לפני שתי בקשות. האחת, לבטל את הצו הפורמלי בדבר סמכויות כונס הנכסים שמיניתי, והתאמתו לאמור בפסק הדין. השניה, לעכב את ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות לערער על החלטתי מיום 25.7.06 בדבר מינוי כונס הנכסים, שאמורה להיות מוגשת לבית המשפט העליון.
דיון
1.
אשר לצו הפורמלי. פסק הדין בה.פ. 603/97 שניתן ביום 7.7.98 ע"י כב' השופט (כתוארו אז)
ד' חשין, נתן תוקף של פסק דין להסדר בין הצדדים. החלק האופרטיבי לענייננו קבע:
"להבטחת פרעון תביעותיהם הכספיות של פיטסבורג נגד לי-מעון, לרבות תביעת הפיצוים המתנהלת בפני הבורר עו"ד משה קשת מבית אבגד ברמת-גן, תרשום לי-מעון משכנתא ראשונה ו/או משכון ראשון לגבי זכויות החכירה בדירות רמת-שרת, כאשר זכויות החכירה בדירות רמת-שרת נקיות מכל שיעובד ו/או חוב לצד ג' כלשהו/או עיקול". (שם, סעיף 6).
בהחלטתי בבש"א 1706/06 נעתרתי לבקשה והוריתי על מינוי כונס נכסים, וכי צו פורמלי להינתן.
אמנם תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מסמיכה את בית המשפט ליתן הוראות בדבר סילוק יד מן הרכוש, או להעמידו למשמורתו או ניהולו של הכונס, וכן ליתן לו הוראות שונות כמפורט בתקנה 388(4) לתקנות, אולם אין הן ישימות בשלב זה.
סמכויות אלה דרושות כאשר כונס הנכסים נתקל בקושי בביצוע משימתו, כגון למכור נכס שבו מצוי אדם הטוען לזכויות בו או המסרב לפנותו חרף האמור בפסק הדין.
בענייננו מדובר ברישום
"... משכנתא ראשונה ו/או משכון ראשון לגבי הזכויות..." כאמור לעיל, דבר שמשיבה 1 לא ביצעה, ומכאן התעורר הצורך במינוי כונס נכסים. לפיכך, בשלב זה, מוסמך הכונס לבצע את
רישום המשכנתא.
יצוין כי ב"כ המבקשת - לי מעון - הסכים במסגרת הדיון היום לרישום המשכנתא, ואף בנק איגוד לישראל בע"מ הביע בישיבה הקודמת את הסכמתו למינוי הכונס, וכן ב"כ מינהל מקרקעי ישראל הודיע היום כי יכבד כל החלטה שתינתן.
לפיכך, אני מורה כי הצו הפורמלי שניתן מבוטל בזאת, וכי כונס הנכסים מוסמך לנקוט בפעולות הדרושות לצורך רישום המשכנתא.
2.
אשר לעיכוב הביצוע. הואיל ולי מעון מסכימה לרישום המשכנתא, ומצמצמת עתה את בקשתה למימוש עצמו, סבור אני כי אכן יש מקום להעתר לבקשתה. אנמק.
3. ראשית ייאמר, כי פסק הדין ניתן בשנת 1998 ולמבקשים היה זמן רב לנסות לממשו, או להגיע להסדר שונה, אולם לא אצה להם הדרך. כפי שכבר ציינתי בהחלטתי הנ"ל, פסק דין יש לקיים. לפיכך לא נתתי משקל לבקשה התלויה ועומדת לביטול פסק הדין, שכן אף ללי מעון לא אצה הדרך, וזו לא ערערה על פסק הדין ולא ביקשה לבטלו, אלא זה מכבר, בשנת 2006.
4. שנית, כל עוד לא ביקש כונס הנכסים בקשה למתן הוראות בקשר עם מימוש המשכנתא, או לא ננקט הליך כלשהו בנדון, הרי שלאור הסכמת המשיבים 1 (קבוצת בלוטניק) לביצוע הרישום, אין מקום לממש המשכנתא. לפיכך ככל שהחלטתי מתפרשת ככוללת את שלב המימוש, ודעתי שונה, הרי שיש מקום לעכבה.
5. שלישית, בשנת 2003 ניתן פסק הבורר, וזה הינו פסק לסכום קצוב. יוצא אפוא, שניתן לממש פסק דין זה בהליכי הוצל"פ או בשילוב עם הליך הכינוס, לאחר קבלת הוראות בהתאם. בשלב זה, אין כל הליך שכזה בפני בית המשפט.
6. רביעית, המבקש עיכוב ביצוע עליו להצביע על סיכויי הצלחה בערעור וכן כי ביצוע פסק הדין יסכל את תוצאת הערעור.
במקרה דנן, לאור האמור לעיל, נראה כי מימוש המשכנתא טרם עת, עלולה ליצור מצב בלתי הפיך.
התוצאה
7. יודגש, כי למעשה אני נעתר לבקשה, יחד עם זאת, לאור ההסכמה לרישום המשכנתא, נראה כי יתרת הבקשה מתייתרת, וכאמור יש לנקוט בהליכים אחרים למימושה או להוצאה לפועל של הפסק הכספי שניתן בעקבות הבוררות שהיתה אף היא חלק מההסדר, כפי שצוטט לעיל.
הואיל ולא הוגשה בקשת רשות ערעור בשלב זה, איני מעכב את הביצוע למשך 45 יום מהיום.