המבקש, הוא התובע בתובענה, עותר לאפשר לו לתקן את כתב התביעה שהוגש כנגד המשיב (הנתבע בתובענה).
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה החלטתי להורות על דחיית הבקשה, תוך שלקחתי בחשבון, כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות הינה ליבראלית.
בתצהיר שצורף לבקשה לתיקון כתב התביעה טוען המבקש, בין היתר: "...לא צירפתי את החברה כנתבעת ואני מעוניין לצרפה. בנסיבות שבהן נתנו צ'קים והוחלפו באחרים אני מעוניין לטעון טענות הקשורות בהרמת מסך
".
בתקנה 92
לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:"התקנות"
) נקבע, כי תיקון של טענה עובדתית או הוספתה "טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות". בענייננו, בקשת התיקון נוסחה באופן כללי. הטענה המרכזית של המבקש, לפיה המשיב התחייב, באופן אישי, לפרוע את החוב הינה טענה עובדתית, אשר לא נכללה בתצהיר שהוגש על ידי המבקש.
המבקש לא פירט בבקשה את התיקון המדויק שמבוקש על ידו ולמעשה השאיר לעצמו אפשרות לתקן את התביעה באופן בלתי מוגבל. כמו כן, המבקש לא טרח לצרף לבקשה עותק מכתב התביעה המתוקן שהוא מתכוון להגיש, באם תתקבל הבקשה.
כאמור, הוספת טענה בדבר הרמת מסך מחייבת הוכחת קיומן של עובדות ומצב דברים, אשר לא באו בגדר התצהיר שצורף לבקשה.
כב' השופט אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי
" מציין שאחד הגורמים שיש להתחשב בהם, בבקשה לתיקון כתב תביעה, הוא התנהגות בעלי הדין, עובר להגשת הבקשה וכן, השלב שבו מוגשת הבקשה וכן ציין: "אם השתהה העותר בהגשת בקשתו יתר על המידה ייחשב השיהוי לחובתו
... על הגורמים הנ"ל נאמר, כי על בית המשפט החובה להביא בחשבון גורמים כגון התנהגות בעלי הדין והשלב בו מובאת הבקשה לפניו
".
בדיון שהתקיים ביום 31/12/07, הודיע ב"כ המבקש על כך שהוא שוקל להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ובהחלטה שניתנה באותו יום, בית המשפט קצב את המועדים להגשת בקשות מקדמיות בתוך 30 ימים. בסופו של דבר, הבקשה הוגשה באיחור רב, רק ביום 15/07/08.
בסעיף 7 לתשובה שהוגשה על ידי המבקש, טוען המבקש כי בעת הגשת התביעה, לא יכול היה לעלות על דעתו, שהמשיב יעלה טענה בדבר זיוף. המשיב העלה את טענת הזיוף במסגרת סעיף 9.4 לתצהיר שהוגש בחודש יוני 2006 ואשר צורף לבקשת רשות להתגונן. כאמור, הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בחלוף למעלה משנתיים לאחר שהמבקש ידע על טענתו של המשיב בדבר הזיוף.
בהחלטה שניתנה ביום 31/12/07 ולאחר שבית המשפט אפשר לצדדים להשמיע את טענותיהם בנוגע לפלוגתאות, קבע בית המשפט, כי הפלוגתא בתיק מצטמצמת אך ורק לשאלה האם הנתבע חתם על כתב הערבות. כאמור, חרף החלטה זו, הגיש המבקש את בקשתו, רק בחלוף שישה וחצי חודשים.
הכלל הוא, לפי ההלכה הפסוקה, כי אין מתירים תיקון שיש בו הוספה של עילה חדשה. קשה היה שלא להתרשם מכך שהבקשה להוספת העילה החדשה (בדבר הרמת מסך), עלתה בשל קשיי המבקש להוכיח את תביעתו.
בנסיבות העניין ומכל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה.
אני מחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות בסך של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
אני מורה על סדרי הדין המפורטים להלן:
א. הדיון שבתיק זה נדחה לקדם משפט, במעמד בעלי הדין, ליום 08/01/09 בשעה 11:20.
ב. המבקש יגיש תצהירי עדויותיו, לרבות חוו"ד בצירוף כל המסמכים שבדעתו להסתמך עליהם, עד ליום 01.12.08 - העתקים של הנ"ל ימסרו ישירות למשיב.
המשיב יגיש תצהירי עדויותיו, לרבות חוו"ד בצירוף כל המסמכים שבדעתו להסתמך עליהם, עד ליום 01.01.09 - העתקים של הנ"ל ימסרו ישירות לב"כ המבקש.
התצהירים יהיו קצרים ותמציתיים.
ג. שום דבר מהאמור בתצהירי בעלי הדין לא יחרוג מגדר העובדות שהמצהירים יכולים להעיד עליהם מידיעתם האישית, ולתצהירים יצורפו אך ורק מסמכים, אשר ניתן היה להגישם באמצעות המצהירים, אילו היו מוסרים עדותם בע"פ במהלך המשפט.
ד. בעל דין הסבור שבתצהירי הצד שכנגד נכללו הצהרות או שצורפו להם מסמכים, בניגוד לדיני הראיות, או שיש בהם שינוי חזית או כל טענה אחרת, יהיה רשאי להשמיע התנגדויותיו
בפתח הישיבה הבאה.