החלטה בתיק בש"א 23690/07

1.         לפני בקשה ליתן החלטה שבמהותה ליתן פסק דין חלקי לפיו יש לחייב את השמאית נורית ג'רבי שמונתה כשמאית מטעם הצדדים בהליך אחר שנוהל ביניהם, להשלים את חוות דעתה ולעדכנה באופן שיכללו דמי שימוש המגיעים למבקשות לטענתן, כמו גם לחייב את המשיבה לשלם אגרה בגין הסכום שיקבע ועוד.

2.         המבקשות הגישו תביעה נגד המשיבה הנסמכת על הסכם לו ניתן תוקף של פסק דין בת.א. (נתניה) 7018/98 (להלן: "פסק הדין"). לפי פסק הדין, מחוייבת המשיבה לפצות את המבקשות בקשר עם שימוש שנעשה על ידה בחלקת קרקע הנמצאת בין היתר בבעלות המבקשות וזאת לצורך מזבלה (להלן - "המגרש").

3.         בהתאם לפסק הדין, יהיו זכאים בעלי הזכויות במגרש לפיצוי בהתאם למנגנון שנקבע בהסכמה בשיעור של 6% משווי המגרש לכל שנת שימוש, עד מועד מתן היתר בניה, וזאת משנת 1994 (להלן: "דמי השימוש"). עוד הוסכם, כי ניתן יהיה לקזז את דמי השימוש מהתשלומים שיגיעו מבעלי המגרש למשיבה בקשר עם המגרש ובלבד שניתן יהיה להוציא היתרי בניה תוך שלוש שנים מהסדר הפשרה, אשר נחתם ביום 8.11.03. בהסכם מונתה הגב' נורית ג'רבי כשמאית מוסכמת לצרכי מימוש ההסכם כמו גם לתוכנית החלופית (להלן: "השמאית").

4.         המבקשות הגישו תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבה ובה טענו כי בהסתמך על חוות דעת השמאית מגיעים להם דמי שימוש בסכום התביעה, בסך 2,627,476 ש"ח ליום הגשתה.

5.         לעמדת המשיבה, אין להביא במניין התקופה שנקבעה לאישור התוכנית עיכובים שונים שאינם תלויים במשיבה וכקבוע בהקשר זה בסעיף 4.1.1 לפסק הדין, כמו גם אילוצים שונים כשביתה במוסדות הממשלתיים, חריגה בחוות דעת השמאית, העדר יפוי כוח, קיזוז ועוד.

6.         המשיבה הגישה בקשת רשות להתגונן אשר נדונה לפני כב' הרשם גלדשטין.

7.         כב' הרשם גלדשטין בהחלטתו מיום 13.8.06, לאחר דיון וחקירות, נעתר לבקשת הרשות להתגונן כאשר בנימוקי החלטתו קבע שישנן שאלות עובדתיות מחייבות בירור ובכללן המועד לסיום הליכי אישור התוכנית החלופית והסיבות שמנעו את אישורה; בנוסף נקבע שגם בנושא ההתחשבנות הכספי יש מקום ליתן למשיבה רשות להתגונן.

8.         בבקשה שלפני נטען כי חלוף הזמן מאז מתן החלטת כב' הרשם גלדשטין סותמת את הגולל תחת הגנת המשיבה ולכן יש להיעתר לתובענה בלי בירור עובדתי. בהקשר זה  טוענות המבקשות בין היתר, כי לגירסת העירייה, העיכובים ככל שמנעו מהמשיבה להשלים את התוכנית החלופית הסתיימו בסוף 2007 אך התוכנית טרם אושרה. עוד נטען שהשביתה שמנעה לעמדת העירייה את השלמת הדרוש לאישור התוכנית אינה בגדר "סיכול" לפי ההלכה הפסוקה שיש בה מניעות להשלמת התוכנית. טענה נוספת בפי המבקשות היא שעמדת המשיבה בדבר עיכובים מחמת חוק שמירת הסביבה החופית תשס"ד-1984 אינה רלוונטית, שכן הועדה לשמירה על הסביבה החופית התירה את התוכנית החלופית. גם בנושא ההתחשבנות טוענות המבקשות שאין ממש שכן ממילא הן זכאיות לתוספת בגין התקופה שלאחר הגשת כתב התביעה ולכן קיזוז תשלומים שהמשיבה נשאה בהן במקום המבקשות למס רכוש, יתבצע ביחס כנגד תוספת זו. לכן עתרו המבקשות בבקשה שלפני לתיקון פסק הדין באופן שהשמאית תשלים חוות דעתה כך שיכללו בה סכומים ביחס לתקופות שלא נתבעו בכתב התביעה.

9.         לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות;

10.        די בכך שהמבקשות עותרות להרחבת סמכות השמאית באופן שתינתן על ידה חוות דעת מעבר לתקופה נשוא כתב התביעה, כדי לדחות את הבקשה. כתבי הטענות מוגבלים לתקופה עד הגשת התביעה ואם סבורות המבקשות שהן זכאיות לתשלום גם עבור התקופה לאחריה, עליהן להגיש בקשה לתיקון התביעה או תביעה נוספת ביחס לתקופה החדשה. לא ניתן בדרך של בקשה "סתמית" להוסיף חיובים ואף לא לקזזם כנגד חובות המגיעים למשיבה בגין תשלומים ששילמה במקום המבקשות.

12.        נימוקי הבקשה אף עומדים בניגוד להחלטת כב' הרשם גלדשטין שהתיר למשיבה רשות להתגונן שכן נקבע שיש לברר מכלול נושאים, קביעה שכוחה יפה גם לעת זו ובכללה ההתחשבנות שבין הצדדים, טענות המשיבה בדבר השביתה שמנעה קידום התוכנית ועוד. לעניין זה אציין כי טענת המבקשות שסיכול מחמת שביתה, אינו טעם מוכר בהלכה, היא בעצם השגה על החלטת כב' הרשם גלדשטין עליה לא הוגש ערעור. זאת ועוד, כב' הרשם גלדשטין בהחלטתו קבע כי כל אחת מהנסיבות להן טענה המשיבה שמנעו הימנה אישור התוכנית החלופית ראויות לבירור עובדתי, כאשר בגדר זאת נכללה לא רק טענת הסיכול אלא גם עיכובים מחמת חילופי בעלים במגרשים, חריגת השמאית מהמנדט שניתן לה על ידי הצדדים, הצורך בבירור השלכת חוק לשמירת הסביבה החלופית, אף אם בסופו של דבר לא ניתנה הסכמת הועדה הממונה ועוד.

13.        מעל ומעבר, השמאית אינה צד להליך ובטרם חיובה להשלים את חוות הדעת, יש צורך 

בבירור עובדתי האם ביכולתה לעשות כן כמו גם העלות הכרוכה בכך. בהקשר זה, הסעד אותו עתרו המבקשות דהיינו לחייב את השמאית במתן חוות דעת באשר לתקופה מאז הגשת התביעה, אף חורג מגדר המחלוקת לפי כתבי הטענות.

14.        מכל הטעמים האמורים הבקשה נדחית.

המבקשות ישאו בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ ללא קשר להוצאות ומבלי שניתן לקזזן מחיוב המגיע למבקשות מהמשיבה.

• 15.               לאור התוצאה אליה הגעתי, יש מקום לקדם את ההליך. הואיל  ושלב קדם המשפט 

הסתיים אני מורה על הגשת תצהירי עדות ראשית כדלקמן:

המבקשות בתוך 60 יום מהיום ואילו המשיבה בתוך 60 יום מיום קבלת תצהירי המבקשות.

מסירות אישיות מצד למשנהו.