צד ג' שאם יתקבל הערעור, תתבטל זכותו הקניינית, והעסקה עימו תהא תקפה רק בנוגע להנאה מפירות הנכסים, כך יוסר החשש בדבר העדר
אפשרות להשיב את המצב לקדמותו. חשש זה יוסר גם על ידי יידוע הרוכש בדבר מצב הזכויות בנכסים, אשר ימנע בעתיד טענה מפיו כי רכש את הזכויות בתנאי תקנת השוק. ככל שמדובר בזכויות החייב אלון מוסאיוף, יידרש בכל מקרה אישורו של בית משפט של פשיטת רגל לכל מכירה, וממילא יימנע חשש זה. באשר לשלמה מוסאיוף, הרי שזה מכר את זכויותיו בנכסי הבוכרים עוד בשנת 1998, זכויות אלה ירש מאימו אשר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין כבעלת הזכויות. משכך, אין הוא בן משפחה תמים אשר נגרר בעל כורחו להליכים אלה, וקיים חשש ממשי כי הוא קשור עם החייב לשם הברחת נכסיו. טענותיו להסתמכות על הנאה מפירות ההקדש דינה להידחות, לאור העובדה שבנכסי הבוכרים אין לו כל זכות, ורק בשנת 2006 ניתן פסק הדין לטובת ההקדש בשאלת הזכויות להנאה מנכסים נוספים. מבחינת
מאזן הנוחות - טענת נאמן ההקדש בדבר שמירה על אינטרסים של נהנים אחרים אינה מעוגנת במציאות, ובפועל הבקשה נועדה לשרת אך ורק את החייב ואת נאמן ההקדש. באשר לנושי החייב, נאמן ההקדש אינו בעל מעמד לטעון בשמם, ובכל מקרה לא הוכח כי האינטרס שלהם הוא שלא יתבטל ההקדש ובוודאי שאין בהם כדי לגבור על זכותם הקניינית של המשיבים. טענות בדבר כדאיות כלכלית אינן נוגעות לבקשה וטענת נאמן ההקדש בדבר השבחת הנכסים, אינה יכולה להוות הצדקה לפגיעה מתמשכת בזכות המשיבים לנהל את הנכסים או לממשם. בפועל, אם תתקבל בקשת העיכוב עלול להיגרם נזק של ממש לתיק פשיטת הרגל. הנאמן והמשיבים עלולים למצוא עצמם כבולים להמשך ביצוע הטיפול השוטף בנכסים על ידי נאמן ההקדש, למרות הפרות יסודיות של הסדר הביניים, הכוללות שימוש שלא כדין בכספים השייכים לנאמן ולמשיבים. בכל מקרה, גם אם מאזן הנוחות שווה, הכלל הוא שגובר עקרון ביצועו המיידי של פסק הדין. טענות המבקשים בדבר
סיכויי הערעור מגלות למעשה שערעורם מופנה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, אלה מעוגנות בחומר הראיות ובכל מקרה, בית משפט של ערעור לא יטה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית.
טענת נאמן ההקדש בדבר קיומו של
הסדר הביניים אינה יכולה להוות טעם לעיכוב ביצוע בו בזמן שנאמן ההקדש הוא שהפר את ההסדרים שבו. ובכל מקרה, אין בין בקשת העיכוב להסדר הביניים ולא כלום, שהרי הסדר הביניים נועד לחול גם במצב בו ההקדש בוטל. המשיבים 7 ו- 8 לא היו צד להסדר הביניים, והוא מבחינתם חוזה לרעת צד ג' אשר אינו מחייבם.
8. הנאמן מסכים להתחייב כי העברת זכויות החייב אלון מוסאיוף בנכסים תותנה בצירוף נאמן ההקדש כצד לבקשה שתוגש לבית משפט של פשיטת רגל או לחילופין, לעכב לתקופת הערעור אך ורק את היכולת להעביר לצד ג' את זכויות הבעלות במקרקעין נשוא ההקדש. הגין ומשיבים 7 ו-8 מסכימים כי דחיית בקשת העיכוב תותנה בכך כי יאסרו עסקאות בהן הרוכש לא יסכים מפורשות כי אם יתקבל הערעור הוא יהיה זכאי לפירות המקרקעין בלבד, ולא לזכות קניינית במקרקעין עצמם.
