בקשה לביטול עיקול
1. לבקשת המשיבה, מעונות הורים בע"מ, ניתן, ביום 12/5/08, צו עיקול זמני (ברישום) על נכסי המבקשת, בית רחל אמנו בע"מ.
2. מבקשת המשיבה למתן צו העיקול עולה כי ביום 17/4/08 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו, המשיבה מכרה למבקשת בניין ברחוב רחל אמנו 42 - 44 בירושלים (חלקה 71 בגוש 30007) תמורת הסך של 20,961,600 ש"ח. ביום 7/12/05 נערך הסכם נוסף בין הצדדים בו נקבע כי לסכום התמורה שנקבעה בחוזה המכר, יוסף מע"מ שישולם על ידי הקונה, היא המשיבה (ההסכמים - נספחי ב' ו - ג' לבקשה למתן צו העיקול).
3. אין חולק כי המבקשת שילמה את מלוא התמורה, למעט המע"מ, החזקה בנכס נמסרה למבקשת והזכויות אף נרשמו על שמה בלשכת רשום המקרקעין. לפיכך, הוגשה מטעם המשיבה תובענה בסדר דין מקוצר לתשלום המע"מ (סך של 3,966,352 ש"ח, סכום הכולל הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה וכן סך של 684,000 ש"ח בגין פיצוי מוסכם).
4. לטענת המשיבה, המבקשת הנה חברה בע"מ שהוקמה ביום 13/4/05 לצורך העסקה בלבד. למימון הרכישה נלקחה על ידי המבקשת הלוואה ובהתאם נרשמה משכנתא לטובת בנק הפועלים, ללא הגבלה בסכום, על זכויות המבקשת בנכס (נספח ד' לבקשה למתן צו עיקול). משכך, ומשהבניין הנו הנכס היחיד של המבקשת, מאחר שנכס זה משועבד ומאחר שהמבקשת מתעדת למכור נכס זה, כפי שהוצהר על ידה, נטען לקיומו של יסוד ההכבדה הצפויה לבצוע פסק הדין, במידה שיינתן לטובת המשיבה.
5. לטענת המבקשת, אשר למעשה אינה חולקת על קיום חובה בדבר תשלום המע"מ (ר' סעיף 5 לבקשתה), המשיבה הפרה הפרות רבות את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, הפרות המקימות למבקשת פיצוי, לטענתה, בסך של 49,437,391 ש"ח. לפיכך, כך לטענת המבקשת, "ניצבות שתי עילות התביעה זו מול זו, כאשר עילת התביעה של המבקשת מרוקנת מתוכן את עילת התביעה של המשיבה..." (סעיף 8.1 לבקשה). המבקשת טוענת, בנוסף, כי מאחר שבכוונתה למכור את הנכס, הטלת עיקול תפגע בה פגיעה בלתי מדתית ומאזן הנוחות נוטה, בנסיבות אלה, לטובתה. עוד נטען כי המשיבה לא הוכיחה את יסוד ההכבדה, הנכס מניב דמי שכירות גבוהים (216,000 דולר לשנה), לא נטען להברחת נכסים, והכספים שיתקבלו כתוצאה ממכירת הנכס, יוותרו בקופת המבקשת. עוד נטען כי חובה של המבקשת לבנק הפועלים עומד על 19,000,000 ש"ח בלבד, עובדה שתותיר חלק ניכר מתמורת המכירה, בידי המבקשת.
6. בדיון שהתקיים, נחקר המצהיר מטעם המשיבה. המשיבה ויתרה על חקירת המצהיר מטעם המבקשת.
7. כאמור, המבקשת אינה מכחישה את חבותה לשאת בתשלומי המע"מ אלא, מנגד, נטען להפרות ההסכמים מצד המשיבה, הפרות המקנות למבקשת, לטענתה, פיצוי בסכום עתק. בנקודה זו, הצדק עם המשיבה באמרה כי הוכחה על ידה עילה לכאורה, שכן המצהיר מטעם המבקשת מציין אמנם בתצהיר התומך בבקשה לביטול צו העיקול שהמבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, אולם בקשה זו אינה מהווה חלק מהבקשה לביטול צו העיקול. בא טעון כוללני וסתמי בדבר הפרות המשיבה את ההסכמים בענייני ארנונה ובנושא מתן הודעה בדבר מסירת החזקה, מבלי לפרט כל נתון ממשי אשר יש בו לבסס, לכאורה, את טיעוני המבקשת בדבר הפיצויים להם עתרה (ר' סעיף 5 לתצהירו של מר אריה אלטר מטעם המבקשת). מכאן, השאלה המרכזית הנה שאלת ההכבדה האפשרית על ביצוע פסק הדין, מקום שיינתן פסק דין לטובת המשיבה.
8. אין חולק כי הנכס הנדון הוא הנכס היחיד שבבעלות המבקשת. אין חולק כי בדעת המבקשת למכור את הנכס. אין עוד חולק כי על הנכס רובצת משכנתא. מר אלטר צרף לתצהירו, לעניין גובה המשכנתא, מסמך סתמי, שאין ידוע מי ערכו ומה מהותו (נספח ג' לתצהירו). לא ניתן לקבל מסמך סתמי זה כראיה לכך שאכן יתרת המשכנתא מסתכמת בסך של כ - 19,000,000 ש"ח בלבד. על כן, נותר הנתון לפיו רובצת על הנכס משכנתא לטובת בנק הפועלים ללא הגבלה בסכום. מכאן ייתכן מצב שבו הנכס יימכר ולא תיוותר יתרה כלשהי ביד המבקשת. לפיכך יש בסיס לטענת המשיבה לפיה בסיטואציה כזו עובר הנטל למבקשת להוכחת יכולתה הכספית. המבקשת לא עמדה בכך, ולכאורה לפחות, ניתן לומר כי לא נסתרה טענת המשיבה לפיה יתכן שמכירת הנכס תותיר אותה בפני שוקת שבורה במידה שיינתן פסק דין לטובתה מחד, ויתרת המשכנתא 'תבלע' את התמורה שתתקבל ממכירת הנכס, מאידך. סיטואציה זו דומה לסיטואציה שנדונה ברע"א 7513/06 גוב אורי פיתוח והשקעות בע"מ ואח' נ' אברהם וסילווה גייר ואח' (פורסם במאגר נבו, החלטה אליה התייחסו שני הצדדים בטיעוניהם). יודגש כי הכלל הוא, וכפי שבית המשפט חזר עליו בפרשת גוב ארי, הנו כי הכבדה איננה אך הוכחת הכוונה להבריח נכסים, ולעיתים נלמד על הכבדה מקום שיעלה ביד המבקש העיקול להראות כי "אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען (עניין גוב ארי ור' גם רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס ורע"א 6614/06 כפרית תעשיות נ. Ics Industries ) וכפי שנפסק, "תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדר עיקול... היא הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים". ובנוסף, וכפי שציין בית המשפט בפרשת גוב ארי, במאזן הזכויות עומדות זכויותיהם הקנייניות של הצדדים, אלה מול אלה, "ואין עדיפות מראש לנתבע".
בנסיבות אלה, ובשלב זה ועל יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית. יחד עם זאת, הדרך פתוחה בפני המשיבה להמציא ראיות ממשיות באשר לגובה המשכנתא.
ניתנה היום י"ג בתשרי, תשס"ט (12 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
|
ר' כרמל, רשם
בית משפט מחוזי
ירושלים
|
קלדנית: רחל אמויאל