9. אלון ושמואל הצטרפו לבקשות. המשיבים 4 ו- 5 בתיק העיקרי הודיעו באמצעות הנאמן ביום 25.2.07 כי הם מתנגדים לבקשת נאמן ההקדש (בשא 4301/07) ומצטרפים לנימוקיהם של הגין ומשיבים 7 ו- 8. לאחר הגשת הודעתם זו, הוגשה ביום 6.3.07 הודעת המשיב 4 באמצעות נאמן ההקדש, לפיה הוא מסתייג מהודעתו הראשונה, ומתנגד לכל מכירה של נכסי ההקדש בשכונת הבוכרים אלא אם הנכסים יימכרו לו בשלמותם. הודעה זו התייחסה לשתי בקשות העיכוב.
דיון
10. הבקשות הוגשו חצי שנה לאחר מתן פסק הדין. אף שתקנות סדר הדין האזרחי אינן מגבילות את המועד להגשת בקשה לעיכוב ביצוע, בית המשפט קבע כי יש בשיהוי חמור בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע כדי להביא לדחיית הבקשה (ר' רע"א 7634/05
שלמר השקעות בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (ניתן ביום 8.11.05, פורסם באתר נבו)). במקרה האחרון, התייחס בית המשפט לשיהוי של חודשיים כשיהוי חמור שיש בו כדי להצדיק דחיית בקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים לא העלו סיבה לשיהוי בהגשת הבקשות הנוספות. בקשות שונות שהוגשו על ידי הצדדים לבית משפט של פשיטת רגל אינם ממן העניין, ודווקא לגרסת המבקשים לפיה יש בהן כדי להצדיק עיכוב ביצוע היה מקום להגיש בקשה כאמור. כך גם הטענה בנוגע להסדר הביניים. חילוקי דעות בנוגע לניהול הנכסים אין בהם כדי להצדיק שיהוי בהגשת הבקשה, אלא אך להוות סיבה להגשתה. טענת המבקשים לפיה השיהוי יהווה סיבה לדחיית בקשה רק מקום בו השיהוי נבע מחוסר תום לב או שהוא גרם לשינוי המצב לרעה נסמכת על הלכות הנוגעות לדיני ההתיישנות (ע"א 6805/99
תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, פ"ד נז (5) 433, פיסקה 10), ובכל מקרה, תנאים אלה מתקיימים בענייננו. במקרה שלפנינו, אין מדובר בשיהוי גרידא, אלא מדובר במצב בו סוגיה זו כבר עלתה לדיון בבקשת שמואל. כבר בתגובת המשיב 8 מיום 15.11.06 צוין כי צד ג' פנה אליו בהצעה לרכישת חלקו במקרקעין, ואילו הנאמן בתגובתו מיום 1.11.06 הביע דעתו כי הוא מתנגד לבקשת העיכוב. די היה באלה כדי ללמד כי הנאמן לא התכוון לפעול על פי הסדר הביניים, כוונה אשר הובעה אף בהתכתבויות השונות בין הצדדים בתקופה זו (ר' למשל נספח א' לתשובת הנאמן בבשא 4301/07). למרות זאת, בחרו המבקשים לשבת בחיבוק ידיים ולא להביע את עמדתם בנדון, ואין בקשותיהם אלא מעין בקשה לעיון חוזר. לאחר שהמשיבים שינוי את מצבם לרעה, כאשר במשך חצי שנה פעלו בהתאם לתוצאות פסק הדין. יחד עם זאת, לאור העובדה שמדובר בסוגיה כבדת משקל ולאור העובדה שבקשת שמואל לא נדונה לגופה, מצאתי לנכון לדון בבקשה, כאשר סוגיית השיהוי תבוא במשקל מאזן הנוחות בבחינת תום ליבם של המבקשים